עיזרו לי -אני מפחדת!

[מה קורה לי]

עיזרו לי -אני מפחדת!

לאחרונה החלו לי שוב ( אחרי תקופה ארוכה) מחשבות שחוזרות ונישנות על מוות של אנשים קרובים אליי- או שלי. אני ממש רואה בעיני רוחי אסונות שקורים לי או להם ומדמיינת את זה בפרטי פרטים ולא שולטת בזה. בכל פעם שאני חושבת על מישהו יקר לי עולה לי בראש המשפט " עוד מעט היא/הוא ימותו" - אני כל כך בחרדה מזה , אני כל הזמן חרדה גם ממחלות - אם כי פחות מבעבר. אני מרגישה כאבים בגוף במקומות מסויימים אחרי שמישהו מספר לי על סרטן או מחלה שנוגעת לאיזור ההוא. בנוסף לכך אני מרגישה דחפים- או מחשבות אובססיביות לעשות דברים מטורפים כמו לצרוח ברחוב, לדחוף אנשים ברחוב, ולעשות לעצמי דברים כמו לשרוף את עצמי, לחתוך חלקים מהגוף שלי עם מספריים או סכין, לשתות אקונומיקה או לנקר עיניים - הדימיוםן לשי מסוגל גם ליותר מזה, ואני לא רוצה להמשיך לפרט... זה הכול קורה במחשבות שלי, והן חוזרות שוב ושוב ושוב, אני כבר שבר כלי..אפילו ניסיתי לעשות לעצמי חלק מהדברים האלה..אבל זה לא מה שעושה לי את זה, אני עוצרת בד"כ בזמן כי אני לא רוצה לעשות את זה. אני שונאת ופוחדת מכאב פחד מוות ולא רוצה להרוג את עצמי או לפגוע בי או באחרים. אני אוהבת את החיים, רוצה לחיות ולהנות, אני באמת באמת לא רוצה למות ולא להיות נכה או פצועה!!! המחשבות האלה מטרידות אותי כל כך שאני נמצאת בחרדה אי שקט ומתח גדול כל היום- ובעיקר בערב וכשאני לבד.. אני במצווקה איומה..אני כל הזמן בוכה מיאוש ופחד. האם אני מאבדת את שפיותי? מה קורה לי? ממה זה נובע?? בבקשה עזרו לי!!!!!!!!!!!!!

 

[מה קורה לי]

למה לא עונים לי???

 

[גרא.]

הפנייה שלך נסערת,נרגשת,ומשדרת

מצוקה רבה.יחד עם זה,תוך כדי הקשבה לזעקתך,עולות כמה שאלות שחשוב לקבל תשובה עליהן,עלמנת להבין יותר מה קורה עימך,וכיצד אפשר לעזור לך.לא ברור בת כמה את,ומה מצבך המשפחתי.את כותבת שמחשבות הטורדניות הכפייתיות הללו, החלו שוב.מכאן אפשר להבין שכאשר הן הופיעו בעבר,עשית איתן משהוא,או טיפלת בעצמך בצורה מסויימת,כך שהן נעלמו.האם את מודעת ויכולה לומר,מה קרה עכשיו שהמחשבות הללו חזרו? מה היה הטריגר? (כלומר הגורם,המאיץ לזה)...מעבר לשאלות הללו שחשובה לי תגובתך אליהן,אפשר להרגיש את הכוחות שלך להתמודד עם המחשבות הטורדניות הללו.למרות שהן מחלישות אותך מאד, יש בך עדיין אגרגיות חיוביות חזקות,שבעזרתן את מסוגלת להתמודד עם המחשבות הללו.את אוהבת את החיים,רוצה לחיות ולהנות,את באמת לא רוצה למות או להיות נכה או פצועה..המודעות שלך למצוקתך,עוזרת לך לפי שעה לשלוט ולבלום את המחשבות הטורדניות הללו..אבל יתכן שזה לא מספיק,ואת זקוקה ליותר מזה..אנא עזרי לי לעזור לך על ידי הוספת המידע שבקשתי,ועוד אם יש לך מה לומר.לצערי,לא הגבתי מהר לפנייתך,עקב עומס..ועימך הסליחה. ל

 

[מה קורה לי]

שלום גרא.

