עכשיו אני עירום.
כן, עכשיו אני נמצא פה עירום כביום היוולדי, עירום כמה אמת אל מול אלוהים, ולא מבחינה חיצונית, אלה עירום בנפשי, אני רוצה להציג את האמת שלי לפניכם, לבכות על כתפיכם, היום אני עירום, יצאתי היום לים עם חבר, נתפסתי על מהירות, שללו לי את הרישיון, דווקא בתקופה שאני הכי מרגיש חי נושם ובועט, וזה הוריד אותי הרבה דרגות למטה, גרם לי לתהות על התסריט של החיים, למה כשבכל פעם שאני מרגיש שהנה זה הולך לקרות לי, הנה מגיעה עוד אחת מהתקופות המאושרות של חיי משהו רע קורה, היום הרגשתי שבגלל שלילת רישיון אני לא אני, התעצבנתי על כולם, הסתגרתי בחדר ולקחתי את זה מאוד קשה, התחילו לי כאבי ראש, עצבים, רבתי עם ידידה קרובה שלי שניסתה לעודד, הסתגרתי בחדר ולא דיברתי עם איש, כל המצב רוח הטוב שהיה לי היום הלך פייפן בגלל משהו קטן, אני עד כדי כך חלש שאני לא יכול להתמודד עם שלילת רישיון? זה מה שאני חושב לעצמי עכשיו, ודווקא היום נשללתי? דווקא היום כשבחורה שהרגשתי שיהיה לי משהו איתה עלתה איתי לאוטו והתקרבנו קצת? אני חושב שהחיים זה תסריט שכבר כתוב מראש, וחוץ מהמוח שלנו שמגיב באותה שניה לסיטואציה אנחנו נטולי יכולת לשנות, רק צופים במה שמתרחש לנו ומגיבים, יותר מזה לא!!! כאילו מתוכננים לעשות דברים שאנחנו עוד לא יודעים מה הם בכלל, אני מרגיש בכלא, והשלילה היום הציתה את ההרגשה הזאת שלי, והיא השתלטה עלי, צירוף מקרים מתוכנן פשוט קרה, וגרם לי להרגיש את מה שאני מרגיש עכשיו, וזה מפחיד אותי, כל מה שקורה לי היום מצליח לעצבן ולהציק לי, אפילו דברים קטנים שלא הזיזו לי , שלא ייחסתי להם חשיבות מצליחים לפגוע בי, אם שואלים אותי אותה שאלה פעמים אני מקבל ג'ננה ומתחיל לצעוק, אני מחפש תמיכה וכשהתמיכה מגיעה אלי ומתחילים לנחם אותי אני פשוט מתעצבן מזה עוד יותר כי זה גורם לי להרגיש יותר חלש, לפעמים במצבים מסויימים אני פשוט מרגיש שמתעללים בי, זה שתיכנן את החיים מתעלל בי, מעניש אותי, ואני פשוט כבול עם שרשרת בידיים ורק יכול לצפות בזה קורה, ואז מגיעות המחשבות של, למה זה קרה דווקא לי, אני מתחיל לרחם על עצמי, וזה הכי פתאטי שמרחמים על עצמינו, אבל זה קורה, השלילה זה דבר שולי כל כך , שמתי את זה בצד והתחלתי לתהות למה אני לא מצליח להתגבר על דבר כל כך שטותי, אולי כי זה הגיע בתקופה שאני הכי זקוק לרישיון? מה? זאת שרשרת יעני? כל פעם שאני ארגיש שאני זקוק למשהו וכשזה מגיע דבר שלילי יקרה לי ויבאס אותי? אם כך למה אני חי? מה התענוג בלחיות? אני פשוט לא מכיר את עצמי ככה!!!!! וזה מפחיד אותי, לא רוצה להרגיש יותר צער, לא רוצה שיקרו לי דברים רעים, לא רוצה להיות תלוי בכללים של החברה, של העולם, לא רוצה שמישהו אחר יכתיב לי את החיים שלי, חשבתי שאני חופשי מסתבר שאני כבול, שאני כפוף, שאני לא שולט, אני נשלט, אני אסיר בעולם שמכתיב לעצמו כללים בעצמו, שמכתיב לי איך להרגיש, מה לעשות, וברגע שאני מרגיש חופשי, מאושר, שמח, משוחרר, קורה משהו קטן קטן ומצליח לשנות לי את