עיתוי

[axe9]

עיתוי

כן זה אני מהפוסט הקודם
כמו שכתבתי , אני לא מתכוון לחרב את חיי בזוגיות לא טובה
זוגתי היום יודעת שיש מידי פעם משברים , אני לא חושב שהיא יודעת עד כמה המצב חמור זאת משום שבחצי שנה האחרונה אני נעשית אדיש בכל מה שנוגע לזוגיות

אני מניח שבשורה כזו שהנחית עליה לא תפיל אותה מהכיסא אבל תשבש לה חזק את ההתנהלות , בעיקר היומיומית
בכל זאת אני מרגיש מחויבות לבית ואין ספק שאעזור ביום יום עם הילדים שלא לדבר על הצד הכלכלי

אני גם מניח שהיא תרצה לנסות לתקן אבל אצלי ההחלטה כבר התקבלה , עכשיו השאלה היא העיתוי
מניסיון חיים אני יודע שמה שנדחה למחר נדחה למחרתיים מצד שני חופשות הקיץ סגורות והילדים מצפים , סבלתי כלכך הרבה זמן לא יקרה כלום אם אעביר פה עד החגים

אשמח לשמוע דעות

 

[Phoenix00]

חגים... אההמממממ...

ראש השנה יוצא ב10 בספטמבר

שנת 2018....

לאיזה חגים התכוונת?

אם החלטת וזה סופי, והכיוון ברור, למה לדחות?
דחיות יהיו בלאו הכי, אם תרצה ואם לא. (פגרות/חופשות/חגים/אסונות/מלחמות/העו"ד שלה/העו"ד שלך/חמותך/מסיבת סיום של כיתה ג'/ישיבת ועד בית)

למה בדיוק הילדים מצפים בקיץ? לאבא עם פרצוף חמוץ ואמא עצבנית?.
ומה יהיה אחרי החגים? "הם בדיוק התחילו את שנת הלימודים, לא רוצה לזעזע אותם"?

אתה לא סגור על עצמך, ולא בגלל התאריך.
קודם תקבל החלטה - תשתף את זוגתך. תגיעו להסכמות או לפחות תדעו על מה אתם לא מסכימים, ומשם תתחילו.

ולפני שעושים צעדים גדולים - אולי עדיין יש דרך חזרה ולא כדאי לוותר...

אבל בדבר אחד אני מסכים עימך: מה שנדחה למחר, נדחה למחרתיים!


(וגם: "מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה" - אבל זה שייך לשיר אחר...)

 

[ye44]

העיתוי הכי

טוב זה עכשיו, אבל אתה מפחד אין לך אומץ אתה לא שלם עם עצמך
לאיזה חג אתה מחכה לראש השנה ?

קח אוויר ותן וולה על זהבי וצא לדרך חדשה, חפירות יובילו אותך
ל

 

[אופק דגנית]

בגדול זה לא כלכך נורא פחות

להחליט שנשארים עד אחרי החגים יחד..
זה לא יהיה נורא בעיקר עם ההחלטה הזו תהייה משותפת..
שזה אומר שגם אשתך תדע על ההחלטה הזו..
שאחרי החגים מתחילים תהליכים

זה גם לא יהיה נורא יותר אם תודיע עכשיו..
ואת החג או הנופש תבלו כבר בנפרד.

זה נורא להתחבט ולהתחבט ולהתחבט..
ולא להחליט..כלום

נורא בשבילך
בשבילה..

הכי טוב..
קח אותה לשיחה את אישתך
הגיע הזמן..

או שלא כי אתה מתלבט על עיתוי

יותר מזה
העיתוי יבחר ולא ממש עלידך..

 

[בדד1]

כמו מילואים

תמיד זה נופל בזמן הכי לא נוח

 

[בילבי שכזו 69]

יש חשיבות לגיל הילדים

המלצה שקבלתי בזמנו מפסיכולוגית ילדים

עדיף להיפרד בסוף שנה הלימודים, ככה אם יש הידרדרות בלימודים זה לא נוראה סוף שנה

ויש את כל הקיץ לעקל להתמודד ולהפנים ולפתוח את שנת הלימודים עם פתיחות רגשית.

אחרי החגים הדבר ישפיע עליהם בהתנהלות היום יומית וייקח זמן לעקל ולהתמודד....

 

[sigal mautner]

לא ברור

לא ברור לי...אשתך יודעת שאתה רוצה והחלטת להפרד?? היא מוכנה להפרד כבר מחר? עברתם כבר את כל התהליך של סגירת ההסכמים? ובכל מקרה הרצוי הוא לתכנן פרידה משותפת כך שהיחסים אחרי הגרושים יוכלו להשאר סבירים... מלחמות לפני ואחרי יהיו קשות יותר לילדים מאשר למשל שלא תצא לפועל החופשה...

