Mirrorshades
New member
עליית אדפה לשמים
טוב, עבר זמן מה מאז שפירסמתי כאן מש'ו, אבל כולם התחילו לפרסם דברים, אז הנה: אדפה היה האיש החכם בבל. אאה, אל המים, החוכמה והמאגיה, בחר בו מקרב בני האדם להיות לו לשוליה, וקבע כי כוח דברו יהיה שווה לכוחו של אנו, אל השמים. הוא חנן את אדפה בתבונה, על מנת שילמד את חוקי הטבע. הוא העניק לו כישורים רבים ותכונות מופלאות אינספור. רק אלמוות לא נתן לו. יום אחד, בעודו בלב ים, דג עבור אדונו אאה, החלה רוח הדרום לנשוב ולהתביע את אדפה. הוא צלל מטה, ובעודו טובע קילל את רוח הדרום: "קראי, אם תרצי לרוחות אחיותייך, הרבות ככל שתהיינה! אני, כך או כך, אשבור את כנפך!" ברגע שיצאו מילים אלו מפיו - כנפה של רוח הדרום נשברה. היפ נרגע ואדפה ניצל. שבעה ימים לא נשבה רוח הדרום. הבחין בכך אנו וזימן עליו את אדפה. אך לפני כן, אאה הספיק להעניק עצות חשובות לבן חסותו. הוא הורה לאדפה ללבוש בגדי אבל, ולהחמיא לאלים דומזי(תמוז) ונינגישזירה. כמו כן, הוא גם ציווה עליו לא לאכול ולא לשתות דבר ממה שיציע לו אנו בשמים - משום שמי מוות אלה. וכך אדפה עשה. כאשר החמיא לדומזי ונינגישדירה, שני האלים אמרו עליו מילה טובה לאנו. כאשר הגיע למשכנו של אנו, קרא אליו אל השמים: "בוא, אדפה! מדוע שברת את כנפה של רוח הדרום?" "אדוני!" השיב אדפה לאנו. "בעודי בלב ים, דג עבור אדוני אה, החלה רוח הדרום להטביע אותי! צללתי מטה, ובזעם ליבי קיללתי אותה." עמדו דומזי ונינגישדירה לצידו והוסיפו עליו מילה טובה לאנו. נרגע ליבו של אנו, והוא סלח לאדפה. אך דבר נוסף הטריד אותו: מסתבר שהאל אאה גילה לאדפה את סודות ההשבעה והקסם. הוא תהה מה עליו לעשות כעת עם איש בעל עוצמה כה רבה. אנו הרהר ואמר: "הביאו לאדפה לחם חיים, ויאכל!" הביאו לפני אדפה לחם חיים - אך הוא לא אכל. "הביאו לפני אדפה מי חיים." ציווה. הביאו לאדפה את מי החיים, אך והא לא אכל. ראה זאת אנו וצחק. "ובכן אדפה, מדוע לא אכלת ולא שתית? הלוא הלחם שהצעתי לך היה לחם חיים, והמים - מי חיים, המעניקים חיי נצח. כעת לא תחיה לעד." רק אז, בצער רב, הבין אדפה כי אדונה אאה רימה אותו, ובמכוון מנע ממנו את ההזדמנות לקבל חיי נצח. כעת, הוא התחנן שיוצאו לו שנית מי החיים ולחם החיים - אך האלים אינם מעניקים הזדמנות שניה. אדפה ירד חזרה לאדמה וחי שם עד יומו האחרון. הוא היה זה אשר הנחיל לאנושות את חוכמת כוח הכישוף שבמילים.
טוב, עבר זמן מה מאז שפירסמתי כאן מש'ו, אבל כולם התחילו לפרסם דברים, אז הנה: אדפה היה האיש החכם בבל. אאה, אל המים, החוכמה והמאגיה, בחר בו מקרב בני האדם להיות לו לשוליה, וקבע כי כוח דברו יהיה שווה לכוחו של אנו, אל השמים. הוא חנן את אדפה בתבונה, על מנת שילמד את חוקי הטבע. הוא העניק לו כישורים רבים ותכונות מופלאות אינספור. רק אלמוות לא נתן לו. יום אחד, בעודו בלב ים, דג עבור אדונו אאה, החלה רוח הדרום לנשוב ולהתביע את אדפה. הוא צלל מטה, ובעודו טובע קילל את רוח הדרום: "קראי, אם תרצי לרוחות אחיותייך, הרבות ככל שתהיינה! אני, כך או כך, אשבור את כנפך!" ברגע שיצאו מילים אלו מפיו - כנפה של רוח הדרום נשברה. היפ נרגע ואדפה ניצל. שבעה ימים לא נשבה רוח הדרום. הבחין בכך אנו וזימן עליו את אדפה. אך לפני כן, אאה הספיק להעניק עצות חשובות לבן חסותו. הוא הורה לאדפה ללבוש בגדי אבל, ולהחמיא לאלים דומזי(תמוז) ונינגישזירה. כמו כן, הוא גם ציווה עליו לא לאכול ולא לשתות דבר ממה שיציע לו אנו בשמים - משום שמי מוות אלה. וכך אדפה עשה. כאשר החמיא לדומזי ונינגישדירה, שני האלים אמרו עליו מילה טובה לאנו. כאשר הגיע למשכנו של אנו, קרא אליו אל השמים: "בוא, אדפה! מדוע שברת את כנפה של רוח הדרום?" "אדוני!" השיב אדפה לאנו. "בעודי בלב ים, דג עבור אדוני אה, החלה רוח הדרום להטביע אותי! צללתי מטה, ובזעם ליבי קיללתי אותה." עמדו דומזי ונינגישדירה לצידו והוסיפו עליו מילה טובה לאנו. נרגע ליבו של אנו, והוא סלח לאדפה. אך דבר נוסף הטריד אותו: מסתבר שהאל אאה גילה לאדפה את סודות ההשבעה והקסם. הוא תהה מה עליו לעשות כעת עם איש בעל עוצמה כה רבה. אנו הרהר ואמר: "הביאו לאדפה לחם חיים, ויאכל!" הביאו לפני אדפה לחם חיים - אך הוא לא אכל. "הביאו לפני אדפה מי חיים." ציווה. הביאו לאדפה את מי החיים, אך והא לא אכל. ראה זאת אנו וצחק. "ובכן אדפה, מדוע לא אכלת ולא שתית? הלוא הלחם שהצעתי לך היה לחם חיים, והמים - מי חיים, המעניקים חיי נצח. כעת לא תחיה לעד." רק אז, בצער רב, הבין אדפה כי אדונה אאה רימה אותו, ובמכוון מנע ממנו את ההזדמנות לקבל חיי נצח. כעת, הוא התחנן שיוצאו לו שנית מי החיים ולחם החיים - אך האלים אינם מעניקים הזדמנות שניה. אדפה ירד חזרה לאדמה וחי שם עד יומו האחרון. הוא היה זה אשר הנחיל לאנושות את חוכמת כוח הכישוף שבמילים.