המצב רוח בשניה, תבינו אני מאמין באנרגיות, אני מאמין שאני יכול לגרום למשהו טוב לקרות, ובדרך כלל שאני רוצה להשיג משהו אני משיג, אני מרגיש שכל מה שקורה לי בעולם הזה זה השתקפות של מחשבות שלי שאני לא מודע אליהם בכלל, וכשמשהו רע קורה לי אני מרגיש שאני אשם, שאיך שהוא, זה נגרם מהאנרגיות שלי, ממה שחשבתי, ממה שהרגשתי, ומאיך שהתנהגתי, אני יודע שאני נשמע כמו בן אדם מתוסבך ומסובך להבנה, עם הרבה ניגודים בדיבור וזה נכון, כל מה ששיתפתי אותכם עד עכשיו בו אלה המחשבות שמניעות אותי, אלה הם הבאיוס של המחשב שלי שנקרא המוח, אם תרצו לקרוא לזה ככה, אלה מחשבות הבסיס שמניעות אותי וזה מה שאני, כל זה התחיל מכשעמדתי על הרמזור ולידי הייתה טרנטה עם בנות ובחור אחד שנהג וחתך אותי, כשהרמזור התחלף לירוק הרגשתי שאני חייב לחתוך אותו אבל מבלי שירגיש שאני עושה את זה בכוונה, הרגשתי שיש קרב מוחות, אגו, ושאם אני אחתוך אותו אני אציל את הכבוד שלי, הרגשתי שמשהו בעולם הזה גרם למכונית הזאת להתגרות בי והדבר הנכון היה לעשות זה לחתוך אותו באלגנטיות, הרגשתי שככה אני מתוכנן לעשות, וכשלחצתי על דוושת הגז וחתכתי אותו הרגשתי נפלא, משוחרר, ובאותו רגע שהרגשתי את זה , בדיוק באותה שניה, עמד שוטר באמצע הכביש ועצר אותי בצד ושלל לי את הרישיון על מהירות של 118 קמ"ש, אני אשם וזה מגיע לי אני יודע במאה אחוז, ואני מצטער על זה ואני אעמוד בעונש שלי כמו גבר, ואולי כמו תינוק שיבכה בגלל שגם יצא חמור, גם נשלל לו הרישיון והוא לא יכול לנסוע לאותה בחורה שהכרתי בים היום, גם כבול לנסוע לעבודה, ובכלל, וכל זה קרה בגלל שהרגשתי שאני מתוכנן לעשות את זה, עכשיו אני אומר שזה דבר שהיה יכול להימנע במחשבה אחת של הגיון פשוט, אבל כשמשהו קורה לך ואתה מסתכל על זה אחורה אין לך ברירה אחרת מלהגיד שזה היה דבר בלתי נמנע, זה מתוכנן להיות ככה, ורק לקוות שבפעם הבאה אני אהיה יותר חכם, אבל מסתבר שככה אני בנוי, להלחם על האגו, וכשאותה סיטואציה מפגרת שטעיתי בה חוזרת על עצמה מסתבר שאני מצליח כמו גדול בלפשל ולעשות את אותה טעות מגוחכת עוד פעם, מסתבר שאני לא לומד מהטעויות שלי, אני מאוד מקווה שהצלחתם להבין את האישיות שלי ואת צורת החשיבה שלי כי אני בעצמי לא מבין אותה, לא מבין למה לפעמים אני מתנהג כמו חמור ועושה צחוק מעצמי, כי זה נראה לי יותר בכיוון של לעשות צחוק מעצמך כשאתה נסע מהר ומתחרה במישהו אחר בכביש שנוסע עם טרנטה ובכלל, ואז לעצור אותך שוטר ברחוב ויתן לך שלילה ואז אתה מסתכל ורואה את אותה טרנטה שבתוכה בחורות יפות ונהג מסתכלים עלייך וצוחקים באותו רגע שאתה קולט אותם, משפיל מבט לעבר הדוח, וחותם בלת ברירה על השלילה וההזמנה לבית משפט, אז אם אני לא למדתי מזה ונהייתי מודע לעצמי לפחות שאחרים ילמדו מהטעות שלי סליחה על אורך ההודעה, סליחה על האנרגיות השליליות שריחפו בתוכה וסליחה אם חלק ממנה לא היה מיועד לפורום זה, פשוט פה הרגשתי נוח לכתוב את זה, הרגשתי שפה זה המקום שטיפוס רוחני כמוני יכול להתבטא
