עייפות כרונית

[הצוענייה המקורית]

עייפות כרונית

שלום לכם. ברצוני לשתף אותכם. בשנים האחרונות אני לא יכולה להיות עירנית יותר משעתיים רצופות , מיד אחרי כן אני שוקעת בשיינה ל3 שעות. לא משנה יום או לילה. זה נורא פוגם לי בחיי היום יום . בעבר עבדתי 16 שעות סביב השעות ניהלתי מחלקת עיצוב גראפי, עבדתי תחת לחצים גדולים. אחרי כן בחו"ל עבדתי בחברה גדולה [וואלט דיסני]שעות רבות במרץ רב ביותר!!! . ב97 קרה אסון, בעלי נפטר מאז גידלתי ילדיי לבדי עכשיו הם גדולים יותר והתופעות האלה תפסו לי את החיים. זה ממש ממש פיזי פיזי פיזי. בדיקות דם לא מגלות דבר. אני מצידי רוצה לחזור לעבר לעבודה קבועה וממריצה אך נסיונותיי כושלים.מה עושים?

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

לומדים לחיות חיים ממצים במגבלות שיש

ככה זה CSF וקשה יותר הפיברו - מנוחה מספקת זה הכי חשוב או במילים אחרות, את צריכה לדעת לזרום עם הכוחות שלך ולנוח בזמן. כשיש עומס או אירוע מרגש, את צריכה לדעת לפנות אח"כ זמן להתאוששות. הצרכים של כל גוף שונים, וגם של אותו הגוף בנקודות זמן שונות. אם הגוף שלך מארגן לך כזאת מנוחה - זה מחייב התבוננות. להוריד מה שאינו מתאים לחייך, למלא את חייך בדברים שמעשירים וממלאים אותך עבודה ממריצה לא נשמע לי אחד מהם

 

[הצוענייה המקורית]

ממה זה נובע?

מאיפה השינוי הזה בי? מתי זה יעזוב אותי? האם הזדקנתי במכה מהר מדי או שמה..יש לי חיידק בראש.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

הרופאים לא ממש יודעים לענות אבל...

זו לא הזדקנות, למרות שאת יכולה לחשוב שכן. זה לא ממש עובר אבל עם גישה נכונה ואיזון אפשר לחיות עם פחות סימפטומים. אסביר. הגוף שלך חווה עומס בלתי פוסק ובהיותו צעיר וחזק המשיך לתפקד. מות בעלך ב- 97, אותו הגדרת כ'אסון' היה טראומטי - עומס גדול לאחר מותו המשכת לגדל את ילךדייך לבד - שוב, הגדלת העומס. יום אחד הגוף אמר: אם לא אעצור אותה היא תעמיס עוד. והחל לעצור אותך ע"י עייפות. אבל את, את לא תתני למשהו כמו עייפות לעצור אותך אז הגוף עשה אותך עייפה יותר. כיוון שאת רוצה לחזור לפעילות נמרצת, גופך לא יכול להרשות לעצמו להרפות. ואת מוצאת את עצמך ישינה המון!!!! מה עושים? קודם כל משנים תפיסה - מוותרים על חזרה לאחור לחיים הנמרצים. אח"כ בודקים מה עושה לך טוב ומה לא ומנפים מחייך את מה שמיותר. אח"כ מארגנים סביבה תומכת ומחפשים פעילות מתאימה שמאפשרת לך לנוח בהתאם לצורך. לומדים למנן (מהמילה מינון) את הפעילות ולוודא זמן מנוחה הולם בין פעילות אחת לאחרת. ואז... אז אפשר לעשות כל מיני דברים, אפילו חריגים אם תנוחי מספיק אח"כ אז אפשר לשמוח, ליצור, ובכלל... נשמח לתמוך בך בהסתגלות לקצב אחר.

 

[tiaa1]

שלום לך, צר לי שאת חווה מחלה שעל

פני השטח נראית "רק" כעייפות זמנית. המעבר מחיים מלאי פעילות ,וקצב חיים מסחרר, כמו שאת מתארת, למצב של עיפות כרונית הוא קשה ומדכא לכשעצמו. מילה אחת "תפסה את עיני" במכתבך-"אני מצידי רוצה לחזור לעבר.."זו ציפיה שלא תוכלי לעבור כיון שהחיים שלך השתנו עקב מות בעלך, גדילת הילדים ושינויים שקשורים לא בטראומות אלא בגיל ובסביבה. אני לוקה בתסמונת 6.5 שנים ולכאורה היא החלה בצורה נאיבית אחרי וירוס מחלת הנשיקה. שנתיים התעלמתי מהאבחנה ואחרי שנתיים שבהן חלה כל הזמן התדרדרות,ואני העמדתי בפני אתגרים בלי להקשיב למצוקה של הגוף והנפש,הגעתי ממש בזחילה לרופאה שהתחילה לטפל בי מההתחלה. התאוריה שלה ושל קבוצה גדולה של מטפלים היא שהמחלה שלנו מתיישבת על :1 . מצב של ארועי דחק(STRESS) בעבר שלא "טופלו"(פסיכולוגית) ,או טופלו חלקית, 2. ארוע או ארועי דחק ומצוקה בהווה ,3. נוכחות של מצב פיזי ירוד, וירוס, אודיכוי של המערכת החיסונית.(שבמצב רגיל מאזנת את עצמה). ב"חיטוט" אמיתי בנבכי נשמתי הבנתי שהתאוריה נכונה-לפחות לגבי עצמי. הדרכים להתמודדות הן אינדיוידואליות וכל אחד מוצא לו את המסלול: ע"י שינוי תזונה, פעילות גופנית מתונה, טיפול פסיכולוגי, כל דבר שמתגבר את המצברים שהתרוקנו. אני מאחלת לך התמודדות קלה ובעיקר-מערכת תמיכה נכונה שתעזור לך ברגעי המשבר אם יהיו. מה שנקרא:"מישהו לרוץ איתך". בהצלחה.