מרתה אולוביץ
New member
על גבול השפיות
תחושה של כיף, של יכולת, של רצון לתפוס את כל העולם.
מאמינה בעצמי שאני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה - ואני רוצה הרבה, את כל מה שלא הספקתי לעשות בזמן הדיכאון.
המחשבות רצות, הדמיון של מה שאני יכולה ומסוגלת עובד שעות נוספות.
רוצה לקנות המון דברים, ויודעת שיכולה להוציא סכום גדול, מעבר ליכולת האמיתית שלי (ולא מדובר על עשרות אלפי שקלים, אלא על סכומים נמוכים בהרבה). בשביבי הנורמליות האחרונים אני מחזיקה את עצמי חזק לא להתפתות לקניות.
שמח וטוב לי.
אני חושבת שמותר לי להרגיש טוב ואת אותה הרגשת מסוגלות. נורא כיף להיות במצב הזה. הבעיה היא שאני על גבול ההיפומניה ורק חוט השערה מפריד ביני לבינה. והפחד הגדול הוא שאחרי כיף שכזה מגיעה נפילה חדשה לדיכאון.
ככה זה כשחיים על גבול השפיות.
פוחדת.
תחושה של כיף, של יכולת, של רצון לתפוס את כל העולם.
מאמינה בעצמי שאני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה - ואני רוצה הרבה, את כל מה שלא הספקתי לעשות בזמן הדיכאון.
המחשבות רצות, הדמיון של מה שאני יכולה ומסוגלת עובד שעות נוספות.
רוצה לקנות המון דברים, ויודעת שיכולה להוציא סכום גדול, מעבר ליכולת האמיתית שלי (ולא מדובר על עשרות אלפי שקלים, אלא על סכומים נמוכים בהרבה). בשביבי הנורמליות האחרונים אני מחזיקה את עצמי חזק לא להתפתות לקניות.
שמח וטוב לי.
אני חושבת שמותר לי להרגיש טוב ואת אותה הרגשת מסוגלות. נורא כיף להיות במצב הזה. הבעיה היא שאני על גבול ההיפומניה ורק חוט השערה מפריד ביני לבינה. והפחד הגדול הוא שאחרי כיף שכזה מגיעה נפילה חדשה לדיכאון.
ככה זה כשחיים על גבול השפיות.
פוחדת.
