עז הרצון לעזור

[בן טל-שחר]

עז הרצון לעזור

אדם הפוסע לו בעולם
ומשתוקק להצלחה חיצונית או פנימית
ובמיוחד אם משתוקק לשחרור פנימי אמיתי ("הארה")
אולי כדאי שיידע
שכל זה ממש
אבל ממש
רוצה להינתן לו
רוצה להגיע אליו
ממש
ממש
עושה מאמצים
מסתובב סביבו כל יום
מחפש אותו
מנסה לאפשר לו, להראות לו
אולי זה יעזור קצת?

 

[בן טל-שחר]

בנוכחות מדריך.

בנוכחות מדריך מדיטציה (או משהו בסגנון... וזה) פתאום זה נעשה קל יותר, כי מישהו מסתכל עליך ואומר לך: "היי, מה קורה? שב רגע, תירגע". אתה יושב רגע, נרגע... ופתאום מתחיל לראות. לפעמים צריך פשוט מישהו שירגיע אותך, שיאפשר לך הפוגה. ואז פתאום אתה מתחיל לראות. להרגיש. וואו, איזו הקלה.

 

[lightflake]

לי הרבה יותר נוח להיות לבד

אחרת תמיד אני מרגיש איזשהו חלק בי שתמיד מחשב "איך צריך להתנהג באותה סיטואציה והאם אני עכשיו מתנהג בצורה שלא עוברת את גבולות המקובל" וזה כמובן מפריע לשחרור מלא ...

 

[בן טל-שחר]

כן, מכיר את זה.

אך אתה גם כבר נהנית מהרבה שעות עם מדריכים כאלה ואחרים.
אני התכוונתי למי שטרם זכה לכוונון מרגיע ומשחרר מסוג זה.
אך בעצם, גם אתה זכאי ליהנות מעוד כוונונים מרגיעים ומשחררים שכאלה... ואז ללכת הביתה ולהמשיך ליהנות מהם לבד, בלי ההצקות של מנגנון חישובי ההתנהגות.

 

[lightflake]

ברור ברור... לא שללתי רק שיתפתי

 

[בן טל-שחר]

כן...

וליד אנשים הכי כיף להשתחרר

 

[lightflake]

אני משער שכן אבל עוד לא הגעתי לשלב הזה

אני רק מתחיל

 

[בן טל-שחר]

למעשה, ניתן לומר שממש מחפשים כל הזמן בנרות.

אנשים שרוצים להתעורר.
אנשים שרוצים להיות מאושרים.
אנשים רוצים להתפתח.
וכולי.

מחפשים בנרות.
וקשה, כל כך קשה למצוא כאלה.

רובנו מלאים בעצמנו, בדעותינו, בפחדינו, בהנחותינו, ברצון להרשים או להתרשם.

 

[neophile]

אפילו לפני שאפשר לדבר על רצון להתעורר

שזה כבר רשמים מהסוג הגבוה ביותר , ישנם הרשמים מסוג ב' שאנחנו צריכים לצבור אם זה דרך ספרות , אומנות , מדע , מיתולוגיה וכו'

אני חושב שאפשר להבין את הגישה של גורדייף בהתחשב בזה שהוא כנראה חזה שמצב הדברים הנורא רק ימשיך וידרדר .

אני חושב שהאנשים של פעם היו מאוד שונים מהאנשים של היום כי פעם אנשים קראו ספרים ודמיינו והיתה תמימות מסויימת שנשמרה , מהות .

היום נראה לי שהמהות הולכת וקופאת בגילאים קטנים פחות ופחות .

לדעתי רק שני דברים יכולים לשנות את המצב הראשון זה להגביר את הקריאה בקרב ילדיםכמו גם את החשיפה למוזיקה טובה ושאר סוגי האומנות , להגביר את החינוך האומנותי והשנייה זה להביא אותם יותר לטבע וכמובן לשמור על הטבע הקיים ולפתח אותו איפה שאפשר .

 

[בן טל-שחר]

נסיון להגיב

כן:
הרצון להתעורר הוא דבר נדיר מאד.
ליתר דיוק, הוא נפוץ מאד - בצורה גולמית שלכאורה איננה יכולה לעשות הרבה כשהיא לבדה; מעין כמיהה או ערגה למשהו בלתי ברור, שחסר.

