עזרו לי להרגיש פחות חסרת חיים

[LemonLimeLilach]

עזרו לי להרגיש פחות חסרת חיים

וכאילו אני בונציה עכשיו.

כי אני רואה ממש מלא סדרות. אוקיי נתחיל עם אלה שאני מורידה אחרי שהן משודרות בארה"ב:
1. 90210
2.אלקטרז
3.בונז
4.עקרות בית נואשות
5.פרינג'
6.גוסיפ גירל
7.האנטומיה של גריי
8.הארט אוף דיקסי
9.HIMYM
10.מודרן פמילי
11.ניו גירל
12.מגרש ביתי
13.שקרניות
14.מרפאה פרטית
15.רינגר
16.סמאש
17.הישרדות
18.סוויצ'ד
19.המפץ הגדול
20.סיקרט סירקל
21.יומני הערפד
22.האישה הטובה

בטלוויזיה הישראלית אני רואה:
23.הומלד
24.משחקי השקרים (מתישהו אני אדביק את הקצב וזה יעלה לרשימה הכללית)
25.הבית הלבן

התחילה עכשיו:
26.GCB

אני לא רואה כל שבוע אלא פעם ב:
27.האוס אוף לייז

וחוץ מזה:
28.קומיוניטי
29.דקסטר
30.משחקי הכס (ממש בקרוב)
31.פרנטהוד (נגמרה העונה שבוע שעבר)

מתוך כל אלה, שתיים נגמרות בוודאות ועוד 6-7 לא בטוח מחודשות או בקטע רע יותר עומדות על סף ביטול

בחיים לא ציפיתי להגיע למצב הזה!

 

[b u s t e d]

אוקיי. זה באמת מלא סדרות

אבל זה לא אומר שאת חסר חיים!
אני חסרת חיים...
התפטרתי שלשום מהעבודה, אני "לומדת" לפסיכומטרי, והבוקר לא הייתה לי סיבה לקום, אז פשוט נשארתי במיטה מ7 בערב עד 2 בצהריים (ולא ישנתי יותר מדיי באמצע, סתם הייתי במיטה כי לא הייתה סיבה לקום)

הא! ואין לי אפילו סדרות לראות

ניקיטה בפגרה, אני רואה רק HIMYM ואראה קומיוניטי כשיחזור..
בנוסף, משלימה פערים של סקראבס בהוט VOD, אבל הם מורידים את זה משם

בקיצור, את לא חסרת חיים

ואת סטודנטית! בדיוק נגמר הסמסטר ואת עכשיו מתחילה אחד חדש, לא?

זה רחוק מלהיות חסר חיים..

ומה הבעיה? פשוט תסעי לונציה

יש חופש בפסח, לא?

(נו, כסף וכזה... אבל יש דילים

|תמים|)

 

[dans girl]

יכולים להיות לך חיים גם עם סדרות. אוקיי, נלך על המקרה הכי מוגזם - 28 סדרות בשבוע, בהנחה שכולן באורך של שעה (וזה לחלוטין לא נכון), זה 28 שעות בשבוע של 168 שעות. נניח שאת גם ישנה 8 שעות בלילה, זה משאיר לך יותר מ 84 שעות ערות בשבוע שבהן את לא רואה סדרות.
אני לא יודעת מה את עושה איתן, אבל זמן לחיים, אפילו עם 28 סדרות בשבוע, בטוח יש לך.
ואם חסר לך מה לעשות בהן את מוזמנת לירושלים לבבט (רק בהודעה מוקדמת, יש לי חצי סמסטר של מוות עד אמצע מאי). ויש עוד מיליארד דברים שאת יכולה לעשות בזמן הזה.
בקיצור, אם יש לך חיים או לא רק את יכולה לדעת, אבל זמן לחיים מעבר לסדרות יש לך בטוח

.

 

[LemonLimeLilach]

אני מודיעה לך מוקדם

שאני בירושלים כל יום ראשון. בגבעת רם. אז שתדעי

 

[dans girl]

מהההה?? למה??

וזה מעולה, אני לא לומדת. מה שאומר שרוב הזמן אני אצטרך לשבת בבית או בקמפוס וללמוד, אבל אולי אוכל לגנוב שעות מדי פעם כדי לשבת בבבט.

 

[dans girl]

אהה, התקבלת לעבודה בג'וינט?!

 

[LemonLimeLilach]

כן

זה יותר כמו התמחות אבל לפחות יש לי יום קבוע בירושלים ואני אוכל לראות אנשים!

 

[Kill Bernard]

אוו! מה זה אומר?

 

[LemonLimeLilach]

בעיקר שלא משלמים לי

ובגלל זה אני באה לרק ליום אחד כדי שבימים שאני לא בלימודים אני אוכל להמשיך להטעים חומוס ולהרוויח 30 לשעה.

