עיזרו לי
חשבתי יותר מפעם אחת לכתוב בפורום,אבל תמיד דחיתי את זה. אני מרגיש חרא ולא טוב לי.
אני כבר מזהיר אתכם שכתבתי הרבה.אבל הייתי חייב לפרוק את זה כבר. אני בן 27.ואני כבר לא יודע מה מציק לי. כל פעם מציק לי משהו אחר. עד לפני שנה הייתי בתול,ובעקבות זה שהגעתי ממש לתחתית בגלל הקטע הזה,החלטתי ללכת לנערת ליווי. פחדתי מלהיות עם בחורה בגלל שיש לי איבר מין קטן.או שחשבתי ככה לפחות. אחרי שכמה ראו את האיבר שלי אז מסתבר שזה לא כ"כ נורא.אבל אותי זה עדיין מביך. הפעם האחרונה ששכבתי היתה לפני שנה. שכבתי בסה"כ שלוש פעמים .עם נערות ליווי.. מעולם לא היתה לי חברה,ואני גם לא יודע אם אני רוצה. אני מחפש רק את הבחורות היפות.ולצערי,אני לא ניחנתי ביופי מהמם כמו של דודי בלסר ,איתן אורבך או כל דוגמן אחר,כך שהסיכויים שלי למצוא אחת כזו שואפים לאפס. אני לא מרגיש שאני רוצה קשר עם מישהי.ואם כבר מישהי אז שתהיה בחורה יפה. כל השאר גם חשוב לי.אבל היופי בעיניי הוא מרכיב חשוב בזוגיות. אני לא מכוער ,אבל אני נמוך .1.67.אני מקפיד על תזונה נכונה ואני הולך למכון כושר כמעט כל יום בכדי לשמור על עצמי. אז אני מניח שמה שאני דורש מעצמי אני דורש מאחרות. אבל לצערי,אין סיכוי שמישהי תוכל להתאהב בי.ואני לא משדר את זה שאני לא רוצה....האמן לי. אני פשוט נמוך.נראה ממוצע לחלוטין.והכי גרוע.אני בן 27 אבל נראה כמו ילד בן 18. זה עוד דבר שמתסכל אותי ומוריד לי מהביטחון. אני לא מרגיש בן 27 ואני שואל אותך ואותכם,איך אמור להרגיש מישהו בן 27? אני עובד בחברה מאוד קטנה עם בחורים ובחורות די מבוגרים (עבודה מאוד מעניינת) וכל העניין של להכיר בעבודה פשוט לא ריאלי מבחינתי. אני מאוד נהנה מהעבודה וזה המחיר כנראה. למסיבות אני יוצא מידי פעם.אבל אני מתבאס כל פעם להוציא תעודת זהות בפני כולם בכדי להוכיח שאני בן 27 ולא 17.זה כ"כ מביך.אין לכם מושג כמה. יש לי פנים של בייביפייס,אני חטוב-אבל בחורות רואות בי כנראה מעין מתוק,חמוד וזהו.לא גבר.אין לי פנים כמו שלגבר צריך להיות.אני לא נשי.אין לי יופי נשי.ממש לא.אבל זה שאני נמוך ועוד זה שאני נראה צעיר גורמים לתוצאה המבחילה הזו. אני מרגיש כ"כ מושפל ולא רוצה לחיות יותר. יש לי חלומות יש לי שאיפות,אבל הדברים האלה פשוט מציקים לי.ומורידים לי את הביטחון! דיייי,אני רוצה להיראות כמו בן 27 או אפילו כמו בן 40! אני רוצה להקריח.אני רוצה לקבל קמטים. יש אנשים יותר נמוכים ממני (1.67) שרק מלהסתכל עליהם אפשר לראות שהם מבוגרים (למרות הגובה).אבל אצלי זה ממש הפוך. .לא יעזור מה שאני אעשה. אגדל שיער,אלך עם זקנקן.