וביחס לעבר:
זה פשוט שונה. לאו דווקא פחות טוב.
רשמים מהסוג השני מורכבים מרבדים רבים. במובן מסויים הם תמיד נמצאים סביבנו במסע של הפיכה לרשמים מהסוג הראשון, אך המערכת כולה נתונה בתהליך של למידה. אינני סבור שיש כיום פחות רשמים מהסוג השני, מפני שאפשר להתבונן על כך מזוויות שונות. לדוגמה: האם עדיפה יחידת רושם טהורה קטנה מהסוג השני או המוני יחידות רושם טהורות פחות? הסרט "מטריקס" הוא דוגמה קטנה ורבת עצמה לרשמים מהסוג השני, בשלב כלשהו של הפיכתם לרשמים מהסוג הראשון. יש לזכור שכולנו מחוברים אל המוחלט כל הזמן, עד כדי כך שניתן אפילו לומר שאנחנו הננו המוחלט, המוקף זמנית ברשמים מבלבלים, שהרי אין באמת שום דבר חוץ מאשר היקום כולו. האם המוחלט מבחין בעצמו מבעד לכל הרשמים האלה? לא תמיד כשהוא בנאדם, אולי, אך דרגה אחת עמוק יותר, משהו כבר יכול להתחיל להבחין במצב... והאדם מיד מושפע מכך, במידה והוא ער מספיק.

כן:
חשיפה טובה לאמנויות
וחשיפה טובה לטבע
הינן גורמים משובחים
והינן גם תוצאות משובחות

וביחס לעבר:
הדברים מתקזזים כל הזמן וגם יש להם את סיבותיהם, כך שאינני סבור שאנחנו במקום גרוע יותר, גם אם אנחנו לכאורה במקום גרוע יותר. מבחינות מסויימות אין ספק שאנחנו במקום טוב יותר. מה זה משנה? אדם המבקש תוצאות חיוביות, חייב למקד את תשומת לבו בשדה ההשפעה האמיתי שלו: עצמו.

 

[בן טל-שחר]

זה מאד נכון.

רשמים מהסוג השלישי כמהים להגיע אלינו בנדיבות (כך לפחות טענתי) אך רובנו לא מעוניינים בהם כלל, מפני שאין בנו מספיק רשמים מהסוג השני (על כך הצבעת).
מהבחינה הזאת, בין היתר, תגובתך היתה מדוייקת להפליא.

 

[neophile]

לסרטים יש השפעה חשובה

במידה והם נעשים כאומנות , יש הרבה סרטים שמספקים רק אגוטריפ וריגוש זול .

אין תחליף לקריאה לדעתי , אחרי הכל זה ההמשך הישיר של הישיבה סביב המדורה וסיפור הסיפורים , הפעלת הדמיון , ההתרגשות , הכעס , הציפייה וכו'

לא פחות חשוב מזה היא הסביבה שאנחנו חיים בה , הארכיטקטורה , היופי או הכיעור ושאר צורות האומנות .

פשוט מה שיפה בקריאה זה שאתה לא צריך להיות מוכן לעשות דברים כמו נניח בריקוד או ציור - אתה מדמיין ...

כל האגדות והדמויות שאנחנו נפגשים בהם , יכולים גם להופיע בחיים שלנו וכבר בזה יש משהו גבוה יותר .

 

[neophile]

אני מאוד שמח

שהייתי ילד "חנון" שכזה שדיי השתרך מאחור מבחינת ה"התפתחות" החברתית שלי ( אם אפשר לקרוא להתקבעות הזאת התפתחות שנשארת אותו הדבר גם בגיל שלושים וארבעים..) .

היה לי ועדיין יש לי עולם פנימי עשיר ולמען האמת אחרי שכל ההתרגשות של גיל ההתבגרות והתפתחות המיניות עוברת אנשים נשארים עם חור ועם כל ה"אין מה לעשותים"

 

[lightflake]

קראתי כתבה מעניינת על הנושא

http://www.e-mago.co.il/Editor/cinema-2802.htm

 

[neophile]

קראתי את הספר

מומלץ .

כתבה טובה !