על גבולות ועוד....

[רוח ים נושבת]

על גבולות ועוד....

שלום לכולם, בכורתי בת 18.5 הטיחה בי שאנו כהורים לא ממש שמנו לה גבולות ברורים בהיותה ילדה ודבר זה מפריע לה כיום.... ניסיתי להגיד לה שבגיל מסויים שמנו לה גבול בעניין שעת החזרה לבית אלא שגבול זה הטשטש במהלך השנים... ניסתי להגיד לה שהראינו לה את חשיבות הלימודים ומסגרת בית הספר אך לדבריה למרות ההישגים המכובדים שלה היא לא אחת נעדרה מבית הספר ( שכאן יש גם חוסר פיקוח בית ספרי....) כך או כך - זה בכלל לא משנה אם שמנו גבולות או לא עצם העובדה שהיא מרגישה את זה ושזה מפריע לה זה מה שחשוב הייתי מאוד שמחה לשמוע את עצותכם את דעתכם והאם יש מקום לשנות או לעשות משהו כעת שישנה את הרגשתה ??? זה חשוב לי מאוד... !!!

 

[hilabarak]

לדעתי צריך להתחיל מהשאלה האם

הטענה שלה מציאותית או לא. כי אם הטענה שלה איננה מציאותית, אלא רק מבוססת על התחושה שלה, אז אין לכם הרבה מה לעשות. תצטרכו לעמוד על הדיעה שלכם, תחת הנחה שבסוף היא תתבגר ותיקח אחריות על עצמה, או שלא תתבגר ותהיה כמו הרבה "ילדים בני 35" שמאשימים עדיין את אבא ואימא. אם הטענות שלה נכונות, אז אני חושב שזה מאוד משמעותי אם תודו בכישלון בתחום. חשוב לבוא בניקיון כפיים ולהגיד "טעינו ושגינו, כרגע איננו יכולים לתקן, אבל בואי נשתדל ונעזור". כי אם תגידו "לא היה כדבר הזה" למרות שהיא צודקת, זה יתסכל אותה מאוד, אין דבר שיותר משגע אנשים צעירים מחוסר צדק. אבל אם תגידו "טעינו אנחנו מצטערים" וזה יהיה בכנות, אז זה יכול ללמד אותה שאדם צריך לקחת אחריות על מעשיו גם אם שגה. לגביי הבירור אתם חייבים פרטים מדויקים. גבולות לא נמדיים בשעת חזרה הביתה, או הברזה מבית ספר. את טוענת שהיא סיימה לימודים עם הישגים מכובדים (האם גם בעיניה זה הישגים מכובדים ?) זה מראה על גבולות. ילד חסר גבולות לא יסיים עם ציונים טובים. ולגביי בריחה מלימודים, מי לא ברח ? גם תלמידים מצטיינים עושים זאת וגם תלמידים כושלים. השאלה היא באמת הכמות. כמה באמת היא ברחה ? שאלות נוספות - האם הרשיתם לה לדבר אליכם בצורה חצופה ? האם הרשיתם לה להיכנס איתכם לעימותים מוגזמים (נניח שבועיים לא לדבר איתכם) ? במה מתבטאת הטענה שלה ? רק בעובדה שהיא הבריזה ?

 

[מרחפת בין העולמות]

אהמממ...

תראי,אני ילדה בת 20 ואני יכולה להגיד לך שמהניסיון שלי אני גם הרגשתי שהוריי לא שמו לי גבולות.אמרתי להם את זה בפירוש,פעם אחר פעם,והם אמרו לי שהם מבינים אותי וכל זה אבל באמת באמת אני לא חושבת שהם הבינו ממש עד הסוף איפה הם טעו.ואני לא חושבת שטעויות באות מתוך כוונה רעה,כאילו אין מה לעשות לחנך זה דבר קשה ואנשים יכולים לטעות! אז קודם כל תביני שאת הורה טוב וזה שטעית זה לא אומר שאת פחות אוהבת את הבת שלך.אם יש משהו שהבנתי על עצמי במהלך השנים האלה שזה נכון,והיום אני במצב של השלמה וסליחה להורים שלי היקרים... ...בכל מקרה,הצבת גבולות יכולה להתבטא באלפי דרכים וקצת קשה לפשט תחום כזה ערטילאי.אז באמת כמו שאמרו כאן לפניי,אולי באמת תפרטי כאן איפה את חושבת שלא הצבת גבולות או שתפרטי יותר מה הילדה שלך חושבת בעניין.אם זה באמת מפריע לה אז חשוב שתעשי זאת..או שתתני לה לכתוב כאן,אין כמו מקור ראשון. (רק משהו קטנטן לזה שענה לפניי,אני ילדה חסרת גבולות בפירוש שקיבלה ציונים טובים בבית הספר

כך שאי אפשר להכליל.) ועוד משהו-אני לא חושבת שדבר כזה אפשר ללמד דרך פורום באינטרנט.אם באמת מדובר בחוסר הצבת גבולות כמו שאני מכירה מהוריי,אז הדבר הוא דיי עמוק וחרוט באישיות כך שאי אפשר לשנות את זה מיום ליום...נסי לדבר עם הבת שלך ולהראות לה שאת מנסה להבין אותה ואת מה שעובר עליה,במקביל תתייעצי עם אנשים ותמשיכי לחשוב ולהטיל ספק ובעיקר תגלי יוזמה להיות שם בשבילה גם עכשיו כי את לא יודעת אולי עוד כמה היא חושבת על זה ואולי זה דווקא מפריע לה קצת בחיים האישיים..אז למרות התשובות שכאן יש זה לא מספיק,צריך עוד.....בהצלחה...!