זה פשוט לא עוזב אותי. וזה מתסכל אותי וגורם לי להיות בדיכאון. מצד אחד אני יודע מה אני שווה.(ועובדה שאני לא רוצה קשר עם "סתם" מישהי.) אני יודע שזה ילדותי שאני שם לב רק למראה של הבחורה.אבל ככה אני מרגיש. אין לי צורך לשתף מישהי בחיים שלי,אין לי צורך לחיזוקים,אין לי כמיהה לחיבוק ,למילה טובה...באמת. אין לי צורך בזה. אני לא ממורמר. אבל ככה כנראה טוב לי.לבד.אני שומע המון מוזיקה,קורא המון עיתונים,ספרים,אינטרנט,אוהב מאוד ספורט,לנגן,לראות טלוויזיה וכו´ וכו´.לא משעמם לי אף פעם.אני אוהב להיות עם עצמי. יש לי ויכלו להיות לי המון חברים (לא יודע אם חברי נפש,אבל חברים כמו שיש לרוב האנשים) אבל המעגל החברתי שלי די מצוצמם.מבחירה שלי בלבד. קשה לי ללכת לאירועים שאני לבד ללא חברה. לכן כמה מהחברים הטובים שלי כבר לא מדברים איתי בגלל שהעדפתי להיעדר מהחתונות שלהם. מתפלאים איך בחור כמוני ללא חברה. אני לא מכוער.גם לא שיא היופי.אבל בגילי זו בעיה. אם הייתי בי"ב כמו שאני נראה היום,אני מניח שהיתה לי הצלחה הרבה יותר גדולה מבעבר.(שאז הייתי נראה בכלל כמו בן 12). אז אני די סובל.ואין טעם לחזור לעבר. אני לא מרגיש כמו גבר שמתקרב עוד מעט לשלושים.אלוהים!!!זה כ"כ לא אני. אני יודע שגם בחורים בני 4- יאמרו שבתוך תוכם הם מרגישים ילדים...אבל עדיין ,יש להם ילדים,משפחה,משכנתא,התחייבויות,עבודה ..כך שאלה רק דיבורי סרק. שכרתי דירה לפני חצי שנה וחשבתי שאולי עזיבת הבית תוציא ממני דברים אחרים. אבל בולשיט. הייתי עצמאי מאוד גם כשגרתי בבית עם ההורים. וגם כיום אני עצמאי. אני לא מרגיש שום שינוי.חוץ מבחינה כספית. אני לא מצטער ששכרתי דירה.ממש לא.אבל,איפה השינוי שצריך לבוא בעקבות זה? כולם מדברים,מבטיחים שאחרי שעוזבים את הבית אז הכל נראה אחרת.עצמאות.אחריות ובלה בלה בלה בלה בלה. אמרתי לעצמי אולי תנסה,אולי אנשים צודקים,אולי זה באמת לעוף מהקן ולפרוש כנפיים...ומסתבר שזה בדיוק אותו דבר.ממש אותו דבר.אז איפה הדבר הזה שכולם מדברים עליו? אני לפעמים מרגיש שאני בנאדם כ"כ שונה .מן נטע זר.כאילו ששום דבר לא יכול להשפיע עליו. אפילו לא אירוע כזה של מעבר דירה. וזה מעציב אותי. איך אני אמור להרגיש כמו בן 27??? שכשאני מסתכל במראה אני רואה דמות של נער בן 17. שכשאני מרגיש מבפנים כמו ילד בן 9.(יש לי עבודה שאני מאוד יצירתי בה.אני מרויח כסף ממוצע.אנשים שואלים לעצתי.אבל בכל זאת...ככה אני מרגיש). מה עליי לעשות??. תעזרו לי.בבקשה אם אתם מתכוונים לשלוח אותי לטיפול אז הייתי פעם במסגרת פרטית.וזה ממש לא הועיל לי .סתם זרקתי 400 ש"ח על כל פגישה.אבל הייתי חייב לנסות. אני מיואש.
