עטור מצחך

[C a M e L]

עטור מצחך ../images/Emo42.gif

שלום, אני מחפשת פרשנות כמה שיותר מפורטת לשיר עטור מצחך של אברהם חלפי. מקווה שתוכלו לעזור לי. יום נהדר לכולן/ם

 

[shellyland]

אני אתחיל:

זהו שיר אהבה מלא מטאפורות, דרכן הדובר מתאר את האהובה. בבית הראשון הוא מתייחס לאברי גופה, ובעיקר לפנים. הוא משתמש במטאורה מאוד מפתיעה על מנת לתאר את השיער שלה (זהב שחור = נפט), שמציגה אותו גם כמשהו יקר-ערך וגם כמשהו מלא ברק, יפה ונוצץ. זו דוגמה יפה לאיך ציור לשוני יכול לשמש גם ברמה הסמלית וגם ברמה המוחשית בו זמנית. הוא מייד מצביע על חוסר השגרתיות שבשימוש במטאפורה הזאת, מה שהופך אותה (ודרכה - את האהובה) לדבר אפילו עוד יותר נדיר ומיוחד. יש פה משחק יפה של סלף-רפרנציאליות (שירה המודעת לעצמה ומצביעה על עצמה) שלא משתלטת על התימה של השיר אלא תומכת בה. מהלך דומה קורה בשתי השורות הבאות, כשהוא "חורז" את את מצחה עם עיניים ואור. ברור שלא מדובר ב"חרוז" אמיתי אלא במטאפורה ששוב מתפקדת על תחום המפתיע, הנדיר, הסמלי-המוחשי והסלף-רפרנציאלי. סיומו של הבית הראשון הוא, למעשה, מעין "הסבר" לשני החלקים הראשונים. כאילו אומר: זאת הסיבה שבגללה דיברתי קודם על "שיר". הבית השני פותח בתמונה מאוד רכה ואינטימית - חלוקה הוורד - שהוא בעצם מיטונימיה אליה שבאה לתאר אותה ואת הקירבה שהוא חש אליה. בחלקו השני יש דיבור אירוטי-מרומז על מה שהוא היה רוצה ממנה, אבל על דרך השלילה. החלק הזה מוסיף עוד גורם לתיאור שלה, וזה הנשיות והמיניות. הבית השלישי מתאר אותה בצורה ישירה, ללא שימוש בסמלים או דימויים. ההבדל העיקרי בינו לבין הבתים האחרים, העמוסים מטאפורית, הוא שכאן הוא כאילו מתאר אותה דרך עצמה, דרך מי שהיא ומה שהיא אוהבת, ולא דרך העיניים שלו ואיך שהוא רואה וחווה אותה. החלק השני של הבית מתאר אותו, שוב - בצורה ישירה וללא תיוון מטאפורי, מכניס לתוך השיר גם את גורם התקשורת בינהם, שמאופיין בהרבה שקט ומעט דיבור. "אין קול ודברים". הבית הבא לוקח את זה צעד אחד קדימה, כשמה שהוא אומר, בעצם, זה שהקשר בינינו נמצא בעיקר ברמה הרגשית, הנפשית, הרוחנית. גם כאשר באופן מוחשי אני לא איתך, בנפשי אני עדיין שם. אין כאן יסורי פרידה או געגועים במובן המקובל, אלא ייצוג של אהבה שאינה תלויה ב"דבר", כאשר ה"דבר" הוא גם הנוכחית הפיזית המשותפת וגם ה"קול ודברים" מהבית הקודם. יש כאן שימוש יפה במיטונימיות המאחדות את הניגודים בין גוף-נפש, פנים-חוץ, חופש-שבי, גופי-גופך, אני-את. הבית החמישי ממשיך את המהלך הרעיוני של האהבה הלא-מוחשית, כשהוא נותן לה מקום להתרחש לגמרי בתחום החלום. החלום, המרבד, והפרחים הם כמובן ייצוגים של עצמו. סופו של הבית החמישי מוביל אל הבית האחרון, בו ישנה כאליו "התהפכות" של המהלך הרעיוני, בה הוא אומר שכל האהבה החולמנית הזאת אפשרית רק מתוך הידיעה הברורה שזה שמני ושעוד-מעט הם יהיו שוב ביחד באופן מוחשי. זאת הפעם הראשונה בשיר שיש בינהם אפשרות למגע-ממשי, גם בין שפתיו למצחה וגם בין המילים שהוא ילחש לה לאזנה. הבית הזה "סוגר מעגל" בזה שהוא מחזיר אותנו לבית הראשון דרך ההתייחסות החוזרת למטאפורות הזהב השחור והשירה. סיומו של הבית הוא חזרה, בפעם השלישית, על המטאפורה של הזהב השחור, כאשר הפעם המשפט הבודד הזה, שהיה קצת סתום ומבלבל בתחילת השיר, אוצר בתוכו את כל המשמעויות שעלו לאורכו. זה כך, על רגל אחת. אתם מוזמנים להרחיב ולהמשיך.

 

[בנדק חביב]

סלף-רפרנציאליות = רפרור עצמי

לא עדיף?

