מרתה אולוביץ
New member
עייפות נפשית
התחלתי ללמוד את הספר "בוחרים להרגיש טוב" ביחד עם בעלי, כמה דקות בכל יום. במקביל, אני מתקדמת עם הספר בעצמי ככל יכולתי.
הגעתי לפרק של להזיז את עצמי ולעשות משהו.
אני מנסה לעבוד לפי הפרק, וזה מאוד קשה לי.
המיטה בשבילי היא בסיס טוב לברוח מעשייה (גם מקריאת ספרים בשביל הכיף). אני נכנסת אליה, מתכרבלת ומנסה לברוח מהמציאות.
הבעיה היא שמצד אחר אני כן רוצה לעשות משהו עם עצמי.
הפער הזה בין הרצון לעשות משהו לבין לברוח מעשייה גדול, וקשה לי להתמודד איתו.
אני מזכירה לעצמי שאני מסוגלת, שעשיתי בעבר המון דברים שגרמו לי הנאה - אם לא מעצם העשייה, אז מהתוצאות, שאין סיבה הגיונית שלא אעשה משהו עם עצמי. אני מדברת על הרמה הבסיסית של העשייה: לקום בבוקר מהמיטה, להתקלח, להתלבש בבגדים, לאכול ארוחות מסודרות, לצאת לקניות בסופר, לבשל ועוד. אני מתקשה לעשות גם דברים שהיו לי כיף בעבר לעשות, כגון אפיה או לטייל בקניון הסמוך ואפילו קריאה בספר טוב.
קשה לי להניע את עצמי.
אני יכולה לומר לעצמי שאני רוצה לקרא ספר, ואז לקרא שני עמודים ולהפסיק מחוסר רצון להמשיך.
אני יכולה לומר לעצמי שאני רוצה לאפות, וכמה דקות אחרי להחליט שלא מתחשק לי לאפות עם כל הבלגן שהוא יוצר מסביב.
אני צריכה להזכיר לעצמי שאני מסוגלת לקום מהמיטה, שאינני באמת עייפה פיזית ושאני יכולה להתגבר על העייפות הנפשית הזו, ועדיין קשה לי לקום מהמיטה (וכשאני קמה, אחרי כמה דקות אני חוזרת אליה כי אין לי כוח להמשיך ולתפקד.
בעלי דואג לעודד אותי לעשות דברים. הוא מתקשר אלי מהעבודה ומעודד אותי על דברים שעשיתי ולעשות עוד דברים, גם אם אין לי כוח לבצע אותם.
אני כבר מתוסכלת מעצמי על הקושי שלי להתארגן עם עצמי.
לא פשוט להתמודד עם עייפות נפשית.
התחלתי ללמוד את הספר "בוחרים להרגיש טוב" ביחד עם בעלי, כמה דקות בכל יום. במקביל, אני מתקדמת עם הספר בעצמי ככל יכולתי.
הגעתי לפרק של להזיז את עצמי ולעשות משהו.
אני מנסה לעבוד לפי הפרק, וזה מאוד קשה לי.
המיטה בשבילי היא בסיס טוב לברוח מעשייה (גם מקריאת ספרים בשביל הכיף). אני נכנסת אליה, מתכרבלת ומנסה לברוח מהמציאות.
הבעיה היא שמצד אחר אני כן רוצה לעשות משהו עם עצמי.
הפער הזה בין הרצון לעשות משהו לבין לברוח מעשייה גדול, וקשה לי להתמודד איתו.
אני מזכירה לעצמי שאני מסוגלת, שעשיתי בעבר המון דברים שגרמו לי הנאה - אם לא מעצם העשייה, אז מהתוצאות, שאין סיבה הגיונית שלא אעשה משהו עם עצמי. אני מדברת על הרמה הבסיסית של העשייה: לקום בבוקר מהמיטה, להתקלח, להתלבש בבגדים, לאכול ארוחות מסודרות, לצאת לקניות בסופר, לבשל ועוד. אני מתקשה לעשות גם דברים שהיו לי כיף בעבר לעשות, כגון אפיה או לטייל בקניון הסמוך ואפילו קריאה בספר טוב.
קשה לי להניע את עצמי.
אני יכולה לומר לעצמי שאני רוצה לקרא ספר, ואז לקרא שני עמודים ולהפסיק מחוסר רצון להמשיך.
אני יכולה לומר לעצמי שאני רוצה לאפות, וכמה דקות אחרי להחליט שלא מתחשק לי לאפות עם כל הבלגן שהוא יוצר מסביב.
אני צריכה להזכיר לעצמי שאני מסוגלת לקום מהמיטה, שאינני באמת עייפה פיזית ושאני יכולה להתגבר על העייפות הנפשית הזו, ועדיין קשה לי לקום מהמיטה (וכשאני קמה, אחרי כמה דקות אני חוזרת אליה כי אין לי כוח להמשיך ולתפקד.
בעלי דואג לעודד אותי לעשות דברים. הוא מתקשר אלי מהעבודה ומעודד אותי על דברים שעשיתי ולעשות עוד דברים, גם אם אין לי כוח לבצע אותם.
אני כבר מתוסכלת מעצמי על הקושי שלי להתארגן עם עצמי.
לא פשוט להתמודד עם עייפות נפשית.
