לא איש בשורות אני ../images/Emo3.gif
עשינו שיחה, הם לא ממש שיתפו פעולה, כי הילדים היותר דומיננטיים בכיתה השתלטו על השיחה והאחרים פשוט שתקו. בסוף הוחלט על הצעה שהמורה שלהם הביאה: להתחיל מדברים מאוד פשוטים, למשל דיפים. ביום המיועד היא לא באה, והם שכחו להביא את המוצרים. כלומר לא כולם שכחו, אבל אלו שהיו צריכים להביא דברים בשביל כולם: דוקא הם שכחו. אי אפשר היה לצאת ולקנות כי לשלוח ילד היום אי אפשר, והסייעת די לא רצתה או חששה או משהו כזה. אז היה גם המון בלגן, הם כעסו והתפרעו ואחד מהם גם הכריז שהוא לא רוצה וגם לא כל כך היתה ברירה בענין. אז נתקענו עם שעה, עם התנהגות פרועה ובלי חומרים. ניסיתי להרים משחק של שתי קבוצות ואחר כך משחק של זוגות אבל זה לא הלך, אז בסוף עשיתי איתם מן משחק שכל אחד לעצמו. אני שאלתי כל מיני חידות והם היו צריכים לענות כמה שיותר מהר (כמו משחקי טריביה בטלויזיה). בגלל שזה היה כל אחד לעצמו הם פתאום מאוד שתפו פעולה, גם הכי שקטים שביניהם. בסופו של דבר הם מאוד נהנו וזה הלך טוב. א-ב-ל אני הבנתי שבאמת דוקא הדברים של עבודה קבוצתית זה מה שהם הכי צריכים. זה איפה שהם נתקעים. כל העניינים של דחית סיפוקים, הבנה חברתית של מה קורה סביבם, התחשבות ורגישות באחר, כאלה דברים, שגם נובעים מעניינים רגשיים אבל גם מעניינים אולי פשוטים יותר כמו קשב וריכוז, מפריעים להם גם בחיי החברה שלהם. בכל זאת לא יהיה מנוס מלעבוד לבד ועל דברים פשוטים בהתחלה. אני לא בטוחה שאוכל היה מראש רעיון טוב, כי במחשבה שניה זה אינטימי מדי לקבוצה כל כך בעייתית בינה לבין עצמה. בשבוע הבא ננסה שוב ואז אני מקוה שהילדים לא ישכחו וכן נרים את זה עם האוכל שוב.
