אני מודעת לזה
שאולי זה נשמע קצת חולני, אבל סגנון הציור הזה- חלקי גופות מעופפים ואיברים פנימיים שנשפכים החוצה, בעיקר מצחיק אותי. דווקא ציורים יותר ריאליסטים - מבחינת הנושאים - הם אלו שמזעזעים או מרגשים אותי. היה לי ויכוח דומה עם המורה שלי. אני טענתי - ועדיין טוענת - שהרעיון ב"גרניקה", או לפחות לפי ההרגשה שלי, הוא להגחיך את המלחמה ולהציג את האבסורד שבה. הרי הכל שם כל כך מוגזם, לא יכול להיות שזה אמור לגרום לנו להזדהות עם הדמויות ולכאוב אותן. אבל כנראה שמדברים שפיקאסו אמר על הציור מבינים אחרת. מוזר.