עינת דלום ...שוב...

[שרון הרוש1]

עינת דלום ...שוב...

עינת בוקר טוב, אשמח לעזרתך בשנית, ביתי כאמור בת 3 , לאחרונה יש קצת בלאגן והבדלים בין החינוך שלי אליה לבין החינוך של בעלי אליה. מובן לי שכל אחד בונה מערכת יחסים אישית עם ביתו אך הדבר כבר ממש משפיע על החינוך שלה , מבלבל אותה וכמובן גורם לה למשחקי צומת לב ו" פוזות" בעלי ממש נלחם איתה כל פעם שצריך ממנה משהו ותמיד מאיים (וכמובן לא מקיים) כמו לדוגמה בגלל שהיא מתנהגת לא יפה (זורקת דברים, אומרת פויה ומרביצה) אז הוא לא יקח אותה איתו לטייל..,וכמובן שהוא לוקח אותה, או כשעומדים לצאת מהבית היא מחליטה להתעכב (כמובן שבכוונה) ומעסיקה את עצמה במשהו ומתחילה לומר לנו "..עוד מעט.." אז בעלי מתחיל עם האיומים.."טוב אז את לא באה איתנו.." או טוב אז תישארי לבד.." עכשיו זה ברור שהיא לא תישאר לבד וזה ברור שבסוף הוא יקח אותה איתו אז זה כבר מגיע למצבי בכי.. על הרצפה וכו. אני אומרת שחבל..אני ממש מתמודדת איתה אחרת..אם היא אומרת דוגמא"..עוד מעט" אז אני מתחילה לשחק איתה "..נו בואי מהר תלחצי על הכפתור של המעלית כמו גדולה.וכו'..ואז היא ישר באה והכל נהיה מצחיק כזה..אני למדתי שעדיף לשלב איתה משחקים ושיכנועים אחרים וכך היא מיד שוכחת ומתאימה את עצמה אלינו. הפער בני לבין בעלי בנושא לדעתי ממש גורם לה לסוג של פיצול, היא לא מקבלת ממנו יחס על התנהגות טובה אלא רק על התנהגות לא טובה ובגלל זה היא לא משפרת את התנהגותה כי מה שאני עושה זה כניראה לא מספיק בשביל לתקן את התנהגותה. אני מניחה שתאמרי לנו ובצדק להגיע יחד להסכמות אבל אנחנו נשואים כבר 5 שנים וסיכמנו אלף פעם דברים ביחד אבל זה לא עוזר . **אגב היינו גם בשיעורים מטעם מכון אדלר(אבל הוא כבר שכח הכל...) ובהמשך אני מתייעצת איתך כאן ומנסה לעבוד על פי החוקים. למרות המצב המסובך אשמח לעזרתך איך לעזור לילדה לשפר את ההתנהגות שלה למרות הכל. תודה מראש, שרון

 

[rinaca]

כשיש חוסר הסכמה צריך לקבל את זה אחרת סובלים

גם אצלי ואצל בעלי היתה חוסר הסכמה, הוא היה מאיים ולפעמים מקיים איומים נוראים (כמו לזרוק צעצועים), צועק, מעליב, מאיים במכות בטוסיק ולעיתים רחוקות גם מבצע ומצאתי לצערי את עצמי לפעמים נגררת, האוירה בבית היתה עכורה כי מרוב שהייתי רבה איתו על שיטות חינוך הילדה כל הזמן שמעה מריבות. היא גם ניצלה מאד יפה את חוסר ההסכמה. הקשר שלה עם אבא שלה היה לא טוב כי היא תמיד רצתה אותי והוא הרגיש בחוץ אז המשיך עם החינוך הנוקשה כאילו דוקא. היום אני משאירה לו מקום, מקבלת את השוני שלו. דואגת רק לכך שהחינוך שלי יהיה בהתאם לאמונות והעקרונות שלי. משאירה לו את נושא היחסים עם הילדות שלנו. הוא אבא שלהן והוא אוהב אותן וגם אם הוא משתמש בשיטות חינוך שאיני מאמינה בהן זה מה שיש. הנזק של המריבות בינינו יותר גדול מהנזק של החינוך הנוקשה לדעתי. מאז שהגעתי למסקנה הזו ומאז שהצלחתי להתחיל ליישם את זה החיים הרבה יותר טובים. הילדות איכשהו יודעות למה לצפות ממני ולמה לצפות מאבא שלהן. אני לא יודעת יותר טוב ממנו, אני לא יותר צדיקה ממנו, אני לא אמא יותר טובה מאשר שהוא אבא, המאבק הזה כבר אינני ואז הוא התרכך איכשהו. אם רק הייתי יודעת את זה קודם. וזה מוביל אותי לשאלה שמאד מסקרנת אותי אחרי קריאת הפוסט שלך, אם עשיתם קורס במכון אדלר, הוצאת כסף, השקעתם זמן, למה הוא לא מיישם? מה מונע ממנו מליישם? למה הוא "שכח"? מעניין מה המוטיבציה שלו? האם זה נסיון שלו לזכות לתשומת לב ממך?

