עידן החמאס
אין כוונתי לכתוב כאן רשמים לאירועים הדרמאטיים האחרונים ברצועת עזה אלא להביא בפניכם פוסט שכתבתי לפני כמה שנים (מרץ 2003) לפורום מרצ, כאן בתפוז. לאותו פוסט קראתי בשם "עידן החמאס" ובין היתר הוא עוסק בדיוק במה שהולך ומתממש בימים אלו וחוזה במהותו את ההשתלטות העתידית של החמאס על השלטון הפלסטיני במעין מהלך מתוכנן היטב וארוך טווח ואף תוך היעזרות בישראל לשם כך, ע"י ניצולה באופן ערמומי מאוד. הפוסט נכתב עוד בימים בהם החמאס היה רק ארגון טרור קטלני, הרבה לפני שהפך למפלגת שלטון. בסיום הכתוב כאן ישנו קישור לפוסט המקורי שפרסמתי בזמנו בפורום מרצ. עידן החמאס- I מאת: איידהוו 06/03/03 | 15:05 מוצגת כאן תיאורייה קטנה שלי שחולפת בראשי מזה שנה ולאחרונה נראה כי היא מקבלת משנה תוקף: החמאס הנו הארגון האיסלאמי הגדול ביותר בשטחים. הפונדמנטליזם האסלאמי צמח בשטחים עוד בשנות השבעים, כהשפעה מהמהפיכה האיסלאמית באיראן. בתחילה ירדן ואף ישראל איפשרו לו חופש פעולה מתוך הנחה כי הדבר יכרסם בכוחו של אש"ף. לאחר המהפיכה האיסלמית הדבר יצא מכלל שליטה ובשטחים פרץ זרם דתי קיצוני הדוגל בהשלטת הדת האיסלאמית על החברה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה החמאס הצטרף אליה מהר מאוד מתוך התקווה לחזק את מעמדו בקרב העם. לדעתי כל דיבורי מנהיגי החמאס כי מטרתם היא המשך המאבק עד השתלטות על כל "פלסטין הכבושה" היא דמגוגיה זולה- מנהיגים אלו אינם טיפשים כלל וכלל והם מודעים לכך כי ארגונם אינו מסוגל לנצח מעצמה צבאית אדירה כמו ישראל ואכן "לגרש את כל הישראלים לים". מטרתם האמיתית של מנהיגי החמאס היא לבסס את השפעתם בקרב מרבית העם הפלסטיני ולהוות תחליף הנהגתי להנהגה לאומית חילונית- הפת"ח. הווה אומר- ליצור מדינה איסלאמית בפלסטין הכבושה. מטרה זו חשובה מעין ערוך מהקמת "פלסטין הגדולה". בכדי להשיג מטרה זו זקוק החמאס להמשך הסכסוך כמו אוויר לנשימה כי זהו הדבר הדוחף את האנשים הפשוטים אל זרועותיו- הפקעת האדמות, הפרוגרומים של המתנחלים בחברון, המחסומים, המעצרים, העוצרים.. ברגע שתיווצר היפרדות על בסיס פשרה, ההתנחלויות יפונו והכיבוש יסתיים, יהיה לו קשה מאוד עד בלתי אפשרי להצליח לקרוא תיגר על ההנהגה הפלשתינית של הפת"ח המתבססת על לאומיות ולא דתיות. הנהגת החמאס קיוותה לנצל את האינתיפאדה בכדי לצבור השפעה ובסופו של דבר להוות תחליף להנהגה החילונית לאומית של הפתח. הדבר לווה גם בעימותי רחוב בין הפלג האיסלאמי לפלג החילוני. הסכמי אוסלו, סיום האינתיפיאדה ורצון הנהגות שני הצדדים להגיע לפשרה היו בבחינת שוק וכמעט גזר דין מוות עבור החמאס ושאר הארגונים האיסלאמיים. החמאס הבין כי סיום הכיבוש, סיום הסכסוך ובסופו של דבר-הקמת מדינה פלסטינית בהנהגה חילונית יבססו את הזרם החילוני ויעניקו מכת מוות לזרם הדתי קיצוני. לפיכך החל החמאס באסטרטגייה המכוונת לחבל בהסכמים ובנסיון להגיע לפשרה. הטבח של ברוך גולדשטיין בחברון נתן לו את היכולת לקבל תמיכה והבנה עממית בעיני האוכלוסייה לקרוא תיגר על ההנהגה הפלסטינית ולצאת למסע רצחני של פיגועי התאבדות. הכוונה האמיתית שמאחורי פיגועים אלו לא הייתה נקמה אלא מטרה אסטרטגית שבאה לחבל בהסכמי אוסלו. מהצד השני עזרו לו כל אותם מסיתים ותומכי ימין קיצוני שניהלו מסע הסתה חריף כנגד רה"מ רבין ולבסוף הירצחו בידי יהודי קנאי. שני הצדדים נעזרו זה בזה