עינוי דין לנאשם?
משפטו של חנן גולדבלט נדחה בשנה. העילה הפעם, עומס בבתי המשפט. אומרים שדחיה עד אין סוף היא עינוי דין לנאשם. במקרה זה, אני חושש שהדחיה היא ברכה לנאשם ועונש למתלוננות וכל כך למה? ראשית, הנאשם נתון ב"מעצר בית" שכל כך מקובל אצלנו ולכולנו כבר מזמן ידוע מה משמעותו. שנית, עד שיתחדש המשפט, הזיכרון של הציבור בכלל ושל הרשות השופטת בפרט יתעמעם משהו, יכנסו נושאים אחרים, דחופים יותר או דחופים פחות. זוכרים את האמרה הידועה שמסתיימת במילים "עד שהפריץ ימות"? שלישית, המתלוננות יאבדו את סבלנותן. הן תאמרנה: בשביל מה היינו צריכות את כל זה? אנחנו עדיין סוחבות את הסיוט והוא מהלך חופשי. אני אמנם מצר על העומס בבתי המשפט. אך לדעתי חלקו נובע מסחבת מיותרת של המערכת המשפטית עצמה. ישנם תיקים רבים שניתן לסיים ולסגור במהירות יחסית, אך משום מה הטיפול בהם נגרר ללא סוף. אבל אם כבר התיק הזה נדחה לתקופה כל כך ממושכת, מדוע לא לגבות מידית בבית המשפט את עדויות המתלוננות? לפחות שהקטע הכואב הזה יסגר במהירות.
משפטו של חנן גולדבלט נדחה בשנה. העילה הפעם, עומס בבתי המשפט. אומרים שדחיה עד אין סוף היא עינוי דין לנאשם. במקרה זה, אני חושש שהדחיה היא ברכה לנאשם ועונש למתלוננות וכל כך למה? ראשית, הנאשם נתון ב"מעצר בית" שכל כך מקובל אצלנו ולכולנו כבר מזמן ידוע מה משמעותו. שנית, עד שיתחדש המשפט, הזיכרון של הציבור בכלל ושל הרשות השופטת בפרט יתעמעם משהו, יכנסו נושאים אחרים, דחופים יותר או דחופים פחות. זוכרים את האמרה הידועה שמסתיימת במילים "עד שהפריץ ימות"? שלישית, המתלוננות יאבדו את סבלנותן. הן תאמרנה: בשביל מה היינו צריכות את כל זה? אנחנו עדיין סוחבות את הסיוט והוא מהלך חופשי. אני אמנם מצר על העומס בבתי המשפט. אך לדעתי חלקו נובע מסחבת מיותרת של המערכת המשפטית עצמה. ישנם תיקים רבים שניתן לסיים ולסגור במהירות יחסית, אך משום מה הטיפול בהם נגרר ללא סוף. אבל אם כבר התיק הזה נדחה לתקופה כל כך ממושכת, מדוע לא לגבות מידית בבית המשפט את עדויות המתלוננות? לפחות שהקטע הכואב הזה יסגר במהירות.