על אחים בנשק
לא יודע אם מישהו שם לב, אבל משודר אצלנו כבר מספר שבועות המיני סדרה המדוברת כל כך. לדעתי הסדרה יומרנית מדי, מנסה ליצור משהו מיתולוגי מדי התופס את עצמו בצורה לא פורפורציונלית. הסדרה לא מתמקדת בסיפורים בודדים, או קרבות בודדים או אפילו דמויות בודדות. גם בגלל שאין פרצופים מוכרים בצוות הסדרה, אני מוצא את עצמי כל שבוע מכיר מחדש את אנשי פלוגת איזי, פשוט כיוון שאינני זוכר אותם. אין להם אישיות, פרצוף מזוהה וחשיבות אמיתית בעלילה. הסדרה מנסה לצייר תמונה כללית של מבצע הפלישה לנורמנדי ע"י תמונות מהירות ומבולבלות. מאידך גיסא, יכול להיות שבדיוק לזה הם התכוונו, לצייר תמונה מבולבלת ולא-מובנת, כמו שפליטי המלחמה זוכרים אותה. חוץ מזה, יש לי גם בעיה עם הדיאלוגים. יש לי תחושה שהם לא מתאימים לרוח התקופה, למצב הפיסי בו הם נאמרים ולאנשים האומרים אותה.
לא יודע אם מישהו שם לב, אבל משודר אצלנו כבר מספר שבועות המיני סדרה המדוברת כל כך. לדעתי הסדרה יומרנית מדי, מנסה ליצור משהו מיתולוגי מדי התופס את עצמו בצורה לא פורפורציונלית. הסדרה לא מתמקדת בסיפורים בודדים, או קרבות בודדים או אפילו דמויות בודדות. גם בגלל שאין פרצופים מוכרים בצוות הסדרה, אני מוצא את עצמי כל שבוע מכיר מחדש את אנשי פלוגת איזי, פשוט כיוון שאינני זוכר אותם. אין להם אישיות, פרצוף מזוהה וחשיבות אמיתית בעלילה. הסדרה מנסה לצייר תמונה כללית של מבצע הפלישה לנורמנדי ע"י תמונות מהירות ומבולבלות. מאידך גיסא, יכול להיות שבדיוק לזה הם התכוונו, לצייר תמונה מבולבלת ולא-מובנת, כמו שפליטי המלחמה זוכרים אותה. חוץ מזה, יש לי גם בעיה עם הדיאלוגים. יש לי תחושה שהם לא מתאימים לרוח התקופה, למצב הפיסי בו הם נאמרים ולאנשים האומרים אותה.