חשבתי יותר מפעם אחת לכתוב בפורום,אבל תמיד דחיתי את זה. אני מרגיש חרא ולא טוב לי.
אני כבר מזהיר אתכם שכתבתי הרבה.אבל הייתי חייב לפרוק את זה כבר. אני בן 27.ואני כבר לא יודע מה מציק לי. כל פעם מציק לי משהו אחר. עד לפני שנה הייתי בתול,ובעקבות זה שהגעתי ממש לתחתית בגלל הקטע הזה,החלטתי ללכת לנערת ליווי. פחדתי מלהיות עם בחורה בגלל שיש לי איבר מין קטן.או שחשבתי ככה לפחות. אחרי שכמה ראו את האיבר שלי אז מסתבר שזה לא כ"כ נורא.אבל אותי זה עדיין מביך. הפעם האחרונה ששכבתי היתה לפני שנה. שכבתי בסה"כ שלוש פעמים .עם נערות ליווי.. מעולם לא היתה לי חברה,ואני גם לא יודע אם אני רוצה. אני מחפש רק את הבחורות היפות.ולצערי,אני לא ניחנתי ביופי מהמם כמו של דודי בלסר ,איתן אורבך או כל דוגמן אחר,כך שהסיכויים שלי למצוא אחת כזו שואפים לאפס. אני לא מרגיש שאני רוצה קשר עם מישהי.ואם כבר מישהי אז שתהיה בחורה יפה. כל השאר גם חשוב לי.אבל היופי בעיניי הוא מרכיב חשוב בזוגיות. אני לא מכוער ,אבל אני נמוך .1.67.אני מקפיד על תזונה נכונה ואני הולך למכון כושר כמעט כל יום בכדי לשמור על עצמי. אז אני מניח שמה שאני דורש מעצמי אני דורש מאחרות. אבל לצערי,אין סיכוי שמישהי תוכל להתאהב בי.ואני לא משדר את זה שאני לא רוצה....האמן לי. אני פשוט נמוך.נראה ממוצע לחלוטין.והכי גרוע.אני בן 27 אבל נראה כמו ילד בן 18. זה עוד דבר שמתסכל אותי ומוריד לי מהביטחון. אני לא מרגיש בן 27 ואני שואל אותך ואותכם,איך אמור להרגיש מישהו בן 27? אני עובד בחברה מאוד קטנה עם בחורים ובחורות די מבוגרים (עבודה מאוד מעניינת) וכל העניין של להכיר בעבודה פשוט לא ריאלי מבחינתי. אני מאוד נהנה מהעבודה וזה המחיר כנראה. למסיבות אני יוצא מידי פעם.אבל אני מתבאס כל פעם להוציא תעודת זהות בפני כולם בכדי להוכיח שאני בן 27 ולא 17.זה כ"כ מביך.אין לכם מושג כמה. יש לי פנים של בייביפייס,אני חטוב-אבל בחורות רואות בי כנראה מעין מתוק,חמוד וזהו.לא גבר.אין לי פנים כמו שלגבר צריך להיות.אני לא נשי.אין לי יופי נשי.ממש לא.אבל זה שאני נמוך ועוד זה שאני נראה צעיר גורמים לתוצאה המבחילה הזו. אני מרגיש כ"כ מושפל ולא רוצה לחיות יותר. יש לי חלומות יש לי שאיפות,אבל הדברים האלה פשוט מציקים לי.ומורידים לי את הביטחון! דיייי,אני רוצה להיראות כמו בן 27 או אפילו כמו בן 40! אני רוצה להקריח.אני רוצה לקבל קמטים. יש אנשים יותר נמוכים ממני (1.67) שרק מלהסתכל עליהם אפשר לראות שהם מבוגרים (למרות הגובה).אבל אצלי זה ממש הפוך. .לא יעזור מה שאני אעשה. אגדל שיער,אלך עם זקנקן.