בכדי לבסס את השפעתם על שאר חלקי העם כנגד כל נסיון לפשרה וסיום הסכסוך. הן למתנחלים הקיצוניים והן לתומכי החמאס יש אינטרס ברור בהמשך פעיל של הסכסוך- מבחינת המתנחלים הדבר אומר המשך א"י השלמה ומבחינת החמאס- יכולת לצבור השפעה וכוח בקרב העם הפלסטיני. ברגע שהסכסוך נפתר או נרגע הדבר אומר איום משמעותי על שני האינטרסים האלו. לאורך שנת 95` ערכו החמאס והגיהאד פיגועים מתוך מטרה מוצהרת להקטין את התמיכה הישראלית בהסכמי אוסלו. ככל שההסכמים הלכו והתקדמו כך הלכו התנועות האלו ונלחצו יותר ויותר. הם אכן הצליחו כאמור להעניק דלק רב לקיצוניים שבצד הישראלי ולהביא להירצחו של רבין. הרצח הזה פעל כבורמנג כנגד החמאס משום שהוא העלה בהמון את רף התמיכה בהסכמים מהצד הישראלי ואת הרצון לפנות התנחלויות. כך גם עלתה התמיכה העממית בצד הפלסטיני בפשרה (ע"פ סקרי JMC מאותה תקופה) וכאשר ביצע החמאס שורת פיגועי תופת בתחילת 96` לכאורה כנקמה על חיסול יחיא עייש אך למעשה שוב מתוך מטרה אסטרטגית לטווח ארוך, לא היו לו את התמיכה וההבנה העממית שאותם היה צריך בכדי לנצל את הפיגועים לביסוס השפעתו- בעזה נערכו תהלוכות גדולות של פלסטינים כנגד החמאס ודרשו ממנו להפסיק לנקוט בפיגועי ההתאבדות (אצלי בבית יש עיתון ידיעות, לאחר הפיגוע בדיזנגוף סנטר, ובו ידיעה עם תמונה על תהלוכה שכזו). היציאה העממית כנגד החמאס והגינוי העולמי נתנו לפתח את האפשרות לצאת במסע מעצרים של ראשי החמאס וע"י כך לרסן אותם. החמאס באותה עת היה בתחתית השפל- ללא תמיכה עממית, כאשר הנהגת הפת"ח ממשיכה לשלוט ללא עוררין ונדמה כי המשך ההסכמים ויציאת ישראל מהשטחים, כולל פירוק התנחלויות, הם רק עניין של זמן
אין כוונתי לכתוב כאן רשמים לאירועים הדרמאטיים האחרונים ברצועת עזה אלא להביא בפניכם פוסט שכתבתי לפני כמה שנים (מרץ 2003) לפורום מרצ, כאן בתפוז. לאותו פוסט קראתי בשם "עידן החמאס" ובין היתר הוא עוסק בדיוק במה שהולך ומתממש בימים אלו וחוזה במהותו את ההשתלטות העתידית של החמאס על השלטון הפלסטיני במעין מהלך מתוכנן היטב וארוך טווח ואף תוך היעזרות בישראל לשם כך, ע"י ניצולה באופן ערמומי מאוד. הפוסט נכתב עוד בימים בהם החמאס היה רק ארגון טרור קטלני, הרבה לפני שהפך למפלגת שלטון. בסיום הכתוב כאן ישנו קישור לפוסט המקורי שפרסמתי בזמנו בפורום מרצ. עידן החמאס- I מאת: איידהוו 06/03/03 | 15:05 מוצגת כאן תיאורייה קטנה שלי שחולפת בראשי מזה שנה ולאחרונה נראה כי היא מקבלת משנה תוקף: החמאס הנו הארגון האיסלאמי הגדול ביותר בשטחים. הפונדמנטליזם האסלאמי צמח בשטחים עוד בשנות השבעים, כהשפעה מהמהפיכה האיסלאמית באיראן. בתחילה ירדן ואף ישראל איפשרו לו חופש פעולה מתוך הנחה כי הדבר יכרסם בכוחו של אש"ף. לאחר המהפיכה האיסלמית הדבר יצא מכלל שליטה ובשטחים פרץ זרם דתי קיצוני הדוגל בהשלטת הדת האיסלאמית על החברה. עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה החמאס הצטרף אליה מהר מאוד מתוך התקווה לחזק את מעמדו בקרב העם. לדעתי כל דיבורי מנהיגי החמאס כי מטרתם היא המשך המאבק עד השתלטות על כל "פלסטין הכבושה" היא דמגוגיה זולה- מנהיגים אלו אינם טיפשים כלל וכלל והם מודעים לכך כי ארגונם אינו מסוגל לנצח מעצמה צבאית אדירה כמו ישראל ואכן "לגרש את כל הישראלים לים". מטרתם האמיתית של מנהיגי החמאס היא לבסס את השפעתם בקרב מרבית העם הפלסטיני