עכשיו תורי: קשה לי !!!

[שרון מירושלים]

עכשיו תורי: קשה לי !!!

אני קוראת כאן מפעם לפעם את סיפורי המתבגרים, ומקוה לטוב. מאחלת לא להתיאש וכו' ואנחנו רק בכיתה א'....... אם לא יהיה שינוי בקרוב, אהפוך לאמא המרשעת מהאגדות. תדמיינו שאגות של אריה עם השד הטסמני ותבינו לאיזה מצב הגעתי(אני! לא הוא) , לפעמים בשילוב עם בכי, ועם תרגום בגוף הסרט לשני הקטנטנים שאם לא יהיה כאן שלום ביניהם בקרוב - אז.... אני כבר לא יכולה וזהו. התחלנו השבוע להפגש עם פסיכולוגית ממרכז אמירים במכבים ויש תקוה לטוב. אבל עד אז ------איך מפסיקים את האלימות והקנאה היוקדת. נ.ב. לא מצפה לתשובות ושיטות למיגור הרשע מקירבנו אמפתיה תספיק

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

אולי תנסו להפריד כוחות (בינך לביניהם).

זה קורה בכל חורף... הילדים "תקועים בבית" ומטפסים אחד על השני. אם הם משגעים אותך, צאי קצת להתאוורר (נניח... שבי עם עיתון בבית-קפה למשך שעה-שעתיים) ותשאירי אותם בינתיים עם אבא שלהם. לך זה ייתן מרווח נשימה, לאבא זה ייתן מושג על מה שקורה בבית, ולילדים זה ייתן שעתיים להתפרע בלי שתפריעי להם.

 

[השגיא]

שניהם בכיתה א'??

כי אני באמת מאמינה שזו לא גזירה משמיים שאחים יריבו ביניהם. יש כאן איזו בחירה של שניהם או של אחד מהם. לפעמים מעט הדרכה פותרת הרבה מהבעיות. אני אישית גם מאוד כועסת שהם רבים, בעיקר אם זה מריבות שהגדול מעורב בהן.. (יש לי 4 בין הגילאים 13 וחצי וחודשיים וחצי...) כי לדעתי הוא צריך לותר ולא להתעסק בשטויות. בתור ילדה, כל הזמן רבנו בבית הורי, כל הזמן! בעיקר באשמתי, או שהייתי מרביצה לגדולה ולזו שאחרי, או שהייתי מציקה להן... אני זוכרת כל הזמן מכות וצעקות. לדעתי ההורים שלי היו צריכים לטפל בזה טוב יותר... אבל מה שחשוב, זה שהיום, אנחנו מאוד קרובים ואוהבים, (אנחנו 5 בין הגילאים 37 עד 23), עוזרים אחד לשני, מתיעצים ונפגשים למרות שכל אחד גר במקום אחר. אז יש תקוה...!

 

[שרון מירושלים]

לא, הקטן בטרום חובה

 

[תיקי וזיו שגן]

חמודה../images/Emo24.gif

אם זה מנחם אותך אז דעי שגם אנחנו כמשפחה די ותיקה ומורכבת חזרנו לטיפול משפחתי בעיקר בגלל מריבות האחים ששיגעו את ההורים. אז צרת רבים חצי נחמה. הרבה כח - אין לך את הפריווילגיה להישבר עכשיו אנחנו איתך - תמיד.

 

[yasha31]

אצלינו - אותו סיפור בדיוק

הבן, 8.5 והבת 4.5 לא מפסיקים לריב לשניה מהרגע שהם נפגשים ועד השניה בה הם הולכים לישון. הכל כולל הכל - גם מכות. לא קל בכלל. בינתיים אין לי פיתרון. הלוואי והיה. שולחת לך

גדול מכאן והרבה הבנה.

 

[אילנה אמא של שי]

גם איצלנו אותו הדבר../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[אלי של נופר ובר]

עכשיו עכשיו פרופ' עמוס רולידר מדבר על קנאה

ויחסים עכורים בין אחים. הוא טוען שזה לא מגיע מתוך ואקום , אלא כאשר ילד אחד מקבל תשומת לב שדווקא השני חפץ בה (וניתנה דוגמא של ילד עם צרכים מיוחדים שמקבל "צומי" יותא מאחיו). נסי להיכנס לפינה שלו - מומלץ בדר"כ.

 

[אלי של נופר ובר]

והנה לינק נוסף לפינה שלו על ריב אחים

 

[אלי של נופר ובר]

אופס , הלינק לא נכנס לפינה הספציפית. בכל

אופן זה טיפ מס' 17.

 

[הלנה]

תודה אלי - העצות נשמעות טוב..

אבל איזה שוביניסט.... "את את את" .. "כשהם חוזרים הביתה בצהריים תעשי כך וכך וכך"... (הוא לא שמע על אמהות עובדות) "עזבי את הכלים ותפרגני להם ..."

