עליות וירידות
הי בנות/בנים. החלטתי לפתוח הודעה חדשה בעקבות ההודעה העצובה של חברתי עידית. רובכם מכירים אותי - אנחנו בענייני הפוריות כבר מספר שנים, אני צוחקת לפעמים שההריון שלי נמשך כבר כמעט 4 שנים. בשבוע שעבר הוזמתי לארוע יום הולדת של אחת מילדי הפורום השכן - הפורום שכולנו כ"כ רוצות להגיע אליו, פורום הריון אחרי הטיפולים. פגשתי שם הרבה בנות - בוגרות הפורום שלנו, אמאות לילדים מקסימים. לראות אותם הוכיח לי שוב שהדרך שבה אנו הולכים שווה כל דמעה. והילדים האלה הם הוכחה לכך שיש אור בקצה המנהרה. פגשתי שם מישהי שאמרה, שהיא מתפלאת מהאופטימיות שלי. אמרתי, שזה לא תמיד האופטימיות שלי. לפעמים היא של פיטר. אני לא יכולה להיות אופטימית כל הזמן, מותר לי להשבר ולבכות. ברגעים אלה הוא ממלא מקום - הוא מעודד ומאמין בשביל שנינו. אין לי שורת סיכום לכל מה שכתבתי. אני רק רוצה להאמין שיום אחד הפורום ישאר ריק - כי כולנו נצליח.
הי בנות/בנים. החלטתי לפתוח הודעה חדשה בעקבות ההודעה העצובה של חברתי עידית. רובכם מכירים אותי - אנחנו בענייני הפוריות כבר מספר שנים, אני צוחקת לפעמים שההריון שלי נמשך כבר כמעט 4 שנים. בשבוע שעבר הוזמתי לארוע יום הולדת של אחת מילדי הפורום השכן - הפורום שכולנו כ"כ רוצות להגיע אליו, פורום הריון אחרי הטיפולים. פגשתי שם הרבה בנות - בוגרות הפורום שלנו, אמאות לילדים מקסימים. לראות אותם הוכיח לי שוב שהדרך שבה אנו הולכים שווה כל דמעה. והילדים האלה הם הוכחה לכך שיש אור בקצה המנהרה. פגשתי שם מישהי שאמרה, שהיא מתפלאת מהאופטימיות שלי. אמרתי, שזה לא תמיד האופטימיות שלי. לפעמים היא של פיטר. אני לא יכולה להיות אופטימית כל הזמן, מותר לי להשבר ולבכות. ברגעים אלה הוא ממלא מקום - הוא מעודד ומאמין בשביל שנינו. אין לי שורת סיכום לכל מה שכתבתי. אני רק רוצה להאמין שיום אחד הפורום ישאר ריק - כי כולנו נצליח.