עליות ומורדות
שלום, אני חדשה פה ואשמח לעצתכם.
אני נשואה 4 שנים+1, כבר כמעט שנתיים אנו סובלים מעליות ומורדות בזוגיות אך לאחרונה זה החריף. זה הגיע למצב שאני ממש סולדת מבעלי, כמעט ולא מסוגלת שיגע בי ( תדירות יחסי המין ירדה מ-3 פעמים בשבוע ל-3 פעמים בחודש), ולדעתי זה נובע מהיחס המחפיר של בעלי כלפיי. הוא מאשים אותי בכל, מתפרץ עליי ומרים את הקול, קורא לי בשמות כמו:זונה, כלבה וביטויים כמו את על ה-*** שלי וכשאני מנסה לדבר איתו על נושא מסויים או לחוות את דעתי אם זה לא נראה לי הוא משתמש בביטויים כמו: מי את בכלל, מי שאל אותך, את לא אמא שלי... זה מאוד מאוד פוגע בי וכשהוא נרגע אני מדברת איתו על כך וממש לא שותקת ומבהירה לו שזה לא מקובל עליי ( הוא חושב שאני מונעת ממנו סקס כדי לחנך אותו אבל האמת שאחרי כל הגידופים פשוט לא בא לי עליו).הגעתי למצב שאני חושבת שאני כבר לא אוהבת אותו, כל יום שטוב לנו יחד גורר עוד 3 ימים שרע לנו ואני לא מתגרשת רק מהסיבה שאני לא סגורה על עצמי וגם בגלל הפן הכלכלי והכי חשוב הילד, שממש לא בטוחה שטוב לו להיות בסביבה הזו ( גם לגבי החינוך יש הרבה אי הסכמות והוא עושה לי דווקא דרך הילד). הסיבה שאני נאחזת בזוגיות היא מכיוון שפעם היינו חברים טובים וכעת אנו כמעט ולא מנהלים שיחה שהיא מעבר לשגרה, מבלים לעיתים רחוקות וגם לאחר שאני מאיצה בו ואני פשוט משתעממת ממנו ומהזוגיות. הוא טוען שהוא אוהב אותי, אבל שום דבר ממעשיו אינו מעיד על כך : אין פינוקים, מתנות, פרחים, מחוות קטנות שגורמות לי להרגיש טוב (לא קונה לי מתנות ליום ההולדת שלא לדבר על ימי אהבה וכו'). הוא תמיד היה מעט "נכה רגשית" אבל לא ככה. הרבה זמן חשבתי שאני הבעייתית ושלא מגיע לי (לא עושה מספיק בבית לטענתו, לא מפנקת אותו) וכשאני שומעת על נשים שמשקיעות הרבה פחות ממני בבית ובבעל ועדיין זוכות למחוות מצד בעליהן זה גרם לי להבין שהוא הבעיה. תמיד כשאני מנסה להעלות טענה כלשהי הוא מתגונן ע"י כך שתוקף אותי וכך לא נוצר שיח אמיתי. חייבת לציין שגם אני לא טלית שכולה תכלת ( מגדפת אותו חזרה ומנסה לפגוע בו איפה שאני יודעת שיכאב, אבל הכל נעשה מתסכול עמוק ומייאוש- כמו שילדים קטנים מתנהגים כדי למשוך תשומת לב). הכי חורה לי זה שכלפי חוץ הוא עושה רושם של בחור שקט ורגוע ואף אחד לא יאמין איך הוא מתבטא בבית. גם בעבודה הוא מאוד אהוב ויעשה הכל למען מקום העבודה. ובבית הוא מרגיש "גבר" להתבטא בצורה לא יפה מולי ולא לעשות עבורי מחצית ממה שהוא יעשה עבור אחרים. אני מודה שאני שומרת לו המון טינה וזוכרת לו הכל ופשוט לא מצליחה להשתחרר מזה, כמה שאני לא מנסה, צץ משהו חדש בהתנהגות שלו שמציף את כל מה שהוא עשה או לא עשה בעבר. מתנצלת על האורך... מה אתם הייתם עושים במצב הזה?
