עידן הבעלולי
עידן הבעלולי
גבירותי, האבולוציה עובדת. גם בחיי נישואין היא מתקיימת. ובעיקר במושגים הנלווים לחיי נישואין. אני מתכוונת לכינויים בהם אנו בוחרות לקרוא לזה שנוחר עכשיו לידינו. בהתחלה, כשחברים,והפרומונים על טורים, זה "אהובי" או ביטויים ממשפחת הסוזוקי(קוקי, מוקי..... ) אחרי מספר שנים, זה כבר מקבל את הנופך הציני הצברי המשופשף, משהו בסגנון "מחמל נפשי":"מחמל נפשי אמרתי לך שבע מאות פעם מתי כבר תוריד תזבל????" אחר כך זה, אם מתגרשים , "ההוא" או סתם "האידיוט"(עיין ערך קרקר נגד קרקר). אם ממשיכים , בכל זאת ,לשאת בעול,אזי סמוך למועד חתונת הזהב, מרוב ייאוש,חוזרים לשם המקורי- "נו שוין, יענקל'ה,מה אפשר לעשות..." ( בהספד אגב זה שוב "אהובי" ...) שתבינו, לגברים-אין בעיה ואפפעם לא היתה!!! מימי קדמת דנא, כל שהגבר היה צריך זה לשאוג: "אישתי" ואז האישה היתה רצה מהר ומוזגת לו שמן לוונדר על הרגליים (אצלנו בבית אני מרתיחה את זה קודם ..... ) אני רוצה לדבר דווקא על התקופה האבולוצניונית, שאנו נמצאות בה ברובנו עכשיו. התקופה לאחר הנישואין, כשבאים הילדים. בעידן שלאחר החופה וקידושין ,ממש בתכוף לסיום הכיף, אנו, הנשים, מתמיינות לפי אסכולות. הפנאטיות ,המשוגעות, תבחרנה לרוב במינוח" האיש שלי" שזה נשמע ,במטותא ,קצת פלצני . יש, שיש להן קהל שומעים עם הרבה סבלנות יגידו" בן הזוג שלי", הבעיה היא, שזה כמו לקוח ממחקר אנתרופולוגי על הפיגמים באפריקה. מי שיש לה קצת מודעות פמיניסטית, תבחר, וודאי,במינוח "בן זוגי" אבל כשאת צריכה להסביר לפינחעס במכולת שבן זוגי לא שילם את החשבון כי.... ופינחעס החרש צועק עלייך חזרה ביידיש שכבר לא משלמים בזוזים וגמעכט א שלעכט זה קצת בעיה... ש תבינו-העם מבין "בעל" והוא לא יזוז מזה כל כך מהר. אז מה עושות כל הנשואות החדשות? מצאו פיתרון פופולרי שכולל גם את השורש "בעל" שפנחעס במכולת יבין,וגם את לולי(מי לעזזל זה לולי?) פתרון הבעלולי. לדעתן,זה פתרון אולטימטיבי,שאומר שכן, זה נכון שהתחתנו עם רבה אורתודוקסי פחד,בנוכחות כל הקוזינות וכן זה נכון שקנו אותנו שם עבור חופן זוזים, עם קבלה, וגם טבלו אותנו ערב קודם בגיגית מים עם הרבה "קולולולו" אבל עזבו אתכן. זה היה סתתתתאאםםם בשביל הקטע!!! ואנחנו נשים משוחררותו מודרניות לעילא אין לנו בעל יש לנו בעלולי!!!!!! " ואיריסל'ה אל תשאלי איך בעלולי הפתיע אותי אתמול בצפיחית בדבש .ממש גדול" "עזבי אותך רותי מצפיחית ואת יודעת איך בעלולילולי שם לי כפה בפרצוף אתמול????" בררררררררר...... אני באופן אישי, כשאני שומעת או קוראת את המושג הזה, 2 דברים קורים לי: קודם כל יש לי חררהלולי, ודבר שני אני עוברת פורום. אחד הסיבות שהביאה אותי הלום היא זה שהפורום הזה חף מבעלולי. פורום חף מבעלולי, סביר להניח, שיהיו בו בעיות אמיתיות שמציקות לנו, כנשים שאין להן סיבה לפחד להציג כאן פרצוף עם מסיכת אבוקדו דוחה במיוחד וגם רולים. כי למי בכלל איכפת. פורום עם בעלולי, יש בו גם גברים . ולא יודעת מה איתכן, אבל אני בנוכחות גבר ,הורס או לא,ישר מכניסה תבטן.... ותסלחי לי, אלוהים, אבל כשאני מדמיינת את הבעלולי האומלל של אותה משתתפת, ישר בעיני רוחי אני חוזה בכלב פודל מכשכש בזנב עם טבעת נישואין של סטודיו סיטק על הקולר... אז אני פונה בזאת בקריאה נרגשת אליך, האקדמיה של הנשים, מיצאי בבקשה תחליף ללולי, אם לא לבעל. ובא לציונה גואל.
