קודם כל אומר לך
שאין שום דבר רע בלהיות ילדותי גם כשאתה מתבגר. ולפעמים...אפילו מתגעגים לימים שאפשר היה לקרא לתסמונת בשמה.... הכוונה היתה, ואם לכוון אותה במיוחד איליך - אם את אוהבת את עצמך אז אהבי את הכל.....כולל הכל..... לא כל דבר שנראה ילדותי הוא אכן כך. עובדה, יש הרבה מאוד אנשים מאוד "מבוגרים" שדוחים דברים לעוד חודש למרות גילם. "הילדותיות" מאפשרת לאדם להסתכל על הדברים כמו שהם לפני שהוא למד לפרש אותם לכאן או לכאן.הפירושים הם הבעיה - לא המעשה עצמו. כי אם דחית משהו, שום דבר רע בעצם לא קרה חוץ מזה שאת עשית לעצמך את המוות והיצקת לעצמך. ילד או תינוק רואה את הדברים לגמרי אחרת ואז גם לא מרגיש רע עם זה......ותחשבי על זה...... תסמונת פיטר פן זוהי הגדרה שפסיכולוגים נתנו למצב מסוים שאדם נמצא בו. אדם שמסרב לקחת מחויבויות. אם אנחנו אנשים שכל הזמן יש לנו מחויבויות (כמו עבודה, לימודים, משפחה ועוד אינספור דברים) ולפעמים בא לנו קצת "לשכב על הגב ולבהות" אז...הכי סבבה שיכול להיות. אם רע לנו עם זה, אז צריך לשנות ואם מה שיוצא מזה זה רק "נקיפות מצפון" מטופשות בגלל מה שלמדו אותנו, אז אולי כדאי לשנות את החשיבה? אני לומדת יום יום דברים מהילדים שלי, כשהם רואים את הדברים כמו שהם ושואלים שאלה מאוד במקום.. ואז אני אומרת : וואללה, למה לא? כי כך לימדו אותך? הרי את יודעת כמה הדבר זה יכול להלחיץ אז בשביל מה?? כמובן, שיש גבולות, והגבולות הם אלה שאת רוצה וקובעת. אבל...ילדים יכולים ללמד אותנו הרבה על הגבולות ואם יש צורך בהם ואם כן אז עד כמה? ובקיצור, אני מאחלת לך שגם כשתתבגרי (and god knows what it meanS....) תמיד תהיה לך פינת פיטר פן באיזה שהוא מקום כדי שתוכלי להתחבר אליה כמה שיותר מהר כשיתחשק לך. אני יודעת שלי- יש, ואני שומרת עליה חזק חזק. באהבה.