 

[rinaca]

כדאי לקרוא את ביירון קייטי

ספרה של ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש" מדבר על 4 שאלות פשוטות שדי עוזרות לתהליך הזה אם כי לא קל לעשות את זה לבד, במיוחד לא בנושא כל כך כבד ורגיש. למרות שזה לא קשור לסופר נני ולגישה האדלריאנית ממליצה להסתכל באתר הישראל של "העבודה" של ביירון קייטי www.thework.co.il

 

[עינת גבע]

תודה רבה

מצטרפת להמלצה. עינת

 

[שרון הרוש1]

היי רינה,

מודה לך על תשובתך, עושה הרושם שאנחנו עוברים סיפור דומה אכן עשינו קורס במכון אדלר, אך משום מה כשמשהו לא מצליח לו הוא מהר מתייאש (לדוגמא הוא תמיד חשב שעונש בחדר זה דבר חיובי) כמובן שבשיטת אדלר אין עונשים ובטח שלא מסוג זה. ואנחנו מאוד מנוגדים בדעותינו מה שיוצר המון קונפליקטים עם הילדה. לא חושבת שהוא מחפש תשומת לב ממני הוא פשוט מאוד מעורב בגידול וחינוך הילדה . בכל אופן אני מודה לך ששיתפת אותי נשתמע.

 

[עינת גבע]

יחסים האתגר

שלום רב שרון יקרה, שמחה לפגוש אותך שוב. החיים הם דינאמיים, כל פרט במשפחה משתנה וגדל מעת לעת . בכל שלב בחיי משפחה אנחנו נדרשים למשימות חדשות, לדילמות ולהתלבטויות. החיים מזמנים לנו אתגרים להתמודדות, בזכותם אנו צומחים ומתפתחים. ההתרחשויות מזמינות אותנו שוב ושוב לדיאלוג, לשיח, לתקשורת למצוא הבנות ולהסכים לא להסכים, לקבל את העובדה שהזולת חושב/מרגיש ופועל אחרת מאיתנו. זה אנושי, טבעי ולגיטימי. לאור זה איננו נדרשים להסכמות אלא לקבלה. מוטב לפעמים לקבל ולהשלים עם העובדה שאיננו מסכימים ובה בשעה לקבל את הרעיון שהאחר חושב אחרת. עקרון זה מלמד שסובלנות וכבוד הם לחם חוק. הצלחה במשימה זו מצמצמת את הקונפליקטים. ומאפשרת לנו לתווך לילדים את חלוקי הדעות באופן שיעשיר אותם. שרון, אני מציעה לכם לחזור ולרענן את הידע באמצעות קורס הורים נוסף. ועוד משפט לסיום, ילד שחווה שונות ביחס ההורים זוכה ב"מטרייה " רחבה של גישות ולומד להתמודד עם התייחסויות שונות (זו הכנה טובה לחיים- לא כולם הם אימא). ילדים יודעים להבחין ולהתאים עצמם לאימא ולאבא. לצד החסרונות שהצגת יש לכך יתרונות רבים. האם את יכולה לראות אותם? עינת גבע.