תודה
כן, עכשיו אני נמצא פה עירום כביום היוולדי, עירום כמה אמת אל מול אלוהים, ולא מבחינה חיצונית, אלה עירום בנפשי, אני רוצה להציג את האמת שלי לפניכם, לבכות על כתפיכם, היום אני עירום, יצאתי היום לים עם חבר, נתפסתי על מהירות, שללו לי את הרישיון, דווקא בתקופה שאני הכי מרגיש חי נושם ובועט, וזה הוריד אותי הרבה דרגות למטה, גרם לי לתהות על התסריט של החיים, למה כשבכל פעם שאני מרגיש שהנה זה הולך לקרות לי, הנה מגיעה עוד אחת מהתקופות המאושרות של חיי משהו רע קורה, היום הרגשתי שבגלל שלילת רישיון אני לא אני, התעצבנתי על כולם, הסתגרתי בחדר ולקחתי את זה מאוד קשה, התחילו לי כאבי ראש, עצבים, רבתי עם ידידה קרובה שלי שניסתה לעודד, הסתגרתי בחדר ולא דיברתי עם איש, כל המצב רוח הטוב שהיה לי היום הלך פייפן בגלל משהו קטן, אני עד כדי כך חלש שאני לא יכול להתמודד עם שלילת רישיון? זה מה שאני חושב לעצמי עכשיו, ודווקא היום נשללתי? דווקא היום כשבחורה שהרגשתי שיהיה לי משהו איתה עלתה איתי לאוטו והתקרבנו קצת? אני חושב שהחיים זה תסריט שכבר כתוב מראש, וחוץ מהמוח שלנו שמגיב באותה שניה לסיטואציה אנחנו נטולי יכולת לשנות, רק צופים במה שמתרחש לנו ומגיבים, יותר מזה לא!!! כאילו מתוכננים לעשות דברים שאנחנו עוד לא יודעים מה הם בכלל, אני מרגיש בכלא, והשלילה היום הציתה את ההרגשה הזאת שלי, והיא השתלטה עלי, צירוף מקרים מתוכנן פשוט קרה, וגרם לי להרגיש את מה שאני מרגיש עכשיו, וזה מפחיד אותי, כל מה שקורה לי היום מצליח לעצבן ולהציק לי, אפילו דברים קטנים שלא הזיזו לי , שלא ייחסתי להם חשיבות מצליחים לפגוע בי, אם שואלים אותי אותה שאלה פעמים אני מקבל ג'ננה ומתחיל לצעוק, אני מחפש תמיכה וכשהתמיכה מגיעה אלי ומתחילים לנחם אותי אני פשוט מתעצבן מזה עוד יותר כי זה גורם לי להרגיש יותר חלש, לפעמים במצבים מסויימים אני פשוט מרגיש שמתעללים בי, זה שתיכנן את החיים מתעלל בי, מעניש אותי, ואני פשוט כבול עם שרשרת בידיים ורק יכול לצפות בזה קורה, ואז מגיעות המחשבות של, למה זה קרה דווקא לי, אני מתחיל לרחם על עצמי, וזה הכי פתאטי שמרחמים על עצמינו, אבל זה קורה, השלילה זה דבר שולי כל כך , שמתי את זה בצד והתחלתי לתהות למה אני לא מצליח להתגבר על דבר כל כך שטותי, אולי כי זה הגיע בתקופה שאני הכי זקוק לרישיון? מה? זאת שרשרת יעני? כל פעם שאני ארגיש שאני זקוק למשהו וכשזה מגיע דבר שלילי יקרה לי ויבאס אותי? אם כך למה אני חי? מה התענוג בלחיות? אני פשוט לא מכיר את עצמי ככה!!!!! וזה מפחיד אותי, לא רוצה להרגיש יותר צער, לא רוצה שיקרו לי דברים רעים, לא רוצה להיות תלוי בכללים של החברה, של העולם, לא רוצה שמישהו אחר יכתיב לי את החיים שלי, חשבתי שאני חופשי מסתבר שאני כבול, שאני כפוף, שאני לא שולט, אני נשלט, אני אסיר בעולם שמכתיב לעצמו כללים בעצמו, שמכתיב לי איך להרגיש, מה לעשות, וברגע שאני מרגיש חופשי, מאושר, שמח, משוחרר, קורה משהו קטן קטן ומצליח לשנות לי את המצב רוח