 

[הלנה]

שרון, קבלי את מלוא האמפטיה שלי..

האמת שאצלנו יחסית הבנים לא רבו הרבה בתור קטנים... אבל הם השלימו את החסר בגיל ההתבגרות... עד היום בגילאים 15 ו 18 הם לא מפסיקים לריב.... גלית, אני לא מסכימה איתך שהגדול צריך תמיד לוותר...לדעתי זה יכול מאד לתסכל אותו אם זה מה שמצפים ממנו וזה יכול לתת הרבה כח לקטנים, כי להם מותר...

 

[מירב1965]

מריבה בין אחים? מה זה?../images/Emo3.gif

יקירה, זה אכן מעצבן ומרגיז כשזה קורה אבל הכי טוב במצב כזה זה לעשות הפרדה ולשים כל ילד במקום אחר בבית, וגם במצבים שזה לא קורה לבלות כל פעם עם ילד אחר בנפרד בשביל התשומת לב. כמובן שיש לשלול זכויות לאחר מקרים כאלה...

 

[שרון מירושלים]

תודה לכולם

אכן אני תולה תקוות רבות בהדרכת הורים, שבה אפשר לזהות מה במשפחה הספציפית שלנו תורם לעניין, ולכן לא חיפשתי מרשמים להצלחה. עם כל האחריות שאני לוקחת על המצב - וזה כולל מנות גדושות של אשמה גם כי למעשה יש לי את כל הידע והכישורים (ואפילו ההכשרה המקצועית, חחח...) כדי לטפל בכך אבל ברור שיש גם מרכיב כלשהו של הטוראט - למשל: ההצתה המהירה, הקושי להפסיק, עוצמת המכות חסרת הפרופורציה למעמד ולאובייקט (נשמע נורא...אני יודעת) ואולי עוד דברים. זו הסיבה שחשבתי שיש לכם מה להוסיף ולתרום בנושא. וזה נכון גם לגבי הסתבכות בקטטות, או בעיות התנהגות בביה"ס. טוב, אז אפשר עכשיו להמשיך עם האמפתיה. ולידיעתכם: צרת רבים בהחלט מנחמת.

 

[גובלינית]

../images/Emo201.gif אם זה מנחם אותך, אז לדעתי זה רק מוכיח

שאתם משפחה נורמלית וזה לא קשור לטוראט בהכרח (נכון, שזה יכול להעצים, אבל...) לגבי אשמה - על מה ולמה לא מובן לי - אלא אם כן התרשלת בתפקידך כאם או עשית משהו בזדון (ואני נוטה משום מה לחשוב שלא כך הדבר...) אני גם מאמינה בהדרכת הורים - לנו זה ממש עזר. אנחנו, למשל, השתתפנו בקבוצת הורים "רגילה" (של מכון אדלר) וזה בהחלט נתן לנו פרספקטיבה - שלא הכל קשור דווקא לטוראט... היו שם הורים לילדים "רגילים" שסבלו אפילו יותר מאיתנו - ואם זה לא מנחם, אז מה כן מנחם

בכל מקרה - שיהיה הרבה כוח ובהצלחה

 

[איתך מאחורי הקלעים]

../images/Emo201.gifשולחת לך את מלוא האמפתיה שלי ,גם

אצלנו אין רגע דל,חלק מיחסי אחים אבל כמו שנכתב כאן ,ברמה מסוימת זה בריא ,כל אחד תופס את מקומו וזה עדיין לא פוגע ביחסים בעתיד בבגרות,כמובן שזה לא מקובל כאשר זה פוגע בתפקוד בבית וכאן המקום שלנו כאשר זה חוצה את הגבולות להתערב ולבצע הפרדות, אצלי הם רגע כמו זוג נאהבים כאשר מדובר או הבת האמצעית והגדול או הבת האמצעית והקטן,כבר אפשר להבין שהגורם המתסיס זאת היא והכול תלוי במצב רוח שלה שיכול להשתנות ברגע אחד ואז להפוך לחתול ועכבר והצעקות לא פוסקות.... מעייף ,מתיש,שובר וכמעט כל יום יש שעות כאלה שהייתי רוצה לברוח מהבית ושיקראו לי כאשר אחד יחסל את השני "רק שלא ילכלכו את הקירות ...בדם" בצחוק כמובן. זה קיים בכל משפחה ושאף אחד לא ייפה את זה ועוד יותר כאשר יש אחד או יותר עם קשיים של טוארט/ADD/H בקיצור כאשר יש מורכבות וקשיים נלווים. ועוד יותר יש קושי כאשר גם אנחנו הרי בני אדם עם קשיים לא מאובחנים ולא מטופלים תמיד..... הצילו! אבל בכל זאת שולחת לך המון

כמו שאומרים צרת רבים נחמה ל...

 

[שרון מירושלים]

מאחורי הקלעים: קראתי את הודעתך רק אחרי שהגבתי

תודה