עיגולים סגולים

[246 As is]

עיגולים סגולים

היי כולם,
חדשה כאן.
מתרגלת מדיטציה בצורה עצמאית ולא באופן קבוע, כשנחה עליי ההשראה והתנאים הנכונים מתקבלים (אתם יודעים איך זה, צריך שקט מהילדים, מהבעל, מהפלאפון....).
מקדישה לעניין לפחות עשרים דקות. בדרך כלל בשכיבה.
מה שאני מנסה לברר כאן - זה את אותם עיגולים סגולים נפלאים שרוקדים מולי בזמן המדיציה הזו.....
לפעמים, אני לא מצליחה להתרכז בהשאות אותן אני רוצה לשאת אלא רק בעיגולים האלה... שהופכים מהר לקליידסקופ צורני. תמיד בסגול. לעיתים מלווה בכתום או ירוק.
זה קורה גם לכם?
האם לנסות ולגרש אותם או פשוט לזרום........?
מה דעתכם?

 

[W a b b i t]

לא ציינת האם את רואה אותן בזמן המדיטציה

כשהעיניים פקוחות או סגורות?
אין מה לנסות לגרש את מה שמגיע כשאת באמת במצב הנכון של תנאים השראה ועוברת לstate of being
אחר מהקצב המהיר של היום יום. מחכה לפרטים נוספים בתגובתך.

 

[בן טל-שחר]

ונראה לי שכל התשובות על שאלותיך כבר מופיעות בשרשור

 

[Lagrangian]

מה שאני יכול לחשוב עליו עכשיו

איזו מדיטציה בדיוק את עושה? את מנסה להתרכז, או להשתחרר?
ואם את מתרכזת - זה במה שעולה, או במשהו ספציפי?
אם את מתכננת להתבונן במה שעולה, את יכולה לצפות בתגובה הרגשית
שלך לעיגולים (הם נחמדים לך? את לחוצה מזה שהם שם? הם
מהפנטים אותך? את רוצה שהם ילכו?).. ואם את מתכננת להתרכז
במשהו ספציפי, אחרי שאמרת להם ולרגשות המתלווים שלום שלום,
את יכולה לחזור בעדינות לתופעה בה את מתרכזת..

בטח לאנשים יהיו דברים יותר מועילים לומר..

 

[246 As is]

עיניים עצומות לרווחה

העיגולים מופיעים כשאני בעיניים עצומות.
מספר דקות אחרי שהתחלתי....
אני מתחילה את המדיטציה בשחרור....שקיעה לתוך המצב. לתוך השקט. הרפיית שרירים.
כמובן, שהמטרה היא, לאחר השגת ההרפיה ושינוי התודעה, להתרכז במטרות מסויימות.
מה שקורה הוא, שאני אוהבת את העיגולים האלו ומתרכזת בהם ובצורות שהם יוצרים מולי במקום במטרה שרציתי מלכתחילה (למשל הגברת הביטחון העצמי, קבלה עצמית וכו) וגם אם אני מניחה אותם בצד ומתרכזת בדברים שרציתי, איכשהו, תמיד, אני בורחת וחוזרת לעיגולים האלו...

 

[ינוקא1]

בגדול

אני מאמין שמדיטציה לא צריכה להיות קשה ומקובעת , אלא הרבה יותר משחק.

כנ"ל גם אם רוצים לעבוד על מטרה מסוימת (קבלה עצמית למשל) , זה סבבה לגמרי , כל עוד את נהנית מזה.

ואם כיף לך ובא לך לראות את העיגולים הללו , אז לכי על זה !
הרבה הרבה פעמים תשומת לב לאירוע "מינורי" במהלך מדיטציה , יכולה לפתוח עולם שלם.

יתכן שכאשר תתבונני לעומק בעיגולים הללו , פתאום תגלי שהם מסמלים כל מיני דברים , ועוד.

מה שחשוב זו "חדוות המשחק" והחקירה - וזהו.

