על האבולוציה
עד המאה 19-ה רווחה הדעה כי אינטליגנציה על-אנושית יצרה את מיליארדי מיני הצמחים ובעלי החיים שעל פני כדור הארץ - כל אחד בפני עצמו. במאה 19-ה הניבו תצפיות ארכיאולוגיות, בוטניות וזאולוגיות את תיאוריית ההתפתחות - המינים השונים התפתחו זה מזה בצורה טבעית. התורה נקראה על שם צ´ארלס דארווין מאחר והוא ביסס אותה יותר מכל חוקר אחר. גורמי ההתפתחות לפי דארווין הם: שינויים מתמידים בחומר התורשתי, מלחמת הקיום והברירה הטבעית. לתיאוריה הייתה השפעה עצומה על השקפת העולם במאות האחרונות, והיא הטביעה את חותמה בשטחים רבים ומגוונים. אמנם, הטיעונים המדעיים שמאחוריה ידעו גיאות ושפל, אך עד היום היא מהווה את ההסבר המדעי היחיד להימצאותם של בעלי חיים ´´פשוטים´´ בשכבות גיאולוגיות עמוקות ומפותחים יותר בשכבות העליונות. מאידך, עד היום לא נצפה מעבר ממין אחד של בעלי חיים למשנהו. המינים נראים כיחידות פריה ורביה סגורות והכלאה ביניהם גורמת, לכל היותר, לבני כלאיים עקרים. דארווין לא הכיר את תורתו של גיאורג מנדל, מייסד הגנטיקה המודרנית. אמנם שניהם חיו באותה תקופה, אך חשיבות עבודותיו של מנדל הוכרה על ידי אנשי המדע רק כעבור50 שנה. דארווין יצר לעצמו תורה גנטית חסרת ביסוס ניסויי, שהופרכה אחר-כך לחלוטין. כשנתגלו חוקי מנדל מחדש, בראשית המאה הקודמת, הם שימשו כהוכחה נגד תורת ההתפתחות עקב יציבות החומר התורשתי המשתקפת בהם חוקים אלו מסבירים את ההבדלים בין הזנים בצירופים שונים של חומר התורשה ההורי . אולם בשנות העשרים של המאה העשרים הייתה עדנה לתורתו של דארווין, כאשר נתגלתה תופעת ההתמרה, המשנה את עצם מהותו של החומר התורשתי - הגנים. כך נוסד הניאו-דארוויניזם המקובל עד היום. מאז ועד עתה נוסף לנו ידע עצום בציטולוגיה תורת התא , בגנטיקה ובביוכימיה, המעמיד אותנו בפני עולם מופלא, מדהים בתחכומו ובמורכבותו. עבור קוראים אשר אינם מתמצאים במדעי החיים, נסקור בקיצור נמרץ ביותר את מבנה התא החי - אבן היסוד של הצמחים ושל בעלי החיים. התא מורכב מגרעין המכיל כרומוזומים ומסביבו פלסמה - רשת סבוכה ועדינה של חלבונים המהווים את תשתיתו של התא ואחראים על פעולותיו. מספרם של הכרומוזומים שונה מבעל חי אחד למשנהו. בתאי הגוף פרט לזרע ולביצית הם מופיעים תמיד בזוגות - אחד מהאב ואחד מהאם. האדם מקבל מכל אחד מהוריו 23 כרומוזומים, ובסך הכל - ארבעים ושישה. ההמשך בקובץ
עד המאה 19-ה רווחה הדעה כי אינטליגנציה על-אנושית יצרה את מיליארדי מיני הצמחים ובעלי החיים שעל פני כדור הארץ - כל אחד בפני עצמו. במאה 19-ה הניבו תצפיות ארכיאולוגיות, בוטניות וזאולוגיות את תיאוריית ההתפתחות - המינים השונים התפתחו זה מזה בצורה טבעית. התורה נקראה על שם צ´ארלס דארווין מאחר והוא ביסס אותה יותר מכל חוקר אחר. גורמי ההתפתחות לפי דארווין הם: שינויים מתמידים בחומר התורשתי, מלחמת הקיום והברירה הטבעית. לתיאוריה הייתה השפעה עצומה על השקפת העולם במאות האחרונות, והיא הטביעה את חותמה בשטחים רבים ומגוונים. אמנם, הטיעונים המדעיים שמאחוריה ידעו גיאות ושפל, אך עד היום היא מהווה את ההסבר המדעי היחיד להימצאותם של בעלי חיים ´´פשוטים´´ בשכבות גיאולוגיות עמוקות ומפותחים יותר בשכבות העליונות. מאידך, עד היום לא נצפה מעבר ממין אחד של בעלי חיים למשנהו. המינים נראים כיחידות פריה ורביה סגורות והכלאה ביניהם גורמת, לכל היותר, לבני כלאיים עקרים. דארווין לא הכיר את תורתו של גיאורג מנדל, מייסד הגנטיקה המודרנית. אמנם שניהם חיו באותה תקופה, אך חשיבות עבודותיו של מנדל הוכרה על ידי אנשי המדע רק כעבור50 שנה. דארווין יצר לעצמו תורה גנטית חסרת ביסוס ניסויי, שהופרכה אחר-כך לחלוטין. כשנתגלו חוקי מנדל מחדש, בראשית המאה הקודמת, הם שימשו כהוכחה נגד תורת ההתפתחות עקב יציבות החומר התורשתי המשתקפת בהם חוקים אלו מסבירים את ההבדלים בין הזנים בצירופים שונים של חומר התורשה ההורי . אולם בשנות העשרים של המאה העשרים הייתה עדנה לתורתו של דארווין, כאשר נתגלתה תופעת ההתמרה, המשנה את עצם מהותו של החומר התורשתי - הגנים. כך נוסד הניאו-דארוויניזם המקובל עד היום. מאז ועד עתה נוסף לנו ידע עצום בציטולוגיה תורת התא , בגנטיקה ובביוכימיה, המעמיד אותנו בפני עולם מופלא, מדהים בתחכומו ובמורכבותו. עבור קוראים אשר אינם מתמצאים במדעי החיים, נסקור בקיצור נמרץ ביותר את מבנה התא החי - אבן היסוד של הצמחים ושל בעלי החיים. התא מורכב מגרעין המכיל כרומוזומים ומסביבו פלסמה - רשת סבוכה ועדינה של חלבונים המהווים את תשתיתו של התא ואחראים על פעולותיו. מספרם של הכרומוזומים שונה מבעל חי אחד למשנהו. בתאי הגוף פרט לזרע ולביצית הם מופיעים תמיד בזוגות - אחד מהאב ואחד מהאם. האדם מקבל מכל אחד מהוריו 23 כרומוזומים, ובסך הכל - ארבעים ושישה. ההמשך בקובץ