עלייה בשיעור הגירושים בעקבות התאוששות כלכלית

עלייה בשיעור הגירושים בעקבות התאוששות כלכלית

העלייה בשיעור הגירושים, שירד במהלך המיתון, התחדשה בעקבות ההתאוששות הכלכלית. כך אומרים עורכי דין ומומחים בענייני נישואים. התחזקות הכלכלה, הירידה באבטלה ושוק הדיור החלש עדיין - אך כבר אינו בצניחה חופשית - תורמים להתאוששות במספר הבקשות לגירושים. (מתוך הכתבה ב"גלובס" המצ"ב). כך אנו רואים כי שיעור המתגרשים בארץ אינו משתנה, עם זאת למרות המודעות ההולכת וגוברת לגישור לגירושין, עדיין הרוב בוחרים להעמת האחד מול השני בבתי משפט, דבר אשר פוגע קשות במשפחתם ובילדיהם. אחוז המתגרשים בהליך של גישור הוא עדיין לא גבוה. מדוע לדעתכם עדיין אנשים בוחרים בדרך המאבק ולא בדרך הגישור? האם זה טמון בתרבות שלנו, במודעות לגישור או נובע ממשהו אחר? שבת שלום לכולם!
 

shaio

New member
לשאלה האחרונה

אני מאשים הרבה את מרוץ הסמכויות. הוא לא מאפשר למצות את "כבדהו" כי מייד צריך להתחיל לרוץ עם "חשדהו". בתוך הפחדים שרצים בראש קשה להסכים על שביתת נשק לפני שתופסים סמכות.
 
יש הרבה בדברייך

זוגות שמתגרשים הם זוגות שלמרות הצעד הזה, עדיין חשים אמון האחד כלפי השני, ואינם סבורים שהצד השני "יסדר" אותם ובמהלך הליך גישור יפנה לבית משפט/בית הדין. זה כנראה מונע מזוגות עם רמת אמון נמוכה יותר לפנות להליך גישור במקום להליכים משפטיים.וממש חבל. לא נראה שההסדר הזה, של מירוץ הסמכויות הולך להשתנות בקרוב.
 
לא כ"כ הבנתי מה זה מירוץ סמכויות,

אני לא מכירה את המונח, אבל לדעתי ההליכה לבית משפט במקום להליך גישור זה חלק מחשיבה קולקטיבית וחוסר מודעות, אולי לזה את קוראת "תרבות". החשיבה הקולקטיבית של אמונה שלצאת למלחמה היא פיתרון בשבילם, ואין מוכנות לעבודה פנימית אמיתית. כי הרי במלחמה אין מנצחים וכו'. ייתכן שהזוגות האלה מיצו את נושא הטיפול המשפחתי הפסיכולוגי שיכול פעמים רבות למנוע גירושין, אם שני בני הזוג מוכנים לעבוד ולתרום לתהליך הטיפולי. אם לא מיצו, עדיף שבמקום גישור ילכו לטיפול פסיכולוגי. אם נפרדו בגלל שהאהבה נגמרה זה כבר משהו אחר, אבל במקרים רבים זו לא האהבה שנגמרת, אלא הכעסים שנצברו הכניסו אותם לפלונטר והם לא יודעים איך לצאת מזה. מתחילות מלחמות אגו. זה נושא מורכב, ואני שואלת שאלת תם - במה יכול גישור לעזור טוב יותר מטיפול פסיכולוגי?
 
מירוץ סמכויות ועוד

הי איילת. מצרפת לך קישור המתאר בקצרה מהו מירוץ הסמכויות. אפשר להוסיף עוד, אבל זה מעביר את הרעיון הכללי. ובנוגע לשאלתך - במה יכול גישור לעזור טוב יותר מטיפול פסיכולוגי: זוגות הנמצאים במשבר, מומלץ שיפנו לטיפול זוגי. (ישנם מקרים שגם גישור יכול לעזור, וזה במקרים של קונפליקטים שאינם מורכבים במיוחד, דהיינו, כאשר מגשר "שם על שולחן הדיונים" את הצרכים והאינטרסים של שני הצדדים, וכאשר יש גם בסיס משותף, אפשר גם לפתור זאת בגישור.) כאשר בני זוג פונים לגישור, על פי רוב מדובר בגישור לגירושין - ובמקרה כזה לא מטפלים בזוג ובאיחוי הקשר הזוגי ביניהם, אלא עוסקים בנושאים החשובים לצרכי הגירושין, דהיינו, משמורת, דמי מזונות וחלוקת הרכוש (ונושאים נוספים לפי הצורך). כן עוסקים בקביעת מנגנוני התנהלות בין בני הזוג לגבי ילדיהם בעיקר, כדי ליצור מצב שבו הילדים יפגעו עד כמה שפחות.
 

moshitayeb

New member
לצערי, אנחנו חיים במדינה מיליטנטית

וזה משהו שמכתיב את כל ההתנהלות שלנו. אפילו החיזור דומה למלחמה, עם כל המשחקים ותחרויות האגו. אני זוכרת שכשטיילתי במזרח יצא לי לפגוש כמה מחזרים אירופאיים, וכמה נדהמתי מהגישה השונה שלהם לזוגיות. בגירושין - זה אותו הדבר. גם אם מגיעים להחלטה הזו אחרי שמבינים שהזוגיות לא עובדת, שאי אפשר יותר להציל אותה, ושזה מה שעדיף לכל הצדדים - הרבה פעמים יש צד שנפגע, או כועס, או מרגיש כישלון, ומתרגם את זה לצורך לפגוע בצד השני. אם זה מתוך רצון לנקמה, מתוך רצון לשקם את האגו שלו-עצמו, מתוך רצון לגרום גם לצד השני פגיעה או כעס (בבחינת "צרת רבים חצי נחמה"), ועוד מניעים אנושיים. נכון, זה לא הגיוני - אבל בענייני הרגש, האהבה, המשפחה והזוגיות, לא תמיד ההיגיון הוא זה שאוחז ברגש. והרבה פעמים אנשים מתחתנים מתוך רגש טהור וחזק (התאהבות או משיכה חזקים, או לחילופין, לא עלינו, יאוש ולחץ ורצון להתחתן כבר), מבלי לערב את ההיגיון (האם זה בן הזוג המתאים לי? האם יש לנו ערכים משותפםים? האם אנו רואים עין ועין נושאים שונים בתחומי המשפחה וגידול הילדים?). אני חושבת שאלה אותם אנשים שאחר כך, כשהם מחליטים לפרק את החבילה, הרגשות "מתהפכים" להם, מאהבה לשנאה ומנזקקות לצורך החזק לברוח, ובהתאם לכך הם יוצאים למלחמה.
 
ממש מעניין.

אכן הרבה טמון בתרבות שלנו. מה דעתך לשתף אותנו בהבדלים המרכזיים בדרכי החיזור האירופאיים לעומת אלו הישראליים?
 
למעלה