עזרו לי...

עזרו לי...

אני בחורה בת 22. לפני כשבועיים אני והחבר שלי (מזה כשנה) נפרדנו. הפרידה לא היתה מגעילה/רעה/קיצונית אלא נגמרה בצורה יפה. הייתי שבורה ומרוסקת. אני עדיין. בכיתי הרבה, התאבלתי ולהוריי זה הפריע. הם לוקחים דברים מהסוג הזה באופן מאוד קיצוני ואמרו לי שאם לא אפסיק לבכות יאשפזו אותי במוסד לבית משוגעים כי ככה לא צריך לבכות בגלל פרידה. המשכתי לבכות בלילות בלי שישמעו בחדרי חדרים. עכשיו המצב הוא כזה. אני והחבר שלי לשעבר חזרנו להיות בקשר. הוא מתגעגע, אני מתגעגעת. יש סיכוי שנחזור. ניסיתי להסתיר את הקשר שלי איתו אך לשווא. לא נותרה לי ברירה וסיפרתי לאמא שלי שאנחנו בקשר. היא התעצבנה מאוד, וביקשה שאם משהו יקרה - אוי ואבוי לי אם תראה אותי שוב בוכה. כי היא תזרוק אותי מהבית. ביקשתי ממנה שלא תספר לאבא שלי. אבל הוא איכשהו הבין את זה לבד. הוא מצידו שומר על זכות השתיקה איתי בנושא הזה אבל אמר לה להבהיר לי שאת האוטו שלו יותר אני לא מקבלת. (אין לי רכב משלי, אני לא יכולה להרשות לעצמי להחזיק רכב) ללא הרכב שלו אני משותקת. עכשיו, איני יודעת מה לעשות. הם חושבים שבכי זה דבר אסור, זה דבר חמור, זה דבר שלא בא בחשבון אצלנו בבית. אני מבינה שזה בא ממקום טוב והם מפחדים שאפגע אבל...הם לא חשבו שאם ארצה לראות אותו או להיפגש איתו אוכל לעשות זאת לבדי ללא עזרתם?! אני לא יודעת מה לעשות. עכשיו לכל מקום שאני הולכת הם חושדים שאני הולכת אליו (כאילו שזה רע או פשע או משהו כזה). אני מרגישה שאני צריכה להסתיר כל הזמן ולשקר אותם. מה אני אמורה לעשות?!
 
שלום לך

אני מנסה לעמוד רגע במקום הורייך. (יש לי ילדים בגילאים האלה). הם רואים את בתם סובלת. אין ספק שהם כואבים את כאבך. לא קל להם. אולי הם מניחים שחברך ניתק את הקשר. האם שתפת אותם במה שהיה? האם הם אוהבים את חברך ? מה מידת הקשר ביניהם ? לי יש הרושם מתוך דברייך שיש להם כעס על חברך דווקא ולא עלייך. מה אני מציעה ? לבכות כמה שאת רוצה. זה טוב ומשחרר.(אף פעם אף אחד לא בוכה בביתכם? למה ?) הייתי מציעה לשבת ולשוחח עם הורייך ולהסביר שבגילך את היא זו שמקבלת החלטות ,והם אינם חייבים לקבלם אלא לכבדם. אם הקשר ביניכם טוב ואת נוהגת לשתפם בחייך, אולי שתפי מה קרה עם החבר. אולי זה יעזור (איני יודעת). לגבי הרכב : זכותו של אביך לא לתת לך את הרכב. יפה שעשה זאת עד כה. להגיד לך משהו. יש לי תחושה שמבחינת הרכב הזמן יעשה את שלו, הוא ירגע ויתן לך שוב את הרכב. ולגבי החבר. אל תסתירי. אם את חוזרת אליו תספרי להם,אך זכותך גם לא לשתף אך תאמרי להם שאין זה מעניינם לאן את הולכת.אליו או לכל מקום אחר. את כבר אדם בוגר !!
 
חסרים כמה פרטים בסיפור שלך.

קודם כל איך היה הקשר בין חברך להוריך. האם היה בן בית או שהוריך לא "התלהבו" ממנו. אם היה בן בית ונפרד, הרי שגם להוריך קשה הפרידה, והם חוששים שחברות מחודשת רק תדחה את הקץ, ושוב תגיעי למצב של שברון לב. אם לא התלהבו מהקשר, הרי שהם נאנחים אנחת רווחה, אומרים "ברוך שפטרנו" ולא מבינים על מה את כל כך מצטערת. בנוסף קשה להם, בודאי, לראות את צערך העמוק, ובאופן טבעי הם מאשימים את חברך (לשעבר, בהווה). כמובן שיש לך זכות מלאה להצטער, ולבכות. לגבי חידוש הקשר, הייתי מבררת היטב מה הוביל לפרידה מלכתחילה, על מנת שאם הקשר יתחדש לא תגיעו בסופו של דבר לאותה מערכת יחסים שבגללה נפרדתם.
 
למעלה