עייפתי מנשוּא!
מה אומר לכם, אתמול ניסיתי לעזור לאחיין שלי ב"תחביר" - זו היתה אך תזכורת קלה עד-כמה ולמה שנאתי את המקצוע הזה. אני זוכר שכבר בכיתה א' המורה חילקה אותנו לקבוצות ולכל קבוצה היא חילקה גפרורים תוך נסיון להסביר... הא?!...
סליחה! כל המקצועות מתערבבים לי... היינו ב"תחביר". ב"תחביר" אין בדידים וגם לא גפרורים (פעל בתבונה, זה שהרחיק את הגפרורים מספרי התחביר). אין "לבדוק" נכון/ לא-נכון. באיזה מקרה כל מאתיים המילים הם "מושא", ובאיזה רק מאה מילים הן "מושא" והיתר "לוואים"? "תסתיר" הוא אומר לי, הילד, "תסתיר עם האצבע את המילה הזאת! אתה יכול לקרוא את המשפט? אם כן - 'תאור', אם לא - 'מושא'. כך אמרה המורה...". אתם הבנתם? טוב, ממשיכים, "איזה תאור זה?" הוא שואל, "תסתיר!" אני אומר לו, "את מה?" הוא שואל, "תסתיר אותי מאמא שלך. אני אנמנם קצת עד שתגמור ת'שיעורים"...
מה אומר לכם, אתמול ניסיתי לעזור לאחיין שלי ב"תחביר" - זו היתה אך תזכורת קלה עד-כמה ולמה שנאתי את המקצוע הזה. אני זוכר שכבר בכיתה א' המורה חילקה אותנו לקבוצות ולכל קבוצה היא חילקה גפרורים תוך נסיון להסביר... הא?!...