בשניה, תבינו אני מאמין באנרגיות, אני מאמין שאני יכול לגרום למשהו טוב לקרות, ובדרך כלל שאני רוצה להשיג משהו אני משיג, אני מרגיש שכל מה שקורה לי בעולם הזה זה השתקפות של מחשבות שלי שאני לא מודע אליהם בכלל, וכשמשהו רע קורה לי אני מרגיש שאני אשם, שאיך שהוא, זה נגרם מהאנרגיות שלי, ממה שחשבתי, ממה שהרגשתי, ומאיך שהתנהגתי, אני יודע שאני נשמע כמו בן אדם מתוסבך ומסובך להבנה, עם הרבה ניגודים בדיבור וזה נכון, כל מה ששיתפתי אותכם עד עכשיו בו אלה המחשבות שמניעות אותי, אלה הם הבאיוס של המחשב שלי שנקרא המוח, אם תרצו לקרוא לזה ככה, אלה מחשבות הבסיס שמניעות אותי וזה מה שאני, כל זה התחיל מכשעמדתי על הרמזור ולידי הייתה טרנטה עם בנות ובחור אחד שנהג וחתך אותי, כשהרמזור התחלף לירוק הרגשתי שאני חייב לחתוך אותו אבל מבלי שירגיש שאני עושה את זה בכוונה, הרגשתי שיש קרב מוחות, אגו, ושאם אני אחתוך אותו אני אציל את הכבוד שלי, הרגשתי שמשהו בעולם הזה גרם למכונית הזאת להתגרות בי והדבר הנכון היה לעשות זה לחתוך אותו באלגנטיות, הרגשתי שככה אני מתוכנן לעשות, וכשלחצתי על דוושת הגז וחתכתי אותו הרגשתי נפלא, משוחרר, ובאותו רגע שהרגשתי את זה , בדיוק באותה שניה, עמד שוטר באמצע הכביש ועצר אותי בצד ושלל לי את הרישיון על מהירות של 118 קמ"ש, אני אשם וזה מגיע לי אני יודע במאה אחוז, ואני מצטער על זה ואני אעמוד בעונש שלי כמו גבר, ואולי כמו תינוק שיבכה בגלל שגם יצא חמור, גם נשלל לו הרישיון והוא לא יכול לנסוע לאותה בחורה שהכרתי בים היום, גם כבול לנסוע לעבודה, ובכלל, וכל זה קרה בגלל שהרגשתי שאני מתוכנן לעשות את זה, עכשיו אני אומר שזה דבר שהיה יכול להימנע במחשבה אחת של הגיון פשוט, אבל כשמשהו קורה לך ואתה מסתכל על זה אחורה אין לך ברירה אחרת מלהגיד שזה היה דבר בלתי נמנע, זה מתוכנן להיות ככה, ורק לקוות שבפעם הבאה אני אהיה יותר חכם, אבל מסתבר שככה אני בנוי, להלחם על האגו, וכשאותה סיטואציה מפגרת שטעיתי בה חוזרת על עצמה מסתבר שאני מצליח כמו גדול בלפשל ולעשות את אותה טעות מגוחכת עוד פעם, מסתבר שאני לא לומד מהטעויות שלי, אני מאוד מקווה שהצלחתם להבין את האישיות שלי ואת צורת החשיבה שלי כי אני בעצמי לא מבין אותה, לא מבין למה לפעמים אני מתנהג כמו חמור ועושה צחוק מעצמי, כי זה נראה לי יותר בכיוון של לעשות צחוק מעצמך כשאתה נסע מהר ומתחרה במישהו אחר בכביש שנוסע עם טרנטה ובכלל, ואז לעצור אותך שוטר ברחוב ויתן לך שלילה ואז אתה מסתכל ורואה את אותה טרנטה שבתוכה בחורות יפות ונהג מסתכלים עלייך וצוחקים באותו רגע שאתה קולט אותם, משפיל מבט לעבר הדוח, וחותם בלת ברירה על השלילה וההזמנה לבית משפט, אז אם אני לא למדתי מזה ונהייתי מודע לעצמי לפחות שאחרים ילמדו מהטעות שלי סליחה על אורך ההודעה, סליחה על האנרגיות השליליות שריחפו בתוכה וסליחה אם חלק ממנה לא היה מיועד לפורום זה, פשוט פה הרגשתי נוח לכתוב את זה, הרגשתי שפה זה המקום שטיפוס רוחני כמוני יכול להתבטא
תודה