שלום, אני חדשה פה ואשמח לעצתכם.
אני נשואה 4 שנים+1, כבר כמעט שנתיים אנו סובלים מעליות ומורדות בזוגיות אך לאחרונה זה החריף. זה הגיע למצב שאני ממש סולדת מבעלי, כמעט ולא מסוגלת שיגע בי ( תדירות יחסי המין ירדה מ-3 פעמים בשבוע ל-3 פעמים בחודש), ולדעתי זה נובע מהיחס המחפיר של בעלי כלפיי. הוא מאשים אותי בכל, מתפרץ עליי ומרים את הקול, קורא לי בשמות כמו:זונה, כלבה וביטויים כמו את על ה-*** שלי וכשאני מנסה לדבר איתו על נושא מסויים או לחוות את דעתי אם זה לא נראה לי הוא משתמש בביטויים כמו: מי את בכלל, מי שאל אותך, את לא אמא שלי... זה מאוד מאוד פוגע בי וכשהוא נרגע אני מדברת איתו על כך וממש לא שותקת ומבהירה לו שזה לא מקובל עליי ( הוא חושב שאני מונעת ממנו סקס כדי לחנך אותו אבל האמת שאחרי כל הגידופים פשוט לא בא לי עליו).הגעתי למצב שאני חושבת שאני כבר לא אוהבת אותו, כל יום שטוב לנו יחד גורר עוד 3 ימים שרע לנו ואני לא מתגרשת רק מהסיבה שאני לא סגורה על עצמי וגם בגלל הפן הכלכלי והכי חשוב הילד, שממש לא בטוחה שטוב לו להיות בסביבה הזו ( גם לגבי החינוך יש הרבה אי הסכמות והוא עושה לי דווקא דרך הילד). הסיבה שאני נאחזת בזוגיות היא מכיוון שפעם היינו חברים טובים וכעת אנו כמעט ולא מנהלים שיחה שהיא מעבר לשגרה, מבלים לעיתים רחוקות וגם לאחר שאני מאיצה בו ואני פשוט משתעממת ממנו ומהזוגיות. הוא טוען שהוא אוהב אותי, אבל שום דבר ממעשיו אינו מעיד על כך : אין פינוקים, מתנות, פרחים, מחוות קטנות שגורמות לי להרגיש טוב (לא קונה לי מתנות ליום ההולדת שלא לדבר על ימי אהבה וכו'). הוא תמיד היה מעט "נכה רגשית" אבל לא ככה. הרבה זמן חשבתי שאני הבעייתית ושלא מגיע לי (לא עושה מספיק בבית לטענתו, לא מפנקת אותו) וכשאני שומעת על נשים שמשקיעות הרבה פחות ממני בבית ובבעל ועדיין זוכות למחוות מצד בעליהן זה גרם לי להבין שהוא הבעיה. תמיד כשאני מנסה להעלות טענה כלשהי הוא מתגונן ע"י כך שתוקף אותי וכך לא נוצר שיח אמיתי. חייבת לציין שגם אני לא טלית שכולה תכלת ( מגדפת אותו חזרה ומנסה לפגוע בו איפה שאני יודעת שיכאב, אבל הכל נעשה מתסכול עמוק ומייאוש- כמו שילדים קטנים מתנהגים כדי למשוך תשומת לב). הכי חורה לי זה שכלפי חוץ הוא עושה רושם של בחור שקט ורגוע ואף אחד לא יאמין איך הוא מתבטא בבית. גם בעבודה הוא מאוד אהוב ויעשה הכל למען מקום העבודה. ובבית הוא מרגיש "גבר" להתבטא בצורה לא יפה מולי ולא לעשות עבורי מחצית ממה שהוא יעשה עבור אחרים. אני מודה שאני שומרת לו המון טינה וזוכרת לו הכל ופשוט לא מצליחה להשתחרר מזה, כמה שאני לא מנסה, צץ משהו חדש בהתנהגות שלו שמציף את כל מה שהוא עשה או לא עשה בעבר. מתנצלת על האורך... מה אתם הייתם עושים במצב הזה?
