בתור אחת ששמה עדשות/משקפיים
תראי הקטע של לגעת בעין- אז לא נוגעים בעין! העדשה נוגעת בעין! בהתחלה זה קשה להכניס את זה אבל כעבור שבוע מתרגלים ועושים את זה תוך 2-3 דקות (לפחות בשבילי זה ככה) ובאמת שזה לא הדבר הכי כיף בעולם להסתובב עם עדשות, והייתי מעדיפה ללכת עם משקפיים אבל אני לא סובלת את הדבר המעצבן הזה למרות שכל מי שראה אותי עם משקפיים אמר שאני ניראת טוב איתם. מוזר אבל ניראה לי שאני היחידה שמפריע לה ללכת עם עדשות. יש יל ילד אחד בכיתה שאני לא יודעת אם יש לו עדשות רכות או קשות, אבל לא ראיתי אותו אפילו פעם אחת נוגע בעין מתוך הרגשה של מטרד, כמו שקורה לי די הרבה, ואולי זה קורה לי בגלל שיש לי עיניים רגישות (כמו כל הגוף שלי) ועובדה שאני רואה מן ``הילה`` מסביב לפנסים כל פעם שאני הולכת בערב ברחוב או בכלל הכתוביות בטלווזיה גם זוהרות לי טיפה ואולי זה בעצם בגלל שאני הלכתי איתם יותר מידי. מי יודע, ולמי יש כוח להתעסק בזה? האופיטמטריסט (המאוד מאוד נחמד) באופטיקנה אמר לי שעין שמאל שלי רגישה יותר לאור ולכן אני רואה מן הילה כזאת, למרות שזה די נחמד לראות את זה לפעמים. קורה לי שאני גם מאבדת פוקס הרבה פעמים אם אני מסתכלת יותר מ-10 שניות על משהו. בקשר לאיך שחברתך מנקה את העדשה- איכסה!!!!!!!!!!! מי לעזאזל מנקה ככה עדשות? לתוך הפה? מה? לא הגיוני..... אני יודעת (לפחות בשבילי) שמנקים עדשות קודם ע``י סבון מחטא ואז ע``י תמיסה רב תכליתית שמשרים בה גם את העדשות כל עוד לא משתמשים בהם. אני גם מחילפה עדשות כל חודש אז בכלל העדשות שלי נקיות. לסיכום- עדשות אינן דבר מגעיל! זה דבר מנצח! למרות שצריך לנקות, להחליף, לדאוג, ואי אפשר תמיד להיות איתם, זו בהחלט המצאה חשובה לכל בעלי הראיה החלשה. בקשר לניתוח הלייזר- הלוואי עליי! אבל הבנתי שניתוח קשה אפשר לעשות רק בגיל 18 ורק כאשר הראיה יציבה לגמרי. ובשבילי, המספר גדל כל חצי שנה ברבע. באסה. אני מקווה שזה יתייצב. בקשר לשינה עם עדשות- אני חייבת להגיד שבמשך כל השלוש-ארבע שעות שהייתי נוסעת באוטובוסים כשהייתי במסע בפולין ישנתי ע-ם העדשות ולא קרה להם כלום. הקטע המצער הוא שברגע שקמתי לא ממש ראיתי והייתי צריכה דקה-שתיים בשביל להתאושש, בייחוד אם ישנתי בשעות המאוחרות של הלילה באוטובוס. מקווה שהוספתי לך ידע והבנה! תשמחי שאת לא צריכה משקפיים! אי אפשר להבין כמה ראיה חשובה עד שמאבדים אותה! לילו