לי יש אבל אני ירשום בחלקים את הכל
העקבות של אלוהים: לילה אחד אדם חלם חלום הוא חלם שהוא הולך לאורך החוף עם אלוהים על פני השמים חלפו במהירות סצינות מחייו. בכל סצינה הוא שם לב לשני זוגות עקבות רגליים בחול. זוג אחד שייך לו והזוג השני לאלוהים עם חלוף הסצינה האחרונה של חייו הוא הסתכל אחורה לעקבות שבחול. הוא שם לב שפעמים רבות לאורך דרך חייו היה רק זוג עקבות אחד, כמו כן הוא שם לב שזה קרה בתקופות השפופות ביותר בחייו. דבר זה הטרידו והוא שאל את אלוהים בנוגע לכך: "אלוהים, אתה אמרת שביום שאלך אחר חוקיך אתה תלך עמדי לאורך כל הדרך, והנה שמתי לב שבתקופות הקשות ביותר בחיי יש רק זוג עקבות אחד. אינני מבין מדוע כאשר הצטרכתי אותך יותר מכל עזבתני ענה אלוהים: "בני היקר עד מאוד, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזבך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך כשאתה רואה זוג אחד של עקבות לא היו אלה עקבותייך היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי." משחק מחבואים: מספרים שפעם נפגשו במקום כלשהו על פני האדמה, כל הרגשות והתכונות של בני האדם. כשהשעמום פיהק בפעם המי יודע כמה, השיגעון, כהרגלו כל כך משוגע, הציע לכולם: "בואו נשחק מחבואים!". הספקנות הרימה גבה והסקרנות, שלא ידעה להתאפק, שאלה: "מחבואים? איך משחקים את המשחק הזה?". "הוא משחק - הסביר השיגעון - בו אני מכסה את פני ומתחיל לספור מאחד עד מיליון ואתם מסתתרים וכשאני אגמור את הספירה, הראשון מבינכם אשר אמצא ייקח את מקומי כדי להמשיך את המשחק". ההתלהבות רקדה עם האופוריה, השמחה קפצה כל כך הרבה ששכנעה לגמרי את הספק וגם את האדישות, שלעולם לא נהגה להתעניין בשום דבר, אך לא כולם רצו להשתתף; האמת העדיפה שלא להסתתר, בשביל מה? במילא תמיד מוצאים אותה בסוף. הגאווה אמרה שמדובר על משחק מטופש ביותר (אבל מה שהפריע לה באמת הוא שהרעיון לא היה שלה) והפחד החליט שלא לסכן כלום. "אחת, שתיים, שלוש… "התחיל לספור השיגעון. הראשונה שהסתתרה הייתה העצלנות, מתחת לאבן הראשונה שמצאה בדרכה. האמונה עלתה לשמיים והקנאה הסתתרה מאחורי צל ההצלחה, אשר במאמצים ענקיים, מצאה מקום בצמרת של העץ הכי גבוה. הנדיבות כמעט שלה יכלה להסתתר, כי כל מקום