עידן הבעלולי
גבירותי, האבולוציה עובדת. גם בחיי נישואין היא מתקיימת. ובעיקר במושגים הנלווים לחיי נישואין. אני מתכוונת לכינויים בהם אנו בוחרות לקרוא לזה שנוחר עכשיו לידינו. בהתחלה, כשחברים,והפרומונים על טורים, זה "אהובי" או ביטויים ממשפחת הסוזוקי(קוקי, מוקי..... ) אחרי מספר שנים, זה כבר מקבל את הנופך הציני הצברי המשופשף, משהו בסגנון "מחמל נפשי":"מחמל נפשי אמרתי לך שבע מאות פעם מתי כבר תוריד תזבל????" אחר כך זה, אם מתגרשים , "ההוא" או סתם "האידיוט"(עיין ערך קרקר נגד קרקר). אם ממשיכים , בכל זאת ,לשאת בעול,אזי סמוך למועד חתונת הזהב, מרוב ייאוש,חוזרים לשם המקורי- "נו שוין, יענקל'ה,מה אפשר לעשות..." ( בהספד אגב זה שוב "אהובי" ...) שתבינו, לגברים-אין בעיה ואפפעם לא היתה!!! מימי קדמת דנא, כל שהגבר היה צריך זה לשאוג: "אישתי" ואז האישה היתה רצה מהר ומוזגת לו שמן לוונדר על הרגליים (אצלנו בבית אני מרתיחה את זה קודם ..... ) אני רוצה לדבר דווקא על התקופה האבולוצניונית, שאנו נמצאות בה ברובנו עכשיו. התקופה לאחר הנישואין, כשבאים הילדים. בעידן שלאחר החופה וקידושין ,ממש בתכוף לסיום הכיף, אנו, הנשים, מתמיינות לפי אסכולות. הפנאטיות ,המשוגעות, תבחרנה לרוב במינוח" האיש שלי" שזה נשמע ,במטותא ,קצת פלצני . יש, שיש להן קהל שומעים עם הרבה סבלנות יגידו" בן הזוג שלי", הבעיה היא, שזה כמו לקוח ממחקר אנתרופולוגי על הפיגמים באפריקה. מי שיש לה קצת מודעות פמיניסטית, תבחר, וודאי,במינוח "בן זוגי" אבל כשאת צריכה להסביר לפינחעס במכולת שבן זוגי לא שילם את החשבון כי.... ופינחעס החרש צועק עלייך חזרה ביידיש שכבר לא משלמים בזוזים וגמעכט א שלעכט זה קצת בעיה... ש תבינו-העם מבין "בעל" והוא לא יזוז מזה כל כך מהר. אז מה עושות כל הנשואות החדשות? מצאו פיתרון פופולרי שכולל גם את השורש "בעל" שפנחעס במכולת יבין,וגם את לולי(מי לעזזל זה לולי?) פתרון הבעלולי. לדעתן,זה פתרון אולטימטיבי,שאומר שכן, זה נכון שהתחתנו עם רבה אורתודוקסי פחד,בנוכחות כל הקוזינות וכן זה נכון שקנו אותנו שם עבור חופן זוזים, עם קבלה, וגם טבלו אותנו ערב קודם בגיגית מים עם הרבה "קולולולו" אבל עזבו אתכן. זה היה סתתתתאאםםם בשביל הקטע!!! ואנחנו נשים משוחררותו מודרניות לעילא אין לנו בעל יש לנו בעלולי!!!!!! " ואיריסל'ה אל תשאלי איך בעלולי הפתיע אותי אתמול בצפיחית בדבש .ממש גדול" "עזבי אותך רותי מצפיחית ואת יודעת איך בעלולילולי שם לי כפה בפרצוף אתמול????" בררררררררר...... אני באופן אישי, כשאני שומעת או קוראת את המושג הזה, 2 דברים קורים לי: קודם כל יש לי חררהלולי, ודבר שני אני עוברת פורום. אחד הסיבות שהביאה אותי הלום היא זה שהפורום הזה חף מבעלולי. פורום חף מבעלולי, סביר להניח, שיהיו בו בעיות אמיתיות שמציקות לנו, כנשים שאין להן סיבה לפחד להציג כאן פרצוף עם מסיכת אבוקדו דוחה במיוחד וגם רולים. כי למי בכלל איכפת. פורום עם בעלולי, יש בו גם גברים . ולא יודעת מה איתכן, אבל אני בנוכחות גבר ,הורס או לא,ישר מכניסה תבטן.... ותסלחי לי, אלוהים, אבל כשאני מדמיינת את הבעלולי האומלל של אותה משתתפת, ישר בעיני רוחי אני חוזה בכלב פודל מכשכש בזנב עם טבעת נישואין של סטודיו סיטק על הקולר... אז אני פונה בזאת בקריאה נרגשת אליך, האקדמיה של הנשים, מיצאי בבקשה תחליף ללולי, אם לא לבעל. ובא לציונה גואל.