 

[axe9]

תודה על התגובות

גם על העוקצניות אבל אמיתיות
אישתי עוד לא יודעת על הפרידה הצפויה , אין לי מושג איך היא תגיב
זה לא שאנחנו רבים פה כל יום כל היום אבל מצד שני אין פה אהבה מייודע מה , הבית מתנהל כמו עסק , על מי מנוחות לא יותר מזה
כמו שאמרתי אני מתכוון להתגרש ולהתחיל את חיי מחדש

הצבתי לעצמי יעד להערך לעניין לקראת יולי , ואז לספר לה , גם אם אצטרך לגור בבית חודש נוסף על מנת לתת לה להערך זה בסדר מבחינתי

זה נהוג ? קורה ?

 

[וכשאני לעצמי]

אתה באמת כל כך מחושב?

זה עניין של יעדים, הערכות? אין אמוציות?
אילו הייתי בטוח שזה טוב, הייתי מקנא בך

 

[axe9]

מבין

שזה נשמע קר ומנוכר
דווקא בגלל האמוציות , אם לא אציב לעצמי רף אני יכול להמשיך להתנהל כך בסבל שנים , אם לא אכריח את עצמי לעשות זאת זה לא יקרה

 

[וכשאני לעצמי]

אני חשבתי יותר לכיוון

של לטרוק דלתות...
אני מעריך את היכולת הזאת להתנהלות שקטה, מצד אחד
ומצד שני לא מפספסים ככה חלק מהכיף?

 

[sigal mautner]

כואב...

כשקראתי את מה שכתבת כאן, הרגשתי כאב. קשה לספר. קשה לשתף את ההרגשות שלך עם בת זוגתך...וקשה להשאר איתן גם לבד. אולי שאלת העיתוי היא יותר שאלה שאתה מבקש לעצמך לדעת... איך ומתי לספר? איך אומרים דבר כזה? מה אומרים? והחשש שבא מהרגע שאחרי.

 

[axe9]

חשפת בדיוק את הנקודה הכואבת

מה יקרה בעת הגילוי , מה תהיה תגובת הצד השני
איך היא תמשיך הלאה בחייה , היא עלולה להתרסק בלעדי , אני היחיד שיש לה בחיים

זו הסוגיה העיקרית שמטרידה אותי

 

[sigal mautner]

מה יהיה בלעדי?

הי. אכפת לך ממנה, מהילדים ומעצמך. לכן אולי באמת כדאי במקום לתכנן צעדים פרקטיים לבד כמו מעבר דירה וכו, לדבר איתה קודם. אם אתה מעריך שהתגובה שלה תהיה קשה, יכול להיות שאתה צודק. אישית, אני זאת שבחרה להתגרש וספרה על כך לבעלה. התגובה הייתה קשה מאד. הלם ושוק אמיתי ואפילו רצון למות. לקחו 9 חודשים רק כדי שהוא יוכל לעכל ורק אז נגשנו לחלקים הפרקטיים ממש. בסופו של דבר כשמדובר על החלטה חד צדדית, תמיד זה יהיה קשה. כששני הצדדים מוכנים, זה גם קשה אבל פחות. כששני הצדדים רוצים אז כבר קל יותר. אם אתה נחוש להפרד אזי זה מה שיקרה בסוף. אתה תלך לדרכך. רק השאלה היא איך. מאחלת לך המון הצלחה בתהליך הזה.

 

[axe9]

אני מתאבל

עוד לפני שסיפרתי לה
אין לה מושג והיא חיה את חייה , אני לא יודע איך יהיו (אבל יהיו) לי את תעצומות הנפש למהלך כזה
אני מסתכל על הילדים שלי ויודע שהחיים שלי ושלהם לא היו כמו שהיו

ממש מתאבל אבל יודע שאני חייב לעשות את הצעד הזה , רק היא שלא תתפרק לגמרי , היא האמא של הילדים שלי , אני לא יכול להשאיר אותה ככה

 

[sigal mautner]

חיים חדשים

זאת תקופה קשה. האבל מובן. אתה מתחיל תהליך אבל שהיא תתחיל למעשה אחריך. קוראת את המילים שלך ומחזקת אותך. ככל שזה יקח וככל שתדרש סבלנות ואנרגיה נפשית רבה בסופו של דבר גם תקופת האבל תעבור ותוכלו שניכם לצאת לחיים חדשים. המצב הכי קשה הוא מצב של חרדה מפני מה עלול להיות. הקושי מקבל פנים אמיתיות כשהוא יורד למציאות. אני יודעת שלהגיד מילים כמו ...לכל תקופה קשה יש סוף" ...אולי לא ממש מנחם... אבל כרגע מה שאתה צריך בעצם זה שני דברים: האחד להיות שלם עם עצמך שזה אכן מה שאתה מבקש לחייך והשני, ברגע שאתה שלם...לא לדחות יותר לרגע ולספר. מאחלת שבת שלום.

 

[ismeralda100]

כמו שאומרים "זה אף פעם לא זמן טוב!"

אם אין לך משהו לדחות - פשוט תעשה אותו