לאמא היקרה מהדרום, שלום
מעבר לעייפות, בולט גם הכאב שבדבריך.
אין ספק שלהתמודד עם טוראט של הילד יכול להיות מאד קשה לפעמים (אף, כי לא הכרחית).
מעבר לכך, יש להניח כי המצב הבטחוני הסוער לאחרונה - לא תורם הרבה גם לטוראט וגם ליכולת ההתמודדות.
לבי איתכם!!!
הנושא שהעלית קרוב ללבי, היות ומעבר לניהול הפורום - אני גם מתמחה מטעם מכון אדלר בהנחייה של זוגיות להורים של ילדים עם צרכים מיוחדים.
בהמשך לכך - אנסה להתייחס לדבריך בתמציתיות האפשרית ולמקדך מבחינת התחושות וכיווני פעולה:
"מגיל צעיר אנו רצים ממטפלים ומטפלים ומרגישים שדברים לא מתקדמים" - מתוך כוונה טובה לעזור לילד, יש לפעמים אפשרות שאנחנו מתפזרים יותר מדי ותולים יותר מדי ציפיות בטיפולים או במטפלים - ואז אנחנו מתאכזבים מאד ויכולים להרגיש כעס רב - גם כלפי הילד וגם כלפי בן הזוג, שלא תמיד משתף איתנו פעולה ב- 100%...
מדבריך לא ברור מה הקשיים העיקריים עימם מתמודד הילד ומה הציפיות שלכם מהטיפול, אך ניתן להבין כי מדובר במקרה מורכב של טוראט.
באופן כללי חשוב להבין, כי הטיפול בטוראט הינו מתמשך ורב-מערכתי ולכן דורש אורך נשימה וניהול יעיל של המשאבים במשפחה.
בנוגע לטיפול התרופתי - לפי התרופות שציינת אני יכולה לנחש, כי הילד מתמודד עם טיקים ו/או הפרעת קשב וריכוז עם אלמנטים התנהגותיים. חשוב לדעת, כי המחקרים העדכניים מצביעים על כך שהיעילות של טיפול תרופתי במקרים מורכבים של טוראט הינה מוגבלת למדי. מעבר לכך - כל ילד מגיב אחרת לטיפול תרופתי וזה גם קשור לתקופות מסויימות של החיים (לעתים מגיב טוב יותר לתרופה מסויימת ולעתים - לא...). ולכן - גם כאן, חשוב שלא לתלות יותר מדי ציפיות.
יכול להיות שאתם מותשים, דווקא בגלל הריצות למטפלים שונים. יכול להיות ששווה לעצור לרגע, לבדוק באופן ממוקד מה הצרכים המיידיים של הילד, להשלים עם מה שלא ניתן לתת לו מענה מיידי ולהתמקד בעזרה המיידית שהכי כדאי להגיש לו. יכול להיות שהילד זקוק עכשיו דווקא למענה רגשי והתנהגותי?... משהו לחשוב עליו...
התמודדות זוגית עם צרכים מיוחדים של ילד - ילד עם צרכים מיוחדים יכול לאתגר מאד את המערכת הזוגית, בעיקר על רקע אי הסכמה לגבי דרכי חינוך, או קונפליקטים ערכיים בין בני הזוג. חשוב להדגיש, כי הצרכים המיוחדים של הילד אינם הגורם לקשיים בזוגיות - צרכים אלה רק מעצימים קשיים בסיסיים שקיימים בתקשורת הזוגית הספציפית שלכם.
יכול להיות שיש לך ולבעלך מטרות חינוכיות שונות, או מצד שני - דרכים אחרות בהם אתם חושבים שניתן לעזור לילד.
לדוגמה: אבא שמתנגד לטיפול תרופתי, בעוד האמא מאד מאמינה בזה. או אם שמעוניינת בייעוץ משפחתי / הדרכת הורים בעוד האבא אינו משתף עם זה פעולה.
כאשר אחד מבני הזוג מרגיש שלדעתו, ערכיו או צרכיו אין יותר מקום במערכת ההורית או הזוגית, הוא יכול לחוש חוויה אמיתית של פגיעה בערך העצמי שלו ואז עומדות בפניו 4 אפשרויות;
האחת - לקטר ולא לעשות כלום. השניה - לנסות לשנות המציאות בכוח. השלישית - לנתק מגע ולעזוב את הקשר והרביעית - להתגמש, להוקיר את מה שיש וללמוד לקבל את מה שאין.
לכן, יש אפשרות, שבעלך החליט לעזוב את הבית היות והוא מרגיש כי אינו יכול לתרום בתוך המערכת המשפחתית והזוגית - ובעצם, מדובר ב"אור אדום" או "קריאת מצוקה" שהוא מנסה להעביר אליך.
אז איך ניתן לגשר על כך? רק בעזרת בניה מחודשת של האמון ביחד עם תקשורת מעצימה, אשר מאפשרת לכל אחד מבני הזוג להרגיש שווה ערך במערכת הזוגית וההורית, גם כאשר לא תמיד בן הזוג מסכים איתו או מקבל את דעתו לגבי נושאים משפחתיים וחינוכיים. וכל זה מתוך הבנה - שכל אחד מביא למערכת את מה שהוא יכול ועושה כמיטב יכולתו ויכולת ההכלה שלו.
אז איך קמים על הרגליים וממשכים? זה לא פשוט... באינטואיציה שלי, אני מרגישה שכדאי לך להגיע לשיחה אמיתית עם בעלך, בה כל אחד מכם ידבר בכנות על רגשותיו, ציפיותיו והערכים שחשובים לו. חשוב שזו תהיה שיחה אמיתית מלב עם לב, בלי האשמות, שתיתן מקום של כבוד גם לדעות שונות, מתוך הבנה שגם אם אינכם מסכימים על דברים מסויימים - חשוב לדבר על זה ולמצוא את הדרך להתגמש לטובת הילד, המשפחה והזוגיות. אני מבינה שבעלך אינו מוכן לגשת לייעוץ ולכן, אני יכולה רק לעודד אותך לגשת בעצמך ליועץ משפחתי / זוגי טוב, אשר יוכל לעזור לך בחידוד המודעות הזוגית ובדרכים להגיע לתקשורת יעילה עם בעלך. וזה - פשוט, כי ההורות המשותפת שלכם לא תיגמר לעולם וגם אם בעלך יעזוב את הבית תהיו זקוקים לבסס תקשורת יעילה ביניכם.
אני מאחלת לשניכם
מכל הלב ואם את מרגישה בצורך אמיתי להתייעץ באופן אישי - ניתן להתקשר לטלפונים של העמותה: 09-7408478 (בת שבע), 03-9012956 (ענת, אחרי 21:00).