ולהוות תחליף הנהגתי להנהגה לאומית חילונית- הפת"ח. הווה אומר- ליצור מדינה איסלאמית בפלסטין הכבושה. מטרה זו חשובה מעין ערוך מהקמת "פלסטין הגדולה". בכדי להשיג מטרה זו זקוק החמאס להמשך הסכסוך כמו אוויר לנשימה כי זהו הדבר הדוחף את האנשים הפשוטים אל זרועותיו- הפקעת האדמות, הפרוגרומים של המתנחלים בחברון, המחסומים, המעצרים, העוצרים.. ברגע שתיווצר היפרדות על בסיס פשרה, ההתנחלויות יפונו והכיבוש יסתיים, יהיה לו קשה מאוד עד בלתי אפשרי להצליח לקרוא תיגר על ההנהגה הפלשתינית של הפת"ח המתבססת על לאומיות ולא דתיות. הנהגת החמאס קיוותה לנצל את האינתיפאדה בכדי לצבור השפעה ובסופו של דבר להוות תחליף להנהגה החילונית לאומית של הפתח. הדבר לווה גם בעימותי רחוב בין הפלג האיסלאמי לפלג החילוני. הסכמי אוסלו, סיום האינתיפיאדה ורצון הנהגות שני הצדדים להגיע לפשרה היו בבחינת שוק וכמעט גזר דין מוות עבור החמאס ושאר הארגונים האיסלאמיים. החמאס הבין כי סיום הכיבוש, סיום הסכסוך ובסופו של דבר-הקמת מדינה פלסטינית בהנהגה חילונית יבססו את הזרם החילוני ויעניקו מכת מוות לזרם הדתי קיצוני. לפיכך החל החמאס באסטרטגייה המכוונת לחבל בהסכמים ובנסיון להגיע לפשרה. הטבח של ברוך גולדשטיין בחברון נתן לו את היכולת לקבל תמיכה והבנה עממית בעיני האוכלוסייה לקרוא תיגר על ההנהגה הפלסטינית ולצאת למסע רצחני של פיגועי התאבדות. הכוונה האמיתית שמאחורי פיגועים אלו לא הייתה נקמה אלא מטרה אסטרטגית שבאה לחבל בהסכמי אוסלו. מהצד השני עזרו לו כל אותם מסיתים ותומכי ימין קיצוני שניהלו מסע הסתה חריף כנגד רה"מ רבין ולבסוף הירצחו בידי יהודי קנאי. שני הצדדים נעזרו זה בזה בכדי לבסס את השפעתם על שאר חלקי העם כנגד כל נסיון לפשרה וסיום הסכסוך. הן למתנחלים הקיצוניים והן לתומכי החמאס יש אינטרס ברור בהמשך פעיל של הסכסוך- מבחינת המתנחלים הדבר אומר המשך א"י השלמה ומבחינת החמאס- יכולת לצבור השפעה וכוח בקרב העם הפלסטיני. ברגע שהסכסוך נפתר או נרגע הדבר אומר איום משמעותי על שני האינטרסים האלו. לאורך שנת 95` ערכו החמאס והגיהאד פיגועים מתוך מטרה מוצהרת להקטין את התמיכה הישראלית בהסכמי אוסלו. ככל שההסכמים הלכו והתקדמו כך הלכו התנועות האלו ונלחצו יותר ויותר. הם אכן הצליחו כאמור להעניק דלק רב לקיצוניים שבצד הישראלי ולהביא להירצחו של רבין. הרצח הזה פעל כבורמנג כנגד החמאס משום שהוא העלה בהמון את רף התמיכה בהסכמים מהצד הישראלי ואת הרצון לפנות התנחלויות. כך גם עלתה התמיכה העממית בצד הפלסטיני בפשרה (ע"פ סקרי JMC מאותה תקופה) וכאשר ביצע החמאס שורת פיגועי תופת בתחילת 96` לכאורה כנקמה על חיסול יחיא עייש אך למעשה שוב מתוך מטרה אסטרטגית לטווח ארוך, לא היו לו את התמיכה וההבנה העממית שאותם היה צריך בכדי לנצל את הפיגועים לביסוס השפעתו- בעזה נערכו תהלוכות גדולות של פלסטינים כנגד החמאס ודרשו ממנו להפסיק לנקוט בפיגועי ההתאבדות (אצלי בבית יש עיתון ידיעות, לאחר הפיגוע בדיזנגוף סנטר, ובו ידיעה עם תמונה על תהלוכה שכזו). היציאה העממית כנגד החמאס והגינוי העולמי נתנו לפתח את האפשרות לצאת במסע מעצרים של ראשי החמאס וע"י כך לרסן אותם. החמאס באותה עת היה בתחתית השפל- ללא תמיכה עממית, כאשר הנהגת הפת"ח ממשיכה לשלוט ללא עוררין ונדמה כי המשך ההסכמים ויציאת ישראל מהשטחים, כולל פירוק התנחלויות, הם רק עניין של זמן