נסיון להגיב
כן:
הרצון להתעורר הוא דבר נדיר מאד.
ליתר דיוק, הוא נפוץ מאד - בצורה גולמית שלכאורה איננה יכולה לעשות הרבה כשהיא לבדה; מעין כמיהה או ערגה למשהו בלתי ברור, שחסר.
וביחס לעבר:
זה פשוט שונה. לאו דווקא פחות טוב.
רשמים מהסוג השני מורכבים מרבדים רבים. במובן מסויים הם תמיד נמצאים סביבנו במסע של הפיכה לרשמים מהסוג הראשון, אך המערכת כולה נתונה בתהליך של למידה. אינני סבור שיש כיום פחות רשמים מהסוג השני, מפני שאפשר להתבונן על כך מזוויות שונות. לדוגמה: האם עדיפה יחידת רושם טהורה קטנה מהסוג השני או המוני יחידות רושם טהורות פחות? הסרט "מטריקס" הוא דוגמה קטנה ורבת עצמה לרשמים מהסוג השני, בשלב כלשהו של הפיכתם לרשמים מהסוג הראשון. יש לזכור שכולנו מחוברים אל המוחלט כל הזמן, עד כדי כך שניתן אפילו לומר שאנחנו הננו המוחלט, המוקף זמנית ברשמים מבלבלים, שהרי אין באמת שום דבר חוץ מאשר היקום כולו. האם המוחלט מבחין בעצמו מבעד לכל הרשמים האלה? לא תמיד כשהוא בנאדם, אולי, אך דרגה אחת עמוק יותר, משהו כבר יכול להתחיל להבחין במצב... והאדם מיד מושפע מכך, במידה והוא ער מספיק.
כן:
חשיפה טובה לאמנויות
וחשיפה טובה לטבע
הינן גורמים משובחים
והינן גם תוצאות משובחות
וביחס לעבר:
הדברים מתקזזים כל הזמן וגם יש להם את סיבותיהם, כך שאינני סבור שאנחנו במקום גרוע יותר, גם אם אנחנו לכאורה במקום גרוע יותר. מבחינות מסויימות אין ספק שאנחנו במקום טוב יותר. מה זה משנה? אדם המבקש תוצאות חיוביות, חייב למקד את תשומת לבו בשדה ההשפעה האמיתי שלו: עצמו.