זה פשוט לא עוזב אותי. וזה מתסכל אותי וגורם לי להיות בדיכאון. מצד אחד אני יודע מה אני שווה.(ועובדה שאני לא רוצה קשר עם "סתם" מישהי.) אני יודע שזה ילדותי שאני שם לב רק למראה של הבחורה.אבל ככה אני מרגיש. אין לי צורך לשתף מישהי בחיים שלי,אין לי צורך לחיזוקים,אין לי כמיהה לחיבוק ,למילה טובה...באמת. אין לי צורך בזה. אני לא ממורמר. אבל ככה כנראה טוב לי.לבד.אני שומע המון מוזיקה,קורא המון עיתונים,ספרים,אינטרנט,אוהב מאוד ספורט,לנגן,לראות טלוויזיה וכו´ וכו´.לא משעמם לי אף פעם.אני אוהב להיות עם עצמי. יש לי ויכלו להיות לי המון חברים (לא יודע אם חברי נפש,אבל חברים כמו שיש לרוב האנשים) אבל המעגל החברתי שלי די מצוצמם.מבחירה שלי בלבד. קשה לי ללכת לאירועים שאני לבד ללא חברה. לכן כמה מהחברים הטובים שלי כבר לא מדברים איתי בגלל שהעדפתי להיעדר מהחתונות שלהם. מתפלאים איך בחור כמוני ללא חברה. אני לא מכוער.גם לא שיא היופי.אבל בגילי זו בעיה. אם הייתי בי"ב כמו שאני נראה היום,אני מניח שהיתה לי הצלחה הרבה יותר גדולה מבעבר.(שאז הייתי נראה בכלל כמו בן 12). אז אני די סובל.ואין טעם לחזור לעבר. אני לא מרגיש כמו גבר שמתקרב עוד מעט לשלושים.אלוהים!!!זה כ"כ לא אני. אני יודע שגם בחורים בני 4- יאמרו שבתוך תוכם הם מרגישים ילדים...אבל עדיין ,יש להם ילדים,משפחה,משכנתא,התחייבויות,עבודה ..כך שאלה רק דיבורי סרק. שכרתי דירה לפני חצי שנה וחשבתי שאולי עזיבת הבית תוציא ממני דברים אחרים. אבל בולשיט. הייתי עצמאי מאוד גם כשגרתי בבית עם ההורים. וגם כיום אני עצמאי. אני לא מרגיש שום שינוי.חוץ מבחינה כספית. אני לא מצטער ששכרתי דירה.ממש לא.אבל,איפה השינוי שצריך לבוא בעקבות זה? כולם מדברים,מבטיחים שאחרי שעוזבים את הבית אז הכל נראה אחרת.עצמאות.אחריות ובלה בלה בלה בלה בלה. אמרתי לעצמי אולי תנסה,אולי אנשים צודקים,אולי זה באמת לעוף מהקן ולפרוש כנפיים...ומסתבר שזה בדיוק אותו דבר.ממש אותו דבר.אז איפה הדבר הזה שכולם מדברים עליו? אני לפעמים מרגיש שאני בנאדם כ"כ שונה .מן נטע זר.כאילו ששום דבר לא יכול להשפיע עליו. אפילו לא אירוע כזה של מעבר דירה. וזה מעציב אותי. איך אני אמור להרגיש כמו בן 27??? שכשאני מסתכל במראה אני רואה דמות של נער בן 17. שכשאני מרגיש מבפנים כמו ילד בן 9.(יש לי עבודה שאני מאוד יצירתי בה.אני מרויח כסף ממוצע.אנשים שואלים לעצתי.אבל בכל זאת...ככה אני מרגיש). מה עליי לעשות??. תעזרו לי.בבקשה אם אתם מתכוונים לשלוח אותי לטיפול אז הייתי פעם במסגרת פרטית.וזה ממש לא הועיל לי .סתם זרקתי 400 ש"ח על כל פגישה.אבל הייתי חייב לנסות. אני מיואש. 