 

[shellyland]

באמת? חרא של מונח!

אולי נבקש מאח"לה מונח חלופי, כמו שהם המציאו לנו את "מסתר" עבור אוקסימורון?

 

[בנדק חביב]

בקשי, אני לא מבקש ../images/Emo8.gif

 

[amichai58]

תוספת צורנית

בשיר הדובר "שיכור מאהבה" זה בולט גם בביטויים שלו - כמו "פרוס חלומי כמרבד לרגליך, צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך"... זה לא בדיוק מילים של בלינדייט, או של נישאוין משמעממים. אבל זה בולט גם בצורה צורנית, בכך שזה לא שיר שנכתב במבנה קבוע (למשל כל ביית 4 שורות, חריזה קבועה, שמירה על מקצב אחיד וכו'). הוא שיכור מאהבה ובמצב כזה "מתנדנדים". שימו לב שבלחן של יוני רכטר, כל בית הוא במנגינה קצת אחרת. זה לא בא בצורה של מנגינה אחת לכל בית, עם מנגינה חוזרת של פזמון.

 

[תופס עוגב]

חלפי וחריזה

יש נטיה לחשוב שחלפי מוותר על חריזה. זה לא נכון. פשוט כך. הוא משתמש בצורות גמישות יחסית, אבל חורז לרוב, בין השאר בחריזה מאוד מפתיעה (מה שנתן לו, בין השאר, יחס של "משורר בינוני" כשאסכולת אלתרמן משלה בכיפה). בשיר הזה החריזה ברורה מאוד (גם אם לא תמיד "מבריקה"). בית ראשון, שלוש שורות מסתיימות ב"שיר", שתי שורות בצמד "שחור-אור". בית שני, עם שורה אחת שיוצרת צפיה שלא מתממשת לחריזה ל"ליל". מעבר לזה, החריזה ברורה: "רך-אח-מלאך" "אישה-קדושה" כך גם הבתים הרביעי והחמישי - בחריזות ברורות. הבתי השלישי מורכב יותר - "להיות-רחוק" צמד קצת מוזר, אבל בחריזה החלפית הוא בהחלט אפשרי. חוץ מזה - "שותקת-שקט", "דברים-אחרים", "ביתך-ממך" ושתי שורות באמצע שלא מתחרזות לשום דבר. למה ככה. הענין הוא שלשייך את החריזה הלא מסודרת של השיר לשכרות הכותב מאהבה - קצת בעייתי בעיני אם מכירים את מכלול שירת חלפי.

 

[תופס עוגב]

חלפי וחריזה

יש נטיה לחשוב שחלפי מוותר על חריזה. זה לא נכון. פשוט כך. הוא משתמש בצורות גמישות יחסית, אבל חורז לרוב, בין השאר בחריזה מאוד מפתיעה (מה שנתן לו, בין השאר, יחס של "משורר בינוני" כשאסכולת אלתרמן משלה בכיפה). בשיר הזה החריזה ברורה מאוד (גם אם לא תמיד "מבריקה"). בית ראשון, שלוש שורות מסתיימות ב"שיר", שתי שורות בצמד "שחור-אור". בית שני, עם שורה אחת שיוצרת צפיה שלא מתממשת לחריזה ל"ליל". מעבר לזה, החריזה ברורה: "רך-אח-מלאך" "אישה-קדושה" כך גם הבתים הרביעי והחמישי - בחריזות ברורות. הבתי השלישי מורכב יותר - "להיות-רחוק" צמד קצת מוזר, אבל בחריזה החלפית הוא בהחלט אפשרי. חוץ מזה - "שותקת-שקט", "דברים-אחרים", "ביתך-ממך" ושתי שורות באמצע שלא מתחרזות לשום דבר. למה ככה. הענין הוא שלשייך את החריזה הלא מסודרת של השיר לשכרות הכותב מאהבה - קצת בעייתי בעיני אם מכירים את מכלול שירת חלפי.

 

[shellyland]

לגבי הלחן של רכטר

אריק אינשטיין מספר שכשהם הגיעו לקטע של "את אוהבת להיות..." יוני נתקע ולא הצליח להמשיך. הוא אמר לאריק שהוא לא יודע איך להלחין את הקטע הזה, ואריק ענה לו: תלחין את זה כמו שאומרים את זה.

 

[תופס עוגב]

את באמת חושבת שכשהוא כותב

"זהב שחור" הוא מתייחס גם למשמעות של נפט? לדעתי הוא פשוט מתעלם ביודעין מהמשמעות הזאת. חוץ מזה מאוד מאוד אהבתי את הפרשנות שלך

 

[shellyland]

כן. זאת אומרת

לא לנפט כשפוטו, אלא לנפט כמשאב נדיר ויקר-המציאות. אני חושבת שהנדירות (היחודיות) היא מוטיב חזק בשיר.

 

[shellyland]

פתאום אני נזכרת

שמישהו פעם התווכח איתי האם "זהב שחור" הוא נפט או פחם ולא הצלחנו להגיע להחלטה.