את מילות השיר כתבה חדווה הרכבי
ויש עוד מספר שירים בתקליט שהיא כתבה. הרכבי הינה משוררת שככל הידוע לי הוציאה גם מספר ספרי שירה. יש שירים של נורית שלא בעייה לפרשן ולגלות את מירב הרובדים הספרותיים, אך יש מספר משוררים ושירים שההתמודדות איתם היא בעיקר, לי בתחושתי - אסוציאטיבית רגשית בלבד או בחלק מן השיר. סוס מעץ מוטל בחושך סוס מעץ ומדליון (מה הכוונה מוטל? מדוע סוס מוטל, סוס עץ צעצוע לא סוס אמיתי, בדרך כלל בחדרי הילדים זהו סוס עם רגליים הבנויות כך שהן נותנות את הצרכים הבטיחותיים, כנראה מישהו הטיל אותו? אולי....) ציפורים נשמו חלמו בי ציפורים מן הדמיון כמו על אור אני הולכת עם סלים של הזיות בד קטיפה אותי הלבשתי כמו שמלה לקראת כלולות. יש איזו תחושה (לי בכל אופן, אפרופו אסוציאטיבי - רגשי) של מצב של סף טירוף, של עצבים חשופים ורגישים ואחכ כל ה"כמו" - כמו על אור אני הולכת סלים של "הזיות". למה היא הוזה? למה היא לא מבטאה את הדבר האמיתי את הדבר שקורה לה? לעיתים שירים אומרים מילים שרק הם יודעים להפוך אותם לככ מוחשיים וככ נכונים ומדוייקים להמחשת המצב הרגשי, לא? ואז באה האמת שממנה אנחנו מבינים את המצב של הדוברת בשיר: אדמה שלא עזבת ("אשתמש בדימוי" לא עזבת - זאת אומרת אתה כאן לצידי) קרא לי עוד ועוד ועוד לשמוע את קולך יתאפשר לי רק אם אוזניי יהיו קרובות אליך ונוכחותך תיהיה אמיתית בשר ודם ומה יותר אינטימי בין אוהבים שקוראים עוד ועוד ועוד ועוד ועוד זה לה בשם או באיזה שם חיבה זוגי ואינטימי? מי בוכה שם הו/בוא ענה לי (ענני) אי פניך מועדות יש המשך לשיר כמובן יש שם משפט מטריף חושים כמו: "בואה ים כסני עשב קול אדם על סף דמעות" זר ורדים פתאום הנחתי - פתאום. זאת אומרת לא משהו מתוכנן פה על אדן החלון - על אדן החלון? מיפורים ניבטות מאדן החלון, לקפוץ מחלון פרושו לעוף, לעוף באנושית נגמר בהתרסקות ומוות) מבדידות ציפור שואגת - הוא הלך הוא לא קורא יותר בשמה, הוא עזב, הבדידות הכואבת החשופה מזמינה ציפור מהדמיון, כמו ה"אדמה" שלו עזבת, כמו ה"סלים של הזיות" שוב ציפור מן הדמיון יש הרבה דמיון לשימוש במוטיב החלון והציפור בחדר שנכתבו גם בידיהם של אלתרמן ובעיקר של ביתו - תרצה אתר, אשר כך גם מצאה את מותה לבסוף. ויש המון מוטיבים בשיר הזה החוזרים על עצמם בדרכים ובהקשרים אחרים בשיריה של נורית. תרצה אתר כפי שהזכרתי למעלה, ב"תפקיד ראשי" של זך, הבית שלא הולחן מדבר על "ראה איפוא את האיש הקופץ מגג או מרפסת כלץ ולא כנושא איזה מסר"...... מזכיר גם את הטירוף העתידי שמחכה לזו ששרה את "אני אשתגע שתאמר שלום": "זוהי אהבה שתגמר בבזיון, אם תרצה ללכת זה יהיה גהינום מושלם, קשה יותר ממוות זה יהיה סוף העולם" או כמו שנורית נהגה לאמר באחד מקטעי הקישור של פעם: "הוא עזב את הבית הילדים נשארו לבד....וכו..וכו..."