תודה שענית לי. אני בת 35 ונשואה ללא ילדים. המחשבות האלה הופיעו בעבר לאחר תקופה ארוכה שסבלתי מחרדות קשות. החרדות עלו בצורה כל כך חריפה לאחר מות אבי ממחלה. לפני כן תמיד הייתה לי נטייה החרדתית ובמשך שנים היו לי מחשבות על כך שנדבקתי באיידס או במחלות אחרות, אך מעולם לא היה לי אומץ להיבדק. אחרי שש שנים של חיים עם החרדות האלה נבדקתי בעקבות קשר זוגי שהחל ונמצאתי בריאה- לתקופת מה החרדות נחלשו ..אבל תמיד הייתה לי הנטייה לחזור אליהן ברגע של מחשבה על מחלות מוות אסונות וכו´. מאז ילדדותי אני דואגת לכולם.. מדמיינת אסונות ומוות של אנשים חשובים לי. בכל אופן, כמו שאמרתי קודם, לאחר מות אבי נתקפתח בהתקפות פאניקה חזקות ועקב טיפול בפסיכותרפיה ובטיפולים אלטרנטיביים שונים למדתי לקבל את עצמי עם הצד החרד שבי..מאז הפסקתי לסבול מהחרדות.. ( עד היום בעצם- בערך 5 שנים) אני מאושרת מכך, אולם זמן קצר ובמהלך הטיפול החלו להופיע לי הדחפים האלימים הללו..לכל אורך הטיפול נעזרתי במטפלת המדהימה שהייתה לי ...ההתקפות האלה נעלמו באחת כאשר הצלחתי להתמודד עם פחד מאוד גדול שהיה לי מטיסה וטסתי לשנה לחו"ל בשל עבודת בעלי...המעשה הזה איכשהו הוציא אותי מכל הבוץ הזה. כיום- לפני כחדשיים התחלתי שוב טיפול כזה עקב בלבול ותחושות דיכאוניות והנה שוב החלו לצוף תחושות האלימות האלה והמחשבות שמלוות אותן... אלה בערך הטריגירים שאני יכולה לחשוב עליהם..פעמיים זה קרה בעת טיפול פסיכותרפויתי, והפעם שמתי לב שזה היה ממש מקביל לתחילת הטיפול..אחרי 3 שנים שבכלל לא חשבתי על זה..כן, מידי פעם היה לי הבזק פה ושם- אבל מעולם לא בעל כוח ומעורר מתח כפי שהיה לפני כן וגם עכשיו... יש לך הסבר? מהו המניע לתופעה הזו? מדוע המחשבות כופות את עצמן עליי? אני מפחדת לספר למטפלת הנוכחית - מפחדת שתאשפז אותי כמסוכנת או חולת נפש.. קראתי כאן בפורומים על OCD וכל כך הזדהיתי עם סוג מסוים של מחשבות כאלה שרשום שם..יכול להיות שאני סובלת מזה כבר שנים?? רק שפעם זו הייתה סידרה ארוכה של מחשבות על איידס ועכשיו על אלימות? עקב המחשבות אני נעשית חרדה , מתוחה, ואפילו מקבלת התקפון חרדתי... אני לא מבינה מה קורה בתוכי. אני מכריחה את עצמי לנסות ולבצע את המעשה..כדי להרגיש שיש בי צד שעוצר אותי ..העצירה הזו מחזקת אותי איכשהו..למזלי הוא קיים וחזק וברור לי שהדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לגרום לעצמי כאב או סבל- או לאחרים. אני אוהבת את עצמי ..אבל מרגישה כאילו יש בי שד מטורף..ממש ככה..ברגים האלה אני כל כך מפחדת!!! יותר מכול אני פשוט מפחדת מעצמי! סליחה על האורך..

 

[גרא.]

קשה לי,למעשה אינני מסוגל להסביר

לך מהם המניעים לנוירוזה הכפיתית (Obsessive-Compulsive-Neurosis)שאת כך אפשר להבין מהסמפטומים המחשבתייםצ והתתנהגותיים שאת מתארת עצמך כסובלת מהם.למעשה זו היתה מן הסתם אחת המטרות של הפסיכוטרפיה שעברת.וכפי שאת משום מה לא ציינת,לא טופלת כנראה בטיפול תרופתי כלשהוא,..ובהחלט איני מבין מדוע.מכל מקום,את אינך חולת נפש,בשום מובן,שוב בהסתמך על דברייך. ההפרעות הנוירוטיות,שמהן את כנראה סובלת,הן תסמונות נפשיות ללא גורם אורגני ידוע.כן את מסוגלת לשמור על התובנה שלך,על בוחן המציאות ועל השפוט.התקין.אינך מבלבלת בדרך כלל את חוויותיך הנפשיות החולניות ואת סבלך הסוביקטיבי עם המציאות החיצונית.גם אם התנהגותך מאד מופעת על ידי הסבל והסימפטולוגיה הנוירוטית..ואת כפי שאת מתארת,נשארת בדרך כלל בתוך הגבולות המקובלים על ידי החברה.כפי שאת עצמך ציינת,הטיפול האלטרנטיבי, והפסיכוטרפיה עזרו לך המון..אבל המחשבות הכפייתיות הטורדניות הללו שוב ושוב חוזרות,לעיתים ביתר שאת.להבנתי,הגיע הזמן שתפגשי עם פסיכיאטר,יתכן שאת תוכלי להוושע,להרגע,ולהכנס למסלול חיים אחר.פחות סבל,והרבה יותר הנאה ומשמעות לחייך בעזרת טפול תרופתי מתאים."מה קורה לי",את אשה צעירה ,עדיין ללא ילדים.יתכן שלא רצית להכנס לכך עקב מצוקותייך...דומה כי עם טפול שיחתי (פסיכוטרפיה),]ותרופתי מתאים,תוכלי לחולל תפנית בחייך..כמו הגדלת המשפחה..סוג של אושר חדש שיתן לך משמעות הרבה יותר חיובית לחייך,ויעניק ימלא,יטען מחדש את האנרגיות הנפשיות שכל כך נשחקו בגלל הנוירוזה הכפייתית הטורדנית,שאת,שוב מן הסתם,סובלת ממנה..רק תאמיני,יש אור בקצה המנהרה... כ

 

[לוליתי111]

אני הייתי מוותרת על התרופות

אני חושבת שהתרופות לא מטפלות בשורש הבעיה ואם חייבים אז רצוי טיבעיות, שלא יגרמו לתופעות לוואי שרק יחמירו את המצב.