 

[שרון הרוש1]

היי עינת

תודה על תשובתך, האמת אני לא כל כך רואה יתרונות בשלב זה כי כרגע לנגד עיני הוא ההווה והילדה למדה איך מתנהגים כדי לקבל יחס מאבא שלה בעיקר. ברגע שהיא לא מקבלת במאביה יחס מרובה על בתנהגות טובה אין לי ספק שהיא תמשיך להתנהג איתו באופן שהיא מתנהגת על מנת לקבל יחס. אני מאמת מבינה ומקבלת את דעתו והתנהגותו אך בשורה התחתונה ונכון כרגע לגיל הילדה החינוך הוא לא יציב והיא מנסה ומצליחה לעשות " מה שבא לה" כך שלדעתי נוצר מצב שאני צריכה לעבוד יותר קשה בחינוך שלי מולה כדי שהיא תלמד איך מתנהגים איתי כאמא.( הרי איך להתנהג עם האבא היא כבר ממש מבינה שכדאי לי להתעקש, להרביץ וכו'). איך בעצם היא תדע מתי היא בסדר ומתי היא לא? אני חושבת שזה מאוד מבלבל אותה. מה את אומרת?

 

[rinaca]

מעז יצא מתוק

היי שרון, מה שאת מתארת נשמע לי מאד מאד מוכר כשך שאני מאד מזדהה עם הקושי שלך. השינוי לא יקרה בן לילה, תהיי עקבית. תתנהגתי ותחנכי לפי הערכים שלך והילדה תבין עם הזמן. אני ניצלתי את ההזדמנויות לחיבור יותר חזק ביני ובין הילדה, לימדתי אותה להביע רגשות, ישבתי והקשבתי לה, שיקפתי והיא למדתה להביע את רגשותיה. היום בגיל 7 היא יודעת להגיד שהיא מתוסכלת, כועסת ועצובה. גם בת ה-4 יודעת להגיד שהיא לא אוהבת שאבא צועק עליה. ואני שם לשמוע ולהקשיב. לא לקחת צדדים. לפעמים כשזה חמור אני גם אומרת שאני לא אהבתי שאבא צרח או שאבא אמר שיתן לך מכות בטוסיק. אני מקפידה להגיד שאני מאד אוהבת, לחבק ופשוט להיות שם עם המון אמפטיה. כשהילדה מנסה להשתולל או להתעקש אני דבקה בשיטות שלי וזה כבר מאד ברור לילדות. אל תראי את זה כעבודה קשה שלך, תראי את זה כהזדמנות ליישם את מה שלמדת בקורס של מכון אדלר, וזו הזדמנות שלך לחיות ולחנך את הילדה שלכם לפי העקרונות שלך. את נאמנה לעצמך ותהיי גאה בזה. תהיי עקבית, זה לא יקח יותר מדי זמן, הילדה תבין די מהר איך להתנהג איתך. יהיה לכן קשר מאד טוב. אולי בעלך ילמד ממך ואולי יזכר בדברים שלמד בקורס. תמשיכי ללכת למכון אדלר, תמשיכי לקבל תמיכה ותפנימי את הפילוסופיה שמתאימה לערכים שלך. יתכן והוא יתעשת ויתכן שלא ואז כפי שעינת אומרת הילדה תזכה לעולם עשיר יותר. הרי יש בזה גם טוב שלאבא יש גישה שונה כי גם בחיים היא תפגוש אנשים עם גישות שונות, מורות/גננות, לא כולם מכירים את הגישה של אדלר וכך יהיו לה כל מיני כלים לחיים. גם אם היא קצת מבולבלת עכשיו עם הזמן היא תקלוט ותבחר לעצמה אמונות מסויימות. מה שחשוב לדעתי זה להיות כנה, וללמד אותה את הערכים שלך לחיים. זה שהיא עשויה לקבל ערכים אחרים מאבא שלה יאפשר לה לבסוף לבחור את הדרך שלה. היא תדע שהיא תמיד בסדר אבל שאמא לא מוכנה לקבל הרבצה או התעקשויות, אמא לא נמצאת איתה במאבק כח. עם אמא היא תשא את התוצאה הטבעית של ההתנהגות שלה.

 

[שרון הרוש1]

היי רינה

קראתי את תשובתך ומאוד נהניתי, נתת לי קצת אור חיובי לאור העובדות שציינתי אני באמת לפעמים לא עיקבית אני כניראה חייבת לשפר דברים קודם אצלי. עזרת לי מאוד, כל טוב, שרון

 

[rinaca]

מאד שמחה

שרון יקרה, אני מאד שמחה לשמוע שהתחברת לדברים. בהצלחה. תזכרי לתת לעצמך פידבק חיובי על כל הצלחה קטנה ולא להיות קשה עם עצמך כשלא מצליח.

 

[עינת גבע]

ואנחנו פה בשבילך, להשתמע, עינת