על במתיך חלל

על במתיך חלל

יש שיר מוכר מאד של חיים נחמן ביאליק ז"ל בשם 'המתמיד' שבו הוא בעצם מקונן על העולם שבו גדל ושחלף לו. העולם הבוהמי (כינוי לחבבי השירה והספרות) לא הבין את קינתו של ביאליק, לא היה בדעתו להכיל את עוצמת הכאב של בחור ישיבה מתמיד שעזב את ספסל למודיו ולעולם לא יוכל לשוב אליו. אותם אנשי דעת ; סופרים, משוררים, הוגי דעות ופילוסופים, אינם יכולים להבין טיפה אחת מהכאב העצום. רק מי שאי פעם התרפק באמת , הבין באמת , הרגיש באמת, לא לא , הרגיש באמע'ס!! אויי, על במותיך חלל. אבל לחזור לשם, הוא לא יכל. נ.ב. הדברים הנ"ל, למרות הרושם הראשוני, לא נכתבו מטיפשות יתר.
 
תיקון קטנטן...

חיים נחמן ביאליק אינו ז``ל (אלא אם כן התכוונת זכרונו לקללה). שר``י זה האיחול הראוי ביותר. (יישחקו עצמותיו לא רלוונטי בנידון דידן, כי בטח כבר נשחקו עד דק...). אגב, הרושם הראשוני לא גרם לי לחשוב שהתוכן נכתב מתוך טיפשות כלשהי. ממש ממש לא.
 

אץ קוצץ

New member
מותר לדעת

למה אתה מקלל יהודי שלא פגשת מעולם ולא עשה לך רע ?? [מן הסתם גם לא טרחת לקרוא את ספריו או שיריו..] אני לא יודע מי היה באמת ביאליק וכנראה גם לא אדע לעולם. איך אמר נפוליון? "מהי היסטוריה אם לא אגדה שהכול הסכימו עליה?" אז מותר לפרגן לזכרו ברכה..
 
תאר לעצמך...

כמובן לא קראתי את ספריו אבל אני מכיר כמה מיצירותיו. למדונו חז``ל כל מקום שמזכיר את הצדיק, מזכירו לשבח - זכר צדיק לברכה, כל מקום שמזכיר את הרשע מזכירו לגנאי - שם רשעים ירקב. ועל דרך זו דרשו חז``ל את המקראות, כלומר, פסוק שמתייחס לרשע, חפשו חז``ל את הגנאי שטמון בפסוק, ולהבדיל פסוק שנכתב על צדיק דרשוהו לשבח [אע``פ שהמתבונן האובייקטיבי היה יכול להתאים גם ההפך, ח``ו). ח``נ ביאליק שר``י פרש מדרכי ציבור, שנה ופירש, ולא נחה דעתו עד שכפר בעיקר. והמפורסמות אינן צריכות ראיה. די בזה שאדון אותו כרשע, גם אם בי אישית הוא לא פגע. די בזה שאזכירנו לגנאי. מקוה שהבנת.
 

א פאר

New member
איי.. כמה שזה נכון..

כמו שמסופר על שלוימלה קרליבך שכשעזב את הישיבה אחרי שנפרד מר` אהרן קוטלר.. התחיל לבכות ולשיר לולא תורתך.. ש-ע-שו-עי.. א..אז אבד-תי ב-ע-ניי...
 

אץ קוצץ

New member
. . .

רק מי אשר-עבר על בית הישיבה בדמי חצות הליל או בדממת השחר, ובעד חלון מאיר אזנו הקשיבה קול בודד ישורר, זמיר מתמיד מאחר, השפך בלאט על-הרוח הלאט מרירותו המתוקה, מתיקותו המרה – רק הוא הבין יוכל מה-דקר, מה-להט, מה-מכאיב, מה-נוגה זה נגון הגמרא!
 
למעלה