 

[lightflake]

"עיניים עצומות לרווחה"

סרט מעולה עם טום קרוז וניקול קידמן

 

[246 As is]

אייל גולן קורא לזה סטייק אנטריקוט

אני אוהבת לגוון. לקחת את זה כל פעם למקום שהגוף, התודעה והתת מודע - כולם ביחד מוליכים אותי.
כמו שאמרתי, אני לא מתרגלת מדיטציה באופן מקצועי,
נחשפתי לתרגול ולהבנות ע"י ספרים ולימוד עצמי. אני פשוט אוהבת את זמני האיכות האלו, "עם עצמי". ללא הגבלות. ללא חוקים.
כשיש צורך והמטרה היא השאה, אני משתדלת להתכוונן לשם, אבל אני לא מאלצת כלום.
תופעת העיגולים הייתה נעימה לי, רציתי לנסות ולהבין אם היא משהו מדעי, כמו שטען הקטע הכתוב מויקפידיה או שאולי יש דברים מאחורי הופעתם
כאילו -
למה דווקא עיגולים?
למה דווקא צבעים סגולים?
האם אנשים אחרים רואים ריבועים ומעויינים והם בצבעי כחול?
ואם יש שוני בינינו (מה שסביר בהחלט! אפילו וודאי), האם זה אומר עלינו משהו כבני אדם? כמתרגלים ? כחווים חוויה?

 

[ינוקא1]

זה התרגול האמיתי

" זמני האיכות האלו, "עם עצמי". ללא הגבלות. ללא חוקים.
כשיש צורך והמטרה היא השאה, אני משתדלת להתכוונן לשם, אבל אני לא מאלצת כלום."

"לקחת את זה כל פעם למקום שהגוף, התודעה והתת מודע - כולם ביחד מוליכים אותי."

אם יש דרך - זו הדרך.

 

[246 As is]

זו רק אחת הדרכים....

 

[בן טל-שחר]

זמן איכות

"אני פשוט אוהבת את זמני האיכות האלו, 'עם עצמי'. ללא הגבלות. ללא חוקים" - זה שופך הרבה אור על מה שאת עושה שם

 

[lightflake]

מסיחי דעת

מצטער לאכזב
והמטרה של מדיטציה זה לא השאות, "אובייקט" המדיטציה הוא הסובייקט, כלומר מה שמודע לאובייקטים שעולים, אז את יכולה להשתמש בעיגולים הסגולים בתור חץ מכוון כשתחקרי מה זה שמודע להם

 

[246 As is]

בהחלט לא מאכזב

אבל אני חושבת שאין מקום להגדיר את מטרת המדיטציה מראש.
זה עניין אישי וזה בהחלט תהליך.
בעיניי, הזמן הטוב ביותר לעבוד עם התת מודע שלי הוא דווקא בזמנים האלו ולכן השאת השאות מתוך המצב הזה נראה לי הכי אפקטיבי.
אני פשוט הייתי מעוניינת לחקור יותר את עניין העיגולים, האם הם אומרים משהו עליי או אומרים משהו אליי...

 

[lightflake]

מדיטציה להבנתי זה *להיות* ללא מטרה

מה שכתבתי זה דרך להיות, שטובה במיוחד כשאנחנו נתקעים על אובייקטים כמו שתיארת, אז ניתן לחפש את מה שמודע לאובייקטים, זו לא המצאה שלי...

 

[Lagrangian]

אז את כל פעם עושה משהו אחר?

פעם הרפיה, פעם ריכוז, פעם ריכוז באובייקט, פעם התבוננות במתבונן? או שבאופן כללי
את פשוט מרפה?
זו נשמעת כמו תופעה שטחית למדי, כמו שנאופיל מציין, אבל התגובה הרגשית שלך אליה
יכולה להיות נושא מצויין להתבונן בו, אם את בעניין.

מאחורי המילה "מדיטציה" מסתתרות הרבה אסכולות, והרבה סוגים שונים של תרגולים.
הייתי ממליץ לך לגבש איזושהי של ידיעה לגבי הסוגים השונים, כדי שתוכלי לבחור ולא ללכת
שולל אחרי תופעות למינהן (ובכללן - מה שאנשים אומרים ). ואם את לא בעניין, אז לפחות
לדבוק בתרגול אחד.

