חבל אבל מובן...
מובן שאין כח להילחם או לפעמים לטרוח לענות לחכמי ציון. אבל במענה שלנו יש צורך להסביר ולא להתנגח. לדוגמא: ישראל נחשבת בעולם למדינה שלא הוגנת ביחסה לפלסטינאים. ולמה זה? כי ישראל לא עוסקת בהסברת המצב ולעיתים אף מתנגחת באלה שטוענים ככה. אם מסבירים אז הדברים נראים אחרת. לדעתי הרבה דברים בעולם נראים רע בגלל אי הבנה. אי הבנת האחד את השני. מדובר בפסיכולוגיה נורא בסיסית, אותה למדתי ואיתה התנסיתי בעבודתי כאחראי בשירות לקוחות. עד שלא הסברתי ללקוח את הדברים בשפה שהוא מבין, אז לא התקדמנו. צריך להבין מה השפה ומה יכולת ההבנה של הזולת ולפיה למצוא את המילים הנכונות להסברה. אבל עם כל האופטימיות, אני פסימי, לדעתי בסופו של דבר האנושות תושמד בגלל הבריונות של טבע האדם. הדרך בה קבוצה מסויימת מנסה לקבוע לזולת איך ומה לעשות, תוביל אותם להשמדה עצמית. אז לשמוח לאיד שהם ישימו לעצמם בסוף רגל, או להתעצב על כך שזה יהרוג גם אותי?