על אתגרים וחיים

על אתגרים וחיים

האם כשעובדים במקום עבודה
שקשה להיות בו
ומרגישים התמודדות לא פשוטה
האם לוותר או להמשיך?
והרי אולי זה השעור?
להתמיר עצמנו מתוך הקושי?
ומצד שני אולי השעור לדעת מתי לוותר והיכן גבולותינו?
מה דעתכם?
 

שילת של

New member
לפעמים מחוסר ברירה נשארים במקום

שלא ממש נהנים, אוהבים, או רוצים להיות.
בעיקר היום כשהפרנסה תלויה במקום העבודה.

אולם מעבר לכך לא רק פרנסה משאירה אדם במקום מסוים.
 

חני 852

New member
לדעתי שלא כייף להיות במקום העבודה

לדעתי שלא כייף לנו במקום העבודה שאנו חובים קשים בעבודה ..
שלא מתחשק לנו להימצא במקום העבודה ..
כדי לחפש מקום אחר במקביל ..
שאולי כן יהיה לנו כייף להמצא בו ..
היות ולשתוק ולחוות קשים זה לא הכרחי ..
כדי להיות במקום שיש אנרגיות טובות ..
שהלב מתרחב
שמרגשים שכייף להימצא במקום ..

להמשיך הלאה ולא להתמיר אותנו לקושי שקיים בעבודה הנוכחית ..
 
תשובתו של הבוס

החיים עצמם, זה מקום העבודה המורכב ביותר
שאלתי את הבוס שלי
את השאלות ששאלת
הוא ענה
Aegroto dum anima est, spes est"
"כל עוד החולה נמצא בהכרה..... יש תקווה"

אז אתה מודה שחיים הם סוג של מחלה?
כן, מחלות זה פוטנציאל לריפוי.
השאלות האלו, זה סימן שהחולה בהכרה, יש הכרה יש תקווה.

מקום הפרנסה זה רק סימפטום, זה תוצאה של בחירה זמנית, אין בזה ממש.
 

בני33

New member
*גם כאשר החולה אינו בהכרה,,,יש תקוה...

והיו דברים מעולם,ישנם,,,ועוד יהיו.
 
בהחלט

חוסר הכרה זו רמת מודעות מסויימת
בכל רמת מודעות יש תקווה

איך אדם שחושב שהוא ער לחלוטין...מתעורר לגלות שהוא בעצם עדיין ישן...? מה תקוותו?
"מעורר ישנים ומקיץ נרדמים"....הבוס הגדול, תקוותם היחידה של כל רמות ההכרה.

אני חוזרת לישון למרות שאני עדיין לא התעוררתי :}
 
אני חושבת שאסור לישון

הכרה הכרחית לנו
בעיקר עכשיו
בזמן חילופי העידנים
ושינוי האנרגיה
אנו זקוקים להיות
במלוא חושינו
לצורך ההתמודדות הלא פשוטה המתחוללת.
אז לפחות לדעתי,
אם במקום קשה לנו מידי,
לעזעזאל הכל
עוברים למקום נעים יותר
כי גם לנו יש גבולות
ואנו זקוקים לכוחותינו
למען דברים טובים יותר.
 
בינגו


לפני כ- 7 שנים הגעתי למקום עבודה חדש
ברבות החודשים/שנים ראיתי בדיוק מה מסתתר שם מתחת לפני השטח...
זה הגיע עד להתעללות, בכל הרבדים והמישורים...
לפני שנה יצאתי לשנת חופש אחרי משבר גדול בעקבות כל הקורות וכמובן, לשם לא חזרתי...
 
ועל כך בדיוק אני מדברת

אסור להגיע למצב שמתעללים בנו
או שרע לנו כל כך
במקרה כזה פשוט לקום וללכת,
אלו כל סימני האזהרה לכך שאסור להשאר.
 
התשובה אינה חד משמעית


וכל דבר לגופו.

בתקופות מסוימות בהיותי מורה עשיתי רבות כדי להתמיר עצמי מתוך הקושי
והתוצאות עשו לי רק טוב!

ברגע שהקדשתי את הסאה. עברתי את מחסום ההנאה, התבונה שיכול להיות גם אחרת,
חלחלה. הרגשתי בשלה לעשות את הצעד המיוחל שעשה לי ולסובבים אותי רק טוב.
 
למעלה