על דמות הספרן בספר של פעם
מצאתי בספריית הקיבוץ ספר בשם "ספרן ככהן גדול" לזכרו של אריה לבדי. הספר יצא לאור בשנת תשכ"ה (1965). הטקסטים הכלולים בקובץ נכתבו עוד לפני כן. כך כתוב שם, בין היתר, על דמות הספרן: "ומיהו המשמש, המקשר ומתווך בין היוצר ובין הקורא? מי הוא המוציא ומביא, הפותח שערי תורה וחכמה, הדולה את הקורא ממעקיו, המביאו אל המדע ואל האמנות,המביא את המדע ואת האמנות, אל אשר נועד להן? זהו הספרן. בידו המפתח לשערי לבבות ולחדרי נפש, ליחיד ולרבים, ליום ההווה וליום המחר. הוא המחזיק בידו את המפתחות לאותם אוצרות של חכמה ודעת הגנוזים בספרים ובכתבי-עת והוא גם היודע לגנוז ולשמור בשביל הדורות הבאים כל מה שנכתב היום ולאפשר גישה קלה אל חומר זהץ כל כשרונותיו, שיטותיו ומדותיו, תבונתו, מרצו, סבלנותו ושאיפותיו מתגשמות ע"י עבודתו בספרייה, כל חיי הספרייה מתרכזים בו בעבודתו. -------------------------------------------------------------- על הספרן ליצור ולשמור העקרונות היסודות והתפקידים של הספרייה, עליו למשוך את הקורא ב"חבלי-אדם" ובעבותות אהבה, ידידות ורעות ולקשרו אל הספרייה. הספרן מחוייב להיות ה"את פתח לו". הוא העומד ליד זה שאינו יודע לקרוא והוא צריך להורות איך לקרוא ומה לקרוא ולהזהירו מלקרוא דבר פסול. הוא מחוייב לדאוג שבלב הקורא יוולד הרצון לקרוא, שיפתח לו צמאון אמת, וצמאון זה ירווה כראוי עד אשר יתחיל ליהנות מהספר הוא אחר-כך יתבע ספר ויחזור ויתבעו כל ימי חייו. הוא מחוייב לחפש ולגלות בעלות בכל ספר וספר ולחבבו על הקורא; לחבב ולאהוב את הספר הטוב ואת הטוב בספר. ------------------------------------------------------------------- נחוץ שיהיה לספרן פנאי לא רק לעבודה פנימית של הספרייה אלא גם ובעיקר לקריאה עצמית. הטכניקה המשוכללת ביותר של הספרנות לא תרבה לנו, אם הספרן עצמו לא יקרא ספרים, כתבי-עץ, בבליוגרפיה ובקורת כי תורה גדולה היא. הוא צריך לדעת את תוכן הספר שהוא נותן לקורא ותוכן הספר, אשר יידרש לו. הוא צריך לדעת ולאהוב את הספרות, צריך לדעת את הישן ואת החדש והוא צריך לדעת לחבב על הקורא את הספרות האהובה עליו. --------------------------------------------------------------------- הספרן צריך להיות מאוהב בארון הספרים אשר הוא מחלק; להתבטל בפני קדושת מעשהו ולדעת את שליחותו; והוא צריך לחוש שהוא עושה שליחות-עם בהפיצו את הספר העברי כראוי. ---------------------------------------------------------------------- לדעתי יש כאן כמה דברים שלא פג תוקפם גם אחרי יותר מארבעים שנה. ומה דעתכם?
מצאתי בספריית הקיבוץ ספר בשם "ספרן ככהן גדול" לזכרו של אריה לבדי. הספר יצא לאור בשנת תשכ"ה (1965). הטקסטים הכלולים בקובץ נכתבו עוד לפני כן. כך כתוב שם, בין היתר, על דמות הספרן: "ומיהו המשמש, המקשר ומתווך בין היוצר ובין הקורא? מי הוא המוציא ומביא, הפותח שערי תורה וחכמה, הדולה את הקורא ממעקיו, המביאו אל המדע ואל האמנות,המביא את המדע ואת האמנות, אל אשר נועד להן? זהו הספרן. בידו המפתח לשערי לבבות ולחדרי נפש, ליחיד ולרבים, ליום ההווה וליום המחר. הוא המחזיק בידו את המפתחות לאותם אוצרות של חכמה ודעת הגנוזים בספרים ובכתבי-עת והוא גם היודע לגנוז ולשמור בשביל הדורות הבאים כל מה שנכתב היום ולאפשר גישה קלה אל חומר זהץ כל כשרונותיו, שיטותיו ומדותיו, תבונתו, מרצו, סבלנותו ושאיפותיו מתגשמות ע"י עבודתו בספרייה, כל חיי הספרייה מתרכזים בו בעבודתו. -------------------------------------------------------------- על הספרן ליצור ולשמור העקרונות היסודות והתפקידים של הספרייה, עליו למשוך את הקורא ב"חבלי-אדם" ובעבותות אהבה, ידידות ורעות ולקשרו אל הספרייה. הספרן מחוייב להיות ה"את פתח לו". הוא העומד ליד זה שאינו יודע לקרוא והוא צריך להורות איך לקרוא ומה לקרוא ולהזהירו מלקרוא דבר פסול. הוא מחוייב לדאוג שבלב הקורא יוולד הרצון לקרוא, שיפתח לו צמאון אמת, וצמאון זה ירווה כראוי עד אשר יתחיל ליהנות מהספר הוא אחר-כך יתבע ספר ויחזור ויתבעו כל ימי חייו. הוא מחוייב לחפש ולגלות בעלות בכל ספר וספר ולחבבו על הקורא; לחבב ולאהוב את הספר הטוב ואת הטוב בספר. ------------------------------------------------------------------- נחוץ שיהיה לספרן פנאי לא רק לעבודה פנימית של הספרייה אלא גם ובעיקר לקריאה עצמית. הטכניקה המשוכללת ביותר של הספרנות לא תרבה לנו, אם הספרן עצמו לא יקרא ספרים, כתבי-עץ, בבליוגרפיה ובקורת כי תורה גדולה היא. הוא צריך לדעת את תוכן הספר שהוא נותן לקורא ותוכן הספר, אשר יידרש לו. הוא צריך לדעת ולאהוב את הספרות, צריך לדעת את הישן ואת החדש והוא צריך לדעת לחבב על הקורא את הספרות האהובה עליו. --------------------------------------------------------------------- הספרן צריך להיות מאוהב בארון הספרים אשר הוא מחלק; להתבטל בפני קדושת מעשהו ולדעת את שליחותו; והוא צריך לחוש שהוא עושה שליחות-עם בהפיצו את הספר העברי כראוי. ---------------------------------------------------------------------- לדעתי יש כאן כמה דברים שלא פג תוקפם גם אחרי יותר מארבעים שנה. ומה דעתכם?