עכשיו הכל מובן
סוף סוף קלטתי השבוע נפל לי האסימון, זה קרה בחתונה של מישהי שעבדתי איתה לפני זמן לא רב, הוזמנו לחתונה הרבה אנשים נוספים שעובדים באותה חברה עד היום ומעט כאלה מהעבר, מכולם , אני נחשב לאחד מהמקורבים ביותר לאותה בחורה שהתחתנה, דווקא במקום הזה ברגע הזה , הבנתי את הכל, הבנתי שלא ממש איכפת לאנשים שחשובים לי , לא ממש איכפת להם ממני זה התחיל מעניין קטן , שלא את כל האנשים הכרתי , וחלקם הכרתי רק בפנים סידור השולחנות בודד אותי לאנשים שאותם אני לא מכיר, לא מאשים אף אחד ובטח שלא את הבחורה שהתחתנה , אבל אז בשניה הזאת הבנתי. הבנתי שדיבורים לחוד ומחשבות לחוד כולם נחמדים כאשר מדברים איתם , אבל כאשר זה נוגע למעשים אין אפילו אחוז קטן של כנות ורצון לעזור, אישלתי את עצמי שאם אני עושה ואומר באותה כוונה ובאותה רצינות כך פועלים גם האחרים, התחלתי לחשוב על דברים שעשיתי בעבר ועל דברים שעברו עליי בשנים האחרונות וראיתי שלכל אורך הדרך מסתמן אצלי קו ברור של תקוות ואכזבות כל כך הרבה פעמים הייתי מלא תקווה, וכל כך הרבה פעמים התאכזבתי. לא לומד , פשוט לא לומד מטעויות העבר. בכל המחשבות לא מצאתי אפילו מקרה אחד שמישהו עזר לי ולא בשביל לקבל ממני משהו בחזרה כמובן שאפשר לראות את זה רק בראיה לאחור, אבל רואים קו ברור בכל העזרה שקיבלתי, אם זה מקצועית ואם זה חברתית, כל מי שעשה לטובתי משהו מהר מאוד דרש בחזרה וקיבל ונעלם כמעט מיד אח"כ באותו ערב הבנתי, והתחלתי לחשוב גם על דברים שקורים כרגע ואכן כפי שחשבתי הניצול ממשיך, יום לאחר מכן , אחרי הבטחות רבות ולאחר עבודה קשה שהשקעתי ע"מ להקים חברה בשותפות עם חבר הובהר לי באופן מוחלט שהוטעתי, כל עוד היו צריכים אותי השתמשו ביכולותי , ועכשיו לאחר שהכל מוכן הובהר לי שלא צריך אותי יותר ולכן אפשר לוותר עליי, כבר אין לי כח לדברים האלה , לא יודע למי להאמין ומה לעשות אנשים שחשבתי שהם חברים , ואנשים שחשבתי שבאמת איכפת להם ולא סתם הכירו אותי וחלקו איתי את שעות העבודה אם להם אני כבר לא יכול להאמין אז למי כן? זה פשוט לא יאומן פתאום הכל נראה אחרת פתאום הכל ברור והכל מובן
סוף סוף קלטתי השבוע נפל לי האסימון, זה קרה בחתונה של מישהי שעבדתי איתה לפני זמן לא רב, הוזמנו לחתונה הרבה אנשים נוספים שעובדים באותה חברה עד היום ומעט כאלה מהעבר, מכולם , אני נחשב לאחד מהמקורבים ביותר לאותה בחורה שהתחתנה, דווקא במקום הזה ברגע הזה , הבנתי את הכל, הבנתי שלא ממש איכפת לאנשים שחשובים לי , לא ממש איכפת להם ממני זה התחיל מעניין קטן , שלא את כל האנשים הכרתי , וחלקם הכרתי רק בפנים סידור השולחנות בודד אותי לאנשים שאותם אני לא מכיר, לא מאשים אף אחד ובטח שלא את הבחורה שהתחתנה , אבל אז בשניה הזאת הבנתי. הבנתי שדיבורים לחוד ומחשבות לחוד כולם נחמדים כאשר מדברים איתם , אבל כאשר זה נוגע למעשים אין אפילו אחוז קטן של כנות ורצון לעזור, אישלתי את עצמי שאם אני עושה ואומר באותה כוונה ובאותה רצינות כך פועלים גם האחרים, התחלתי לחשוב על דברים שעשיתי בעבר ועל דברים שעברו עליי בשנים האחרונות וראיתי שלכל אורך הדרך מסתמן אצלי קו ברור של תקוות ואכזבות כל כך הרבה פעמים הייתי מלא תקווה, וכל כך הרבה פעמים התאכזבתי. לא לומד , פשוט לא לומד מטעויות העבר. בכל המחשבות לא מצאתי אפילו מקרה אחד שמישהו עזר לי ולא בשביל לקבל ממני משהו בחזרה כמובן שאפשר לראות את זה רק בראיה לאחור, אבל רואים קו ברור בכל העזרה שקיבלתי, אם זה מקצועית ואם זה חברתית, כל מי שעשה לטובתי משהו מהר מאוד דרש בחזרה וקיבל ונעלם כמעט מיד אח"כ באותו ערב הבנתי, והתחלתי לחשוב גם על דברים שקורים כרגע ואכן כפי שחשבתי הניצול ממשיך, יום לאחר מכן , אחרי הבטחות רבות ולאחר עבודה קשה שהשקעתי ע"מ להקים חברה בשותפות עם חבר הובהר לי באופן מוחלט שהוטעתי, כל עוד היו צריכים אותי השתמשו ביכולותי , ועכשיו לאחר שהכל מוכן הובהר לי שלא צריך אותי יותר ולכן אפשר לוותר עליי, כבר אין לי כח לדברים האלה , לא יודע למי להאמין ומה לעשות אנשים שחשבתי שהם חברים , ואנשים שחשבתי שבאמת איכפת להם ולא סתם הכירו אותי וחלקו איתי את שעות העבודה אם להם אני כבר לא יכול להאמין אז למי כן? זה פשוט לא יאומן פתאום הכל נראה אחרת פתאום הכל ברור והכל מובן