 

[neophile]

זאת תופעה נפוצה

http://en.wikipedia.org/wiki/Closed-eye_hallucination

אם זאת תופעה שלוקחת את התשומת לב שלך מהמחשבות אין בזה שום רע אבל בשלב מסויים את תמצי את זה סביר להניח וזה יפסיק להיות מעניין ..

 

[neophile]

אפרופו הלוסינציות

http://www.youtube.com/watch?v=Vn1GaaLhz4g

 

[בן טל-שחר]

קיימות מספר תשובות.

כן, דברים כאלה קורים בתרגולים פנימיים מסויימים.
כיצד כדאי להתייחס אליהם?
הדבר תלוי במטרת המתרגל/ת, כמו גם בתרגול עצמו.
לדוגמה, באם מדובר בתרגול של "ראיית עיגולים צבעוניים בעיני רוחנו" ומטרת המתרגל היא לשפר יכולת זו, תהא התייחסותו לכך שונה מאשר אם מדובר בתרגול של "מודעות לנשימה" ומטרת המתרגל היא להתבסס בתוך תחושת "העצמי העמוק יותר" שלו.

 

[רועי החושב]

זו שיכבה של התודעה

שנחשפת בפנייך.
בגדול- עם העמקת המודעות לשכבות השונות של התודעה נחשפים כל מיני רבדים.
זה שזה בא בלי כוונה- זה בדיוק מה שהופך את זה לאותנטי. אין לך מה לתרגל שיטה כלשהי או לעשות משהו כדי להעמיק. הדלת נפתחה, השאלה היא מה את עושה עם זה.
אם תקפאי על שמרייך זה עשוי גם להיעלם כלעומת שבא.
אני סבור שכל שיכבה של התודעה שמתגלה- צריכה לעבור אינטגרציה לחיים.
לדוגמא- אם תציירי את הצורות והצבעים שאת רואה- זה התחלה של אינטגרציה. תחשבי על אופנים לשלב ולהפנים את הדברים האלו בחייך. זה עשוי להיות בסיס לשפה חזותית. לאו דווקא במושגים ספציפיים אלא יותר בסמלים אוניברסליים.
לדעתי- שיכבת תודעה שנעשית מודעת אשר לא עוברת אינטגרציה- לא מאפשרת ללכת מעבר אליה.
כלומר- יש להתעכב על רמת הצורות ולנסות להביא אותן לפעולה בחיים שלך, ורק אז, כשהפנמת את החוכמה שגלומה בהן- יחשפו עוד שכבות של התודעה (וגם הן יחשפו בלי כוונה).
נדמה לי שהשיכבה שנמצאת מעבר לצורות היא שכבת המושגים- כלומר מילים שעולות, או משפטים תמציתיים, וגם לזה יש לעשות אינטגרציה לחיים- כלומר ללמוד את השפה הגלומה בהם שיש לה איכויות אוניברסליות.
עם ההפנמה של השפה בכל שיכבה של התודעה, נפתחת התודעה יותר ויותר, "כמו מניפה".
http://www.newlibrary.co.il/htmls/page_68.aspx?c0=14657&bsp=13412

 

[246 As is]

מניפה היא חצי עיגול.....

רועי, השיר של יונה וולך נהדר. תודה.
האינטגרציה הזו, שאתה מדבר עליה, המעבר לחיים ולעיבוד רגשי ומודע של הדברים, הוא לא תמיד אפשרי.
אני חושבת שתמיד הייתי אישה של עיגולים. מה זה אומר?
קשה להסביר.
אבל עיגול זה שלם ואין לו התחלה או סוף. הוא סגור. והוא מכיל בעיקר את מה שהיה קיים בו מלכתחילה.
אני נאבקת בעצמי שנים, חוקרת ולומדת אותי מהמון זוויות - אם זה בצורה מודעת ואם זה בצורה שמנסה לעבוד עם התת מודע,
רק כדי לגלות פעם אחרי פעם, שהכל נמצא בתוכנו.
אנחנו יכולים להיות שלמים, אם רק נכיר בזה ונקבל את זה. זאת משמעות העיגול בשבילי. לפחות היום.