 

[nehud]

על מיקוד ועוד

שלום לך ,גם אני אב לילדה בת 18,5 אשר טענה שלא הגבילו אותה בגיל צעיר לחזור מאחר הביתה (לפני שבועיים) שאלתי אותה האם במבט לאחור היתה לי סיבה לעשות כך ? בחנו יחד האם הצליחה להעמיד לעצמה את הגבולות שהמבוגרים מבקשים להעמיד באמצעות דרישה לחזרה הביתה מוקדם (עישון, שתיה, הסתבכות עם החוק, סקס לא מבוקר,,,,) ומצאנו שהילדה פיתחה יכולת להעמיד לעצמה גבולות, כלומר עצמאית !!!! - השאלה האמיתי שעומדת (אצל ביתך) היא האם ההורים שלי העניקו/מעניקים לי תשומת לב ראויה ? בו בזמן שהשאלה שלנו ההורים האם אנו מעניקים חינוך ראוי - זה המבטיח התפתחות יכולת עצמאית או זה המתפתח לתלות וצורך בהגדרת גבולות ע"י אחרים לאורך כל החיים (גבולות שלעיתים קרובות חונקים) באהבה אהוד

 

[עננית נוצה]

חשיבה קדימה- ולא התבוססות בעבר

אין ספק שבתך מתמודדת כיום עם קשיים כלשהם בחייה. את ה"אשמה" (או שלא במרכאות) על-כך שנקלעה לאותם הקשיים היא מטילה עליכם, כהורים שכשלו בחינוך נאות- כזה שיכין אותה להתמודדות מוצלחת עם הקשיים הללו. אינני יודעת אם בתכם הגיעה למסקנה זו על דעת עצמה, או שזוהי מסקנה של מטפל מקצועי, אשר מצא את שורשי הבעיה העכשוית באופן בו חונכה בתכם מילדות (ואז לתובנה זו יש משקל רב ומשמעותי בעבור בתכם, היות שהוקנתה לה ע"י בר-סמכא). לצורך העניין, לא ממש משנה מה היה בעבר- שהרי את העבר לא ניתן לשנות, וכל התעסקות בו תהיה לא יותר מאשר "לבכות על חלב שנשפך". מה שחשוב כעת, לדעתי, הוא לברר כיצד את יכולה לעזור לבתך לפתור את הקשיים הנוכחיים שלה. בקשי את חברתה, התענייני בה, היי שם בשבילה, עזרי לה כפי יכולתך ורכשי את אמונה. אפשר לשוחח אתה על העבר- להסכים עם דבריה או לחלוק עליהם- אך עליך להבהיר לה שבמידה והיא מעוניינת לפתור את הקשיים העכשויים שלה, אין תועלת בהתבוססות בעבר והטחת האשמות. עליה לחשוב מה לעשות מכאן ואילך כדי להתגבר על הקשיים הניצבים בדרכה. בהצלחה!

 

[רוח ים נושבת]

קודם כל תודות

הארתם את עיניי ולקחתי לעצמי כמה רעיונות בגדול קשה להרגיש שמשהו כהורה לא עשית כמו שצריך ואולי קצת החמצת יש דברים שאני לא כל כך שלמה איתם ואילו בעלי חושב שזה זה כן בסדר אולי כאן המקור למרבית הבעיות בגדול לא היה הרבה צורך להציב איזשהם גבולות מיוחדים היות וזו הייתה ילדה של בית - לא יצאה הרבה מיד'י ואף ההפך - פחות מידי עם החוק היא לא הסתבכה לגבי סקס לא מבוקר/ שתייה / עישון - אני רוצה להאמין שהכל בסדר אבל - מי באמת יכול לדעת??? נראה כי כעת כבר קצת קשה לתקן וגם קצת מאוחר .... חבל חבל עד כאב!!!

 

[ענתי44]

רוח ים נושבת עדיין לא מאוחר

כמו שאמרו לך אחרים, אם באמת יש צדק בדבריי הבת שלך, אז תודי שטעיתם,בכך שהאצלתם עליה את חופש ההחלטה ולא ידעתם שהיא זקוקה לעזרתכם בהצבת גבולות. תבהירי לה, שהדבר נעשה לא בגלל חוסר אהבה או חוסר איכפתיות. להיפך. סמכתם עליה והאמנתם בה. והתפיסה ההורית שלכם היתה לתת לילדה מרחב וחופש. מתוך אמונה שהקנתם לה ערכים של טוב ורע, מותר ואסור ונתתם לה למתוח קצת את הגבולות, מעט להתנסות ולגבש את עצמה כאדם.לא הצבתם גבולות כי היא כנראה לא חצתה אותם.אחרי שתסבירי לה את זה, תשאלי אותה מה לדעתה ניתן לעשות כדי לתקן, או לשפר את היחסים ביניכם? גם הוריי נתנו לי חופש מוחלט.הם סמכו עליי והלכו אחריי שיגיונותיי, כמו למשל אהבתי לכדורגל, דבר ממש לא מקובל ונחשב לחריג. אבא שלי תמיד אמר לי שהוא לא מגביל אותי והוא סומך עליי. והאמון הזה שרחש כלפיי וגם הידיעה שלעולם לא אפחד לבוא לבקש את עזרתם לא משנה מה אעשה נסכו בי ביטחון. חברה שלי אמרה לי פעם אחת שהוריי לא אוהבים אותי כי הם מרשים לי לחזור אחרי חצות הביתה וכולם יודעים שכתוב בתורה " חוסך שבטו- שונא בנו" , ואני חייכתי, כי ידעתי שהוריי אוהבים אותי ולימדו אותי להבחין בין טוב לרע. והאמת, לא נתתי להם סיבות להתחרט.הגם שלא הייתי תלמידה מזהירה בתיכון. ( את התואר הראשון כבר סיימתי עם ציונים יפים)