אבל אני בדוברות שם ואני אלמד ובסוף אני אקבל מכתב המלצה וקשרים, אז מקווה שזה יהיה טוב!

 

[Kill Bernard]

יאי המלצה וקשרים!

 

[dans girl]

ואפרופו הדס, מה נסגר עם הסמינר ועם החיים?

 

[Kill Bernard]

אני מטומטמת. סוף מסקנה.

אמ

אה, הלכתי לדבר איתו והלב הגם ככה מקולקל שלי כמעט לא עמד בחרדה של לפני.. אבל אז הוא היה נחמד, ואני הייתי טיפשה.
זה הלך ככה -
"היי. נראה לי שאני לא יכולה להמשיך בסמינר. לא התחלתי עדיין את העבודה, אין לי רעיון ואני לא רואה איך בחודש הקרוב בכלל יהיה לי זמן לחשוב על אחד. בטח שלא לכתוב הכל, עם כל הקריאה וזה."
"את חושבת שתוכלי לעוד שלושה שבועות?"
"ברור!"
"ואת חושבת שתוכלי להיות עורכת שבוע הבא?"
"ברור!"
"יופי ביי."

לא יופי

עכשיו יש לי שלושה שבועות נוספים של לדחות את המחשבה על זה, ואז להקריב את נפשי שוב ולנסות לחזור על בדיוק אותה שיחה.
זה לא יהיה מוכן בעוד שלושה שבועות כי עדיין אין לי כוח לחשוב על זה עם כל העבודות האחרות והמבחנים וכל הזמן להעסיק את עצמי בדברים כיפיים קיצוניים כי אחרת אני נהיית אומללה.

 

[dans girl]

אני הולכת להציע משהו מהפכני. אבל ברצינות.
אני מאוד מבינה את הגישה השלילית שיש לך לחיים כרגע. סביר להניח שזו הגישה ההגיונית. יש גם סבירות שבאופן כללי את בנאדם עם גישה שלילית לחיים, גם לפני החצי שנה האחרונה בחייך. אבל כבנאדם שיש לו היכולת המופלאה ללכת כנגד ההיגיון (ואת יודעת שאת אחת כזאת), הייתי מציעה גישה חדשה:
גישה חיובית.
ברור לי שלא הכל מתחיל ונגמר בגישה, וברור לי שגישה חיובית לא תכתוב לך את הסמינריון. אבל יש סיכוי שהיא תעזור לך להתחיל לחשוב על רעיון. או אפילו על כיוון. ושלושה שבועות זה מלא זמן.
אל תתני לעצמך לפטור את עצמך בפתרון הקל של "מה שאני הולכת לעשות עכשיו זה להמשיך לדחות את זה ולהיות מטומטמת ולהרוס לעצמי את התואר ואת החיים". זה לא עוזר לך. אם את יודעת שזה הדבר שאת צפויה לעשות אז תפתיעי את עצמך. ולא צריך בגדול, ולסיים לכתוב את הסמינריון בשבוע. מספיק בקטן - לקבל כיוון ולהתחיל לחשוב על לעשות אותו, או את אחת מהעבודות האחרות שיש לך באופק. וזה לא סותר לחלוטין לעשות דברים כיפיים קיצוניים (ד"א, אפשר דוגמא למשהו כיפי קיצוני?

). תקציבי לעצמך שעה שלמה שבה רק תחשבי על רעיון. או רק תכתבי שלד לעבודה. או משהו שקשור בלימודים שאני לא יודעת לתאר אותו כי אין לי מושג מה זה לימודים הומניים. רק שעה. ואז תלכי לעשות משהו כיפי קיצוני (

). אם תעשי שעה של חשיבה או עבודה כל יום, ובכל השאר כיף קיצוני (

), את תצברי כבר 21 שעות עבודה, שזה לא מעט.
בקיצור, תתחילי בקטן. והכי הכי חשוב - תנסי להתחיל לחשוב חיובי. אפילו בניגוד לאופייך או למה שאת מרגישה עכשיו. כי גם החשיבה המלאכותית הזאת יכולה לגרום לך בסופו של דבר להפתיע את עצמך. אל תזלזלי בשלושה שבועות שקנית לעצמך. הם מלא זמן ואת יכולה לנצל אותם למשהו, אפילו אם לא להספיק את כל מה שהמרצה\מתרגל\מנחה\מהשזהלאיהיה מצפה שתספיקי. אם תראי התקדמות כלשהי, זה יראה כוונה, ואם יש לו לב, הוא יירחם עלייך. ובסוף תסיימי את זה. ואז תהיה לך סיבה אמיתית להתגאות בעצמך.

 

[Kill Bernard]

!!

אני דווקא נורא חיובית בד"כ. אני עדיין, רק פשוט לא לגבי הלימודים. בטוח שזה שילוב טבעי גם שזה שנה אחרונה ואין לי מושג מה אני רוצה לעשות אחרי שהיא תגמר.
רק רציתי להעיר גם, שאני דווקא ממש טובה! עשיתי שני מבחנים והחל מרגע זה ממש גם הגשתי שתי עבודות.
ובגלל שאני נורא מנסה כן לעשות דברים, קשה לי לחשוב גם על הסמינר באמצע כי זה פשוט יותר מידי! בשלושה שבועות שהוא אמור להיות כתוב ושלם אני אמורה לעשות עוד שתי עבודות ושני מועדי ב'. ואני לא יודעת לחשוב על שני דברים בו"ז, זה מלחיץ אותי אז אני לא עושה אף אחד מהם.
וצריך להשאיר המון מקום לכיף קיצוני!

כי למרות שהייתי רוצה שהקיצוני יהיה קשור לעשיית דברים ממש מגניבים כמו.. לירות באנשים!! או.. משהו, זה בעיקר מתבטא בזה שאם אני עושה רק מה שאני רוצה (פסטה-קפה-פופקורן-בלון-של-הלו-קיטי), לכמה זמן שאני רוצה, כמה שזה לא יעלה - אז זה נחמד.
זה מפסיק להיות נחמד שניה אחרי, אז יש לי אינטרס למשוך את זה רצוף כמה שיותר. מה שקורה זה שאני עובדת מעט, מבזבזת מלא, נהנת ממש ובשניה שאני חוזרת הביתה באסה לי כאילו לא קרה כלום אז אני צריכה למצוא כמה שיותר מהר הזדמנות לא לעבוד ולבזבז מלא ולהנות ממש.

 

[dans girl]

חוכמה גדולה, להיות חיובית במה שקל להיות חיובית בו, ומה שקשה להתמרמר ולמות (כמה משעשע שאני מעודדת אותך לחיוביות בדיוק ביום שבו אני מתבכיינת לאחותי שהסמסטר הזה רשע אליי והוא הולך להיות מגעיל ורע

. הסנדלר הולך יחף וגו'

).
וברור שזה מלחיץ שאת מסיימת ללמוד וזה מלחיץ שאת יוצאת אל העולם. אבל היי, זה רק אומר שיש מיליון דברים ממש מגניבים שאת יכולה לעשות עם עצמך, ועם התואר שלך, וזה כיף ומגניב

(אומייגאד, אני הצד השני בשיחה שלי עם אחותי לפני פחות משעתיים

זה היסטרי בעיניי).
ואני ממש גאה בך על המבחנים והעבודות! את רואה? זה מה שעשית עם גישה שלילית ללימודים! תארי לעצמך מה תצליחי לעשות עם גישה חיובית ללימודים! הוריי!
ולגבי עשרות הדברים שאת צריכה לעשות ביחד אני אגיד לך את מה שאחותי אמרה לי (ולעיתים עדיין אומרת לי, כי קשה לי להפנים ואני נוטה לחשוב רחוק

) כבר בשבוע השני ללימודים שלי בשנה א' - את לא יכולה להסתכל על התואר שלך קדימה ולחשוב על כל מה שאת צריכה להספיק בו. זה רק יגרום לזה להיראות בלתי אפשרי, וזה רק ישבור את רוחך. את צריכה להסתכל על הדברים אחד אחד, להיכנס בהם אחד אחד, ובסוף תעברי את כולם. את לא יכולה לבלוע את הסמינריון, שתי העבודות והמועד ב' בביס אחד. את צריכה לקחת ביסים קטנים בכל אחד מהם, ובסוף תסיימי את כולם. זה עניין של סדרי עדיפויות וארגון. ואם סדרי עדיפויות וארגון הם דברים שאת עדיין לא מסתדרת איתם, זה דווקא טוב שתצטרכי להתמודד איתם. תחשבי בכל רגע נתון על משהו אחד. עם אפשרות לחשוב על שני דברים באותו יום, אבל לא באותו זמן ועם הפרדה מאוד ברורה בין דבר לדבר (לדוג' - כיף קיצוני

). ככה תתקדמי לאט לאט ותגיעי למטרה בלי להלחיץ את עצמך.
והכיף הקיצוני שלך נשמע בהחלט נפלא (בלון של הלו קיטי

!). אני כל כך מקנאת ביכולת לעשות דברים בלי לחשב הכל 800 פעם מראש. אני לא מצליחה עדיין לעשות דברים כאלה. אם פרט כלשהו בחיים שלי לא מנותח עד דק מכל זווית אפשרית אני לא באמת ישנה בלילות (ולראיה - הלילה שבין שישי לשבת שבו נרדמתי ב-5 בבוקר בגלל המעבדה וצרות אחרות

).
וכן, את בכלל לא מכורה לכיף קיצוני

. לפחות את יכולה לצאת מההתמכרות לאט לאט בכך שתשלבי יותר ויותר לימודים בכל יום, בצורה מדורגת.
בקיצור, את ממש לא אבודה כמו שאת חושבת, ואת יכולה לסיים את התואר הזה, ולא לעבוד כל החיים בויזה כאל. תזכרי את זה, ותגידי את זה לעצמך כל בוקר כשאת קמה וכל לילה לפני שאת הולכת לישון.

 

[Kill Bernard]

ברור שאני יכולה, אני נורא חכמה

השאלה היא.. האם אני רוצה?!

בינתיים אני טובה. לומדת מלא ולא רואה שום סדרות. זה מה שאתם רוצים? שאני אהיה כמו רננה?! אני רואה עוד פחות מ-5!
נראה לי. רגע. טוב, אולי לא. איידול נחשב? זה בטלויזיה.

 

[dans girl]

אשאל אותך אחרת, אפילו אם אין בך רצון מיוחד לסיים את התואר (זה הרי לא שאת ממש לא רוצה, כי אם היית ממש לא רוצה היית עוזבת את התואר באמצע, ומתבכיינת יותר על כך שאת שונאת את מה שאת לומדת מאשר על זה שאין לך כוח ללמוד, שזה התבכיינות סטנדרטית של כל סטודנט באשר הוא, גם אם הוא אוהב את מה שהוא לומד) - יש לך משהו יותר טוב לעשות עם הזמן הזה במקום לסיים את התואר?

כי אם כן, אז תעזבי את התואר ותעשי אותו.
ומעבר לזה, אני מאוד גאה בך. ואת לא צריכה להיסחף ולהיות כמו רננה, אבל בין 5 סדרות לבין 31 (

) יש 26 סדרות. אפשר באמצע

. וכן, איידול נחשב, אפילו שזה בטלוויזיה

.

 

[LemonLimeLilach]

ההבדל בין 26 ל-31 הוא כזה קטן!!!!!!!!

 

[dans girl]

אומייגאד החיים גרועים :|. כאילו לא ממש, אבל יש כמה דברים ממש מעצבנים. שניים בעיקר. ואני אפרט רק על אחד מהם.
יש לי מעבדה בכימיה פיזיקלית הסמסטר. גדולה ממש. ומגעילה ממש. וארוכה ממש. עכשיו כל החברות שלי מהלימודים לא לוקחות אותה השנה, כי הן דחו את הקורס, או כי הן חוזרות על קורסים אחרים, או לא יודעת למה. ויש חברה אחת שכן לוקחת אבל כבר יש לה בן זוג.
אז מההתחלה הייתי די לחוצה לגבי מי שיצוותו אותי אליו.
אז חברה אחת כמעט לא פרשה ברגע האחרון כי לא אישרו לה אבל בסוף אישרו לה ושמו אותי עם מישהי אחרת מהחוג שלי, שהיא בסדר אבל תהיתי ביני לבין עצמי אם נסתדר ביחד במעבדה.
ועכשיו קיבלתי מייל מאחד המדריכים שאומר שהשותפה שלי פרשה ואם אני יכולה לעבור קבוצה כדי שלא אצטרך לעשות את המעבדה לבד ולא בזוג. מיותר לציין שאני לא יכולה כי אני בתוכנית המשולבת של כימיה וביולוגיה וכשאומרים לנו שאנחנו צריכים לקחת מעבדה ביום מסוים ובשעה מסוימת זה בד"כ אומר שזה אילוץ של המערכת שאנחנו לא יכולים להזיז.
החיים גרועים.
המעבדה הזאת היא עבודת נצח. ולעשות עבודה של שני אנשים במעבדה, ובדו"ח שאחריה, שלא לדבר על הביאוס הכללי של לעבוד לבד במקום בזוג, היחידה בערך מכל הקורס, זה לא משמח.
אני שוקלת ברצינות לפנות לראש חוג המחורבנת שלי (שמרגע שנכנסה לתפקיד הקפידה לעשות בעיות לכולם) ולבקש לקחת את המעבדה שנה הבאה (אני יכולה באופן כללי. וגם יש לי סיבה טובה, כי זה עבודה כפולה וזה מלא. אבל נראה אם היא תהיה במצברוח לאשר לי). לא בא לי לעשות את המעבדה המגעילה הזאת לבד ולסבול עם עבודה של שני אנשים. אין לי מושג מה לעשות.
שמישהי תגיד לי מה לעשות.

 

[Kill Bernard]

אוי!

אם זה היה אפשר כנראה היית מודעת לזה, אבל מה עם קבוצה של 3 ולא לבד? זה באמת לא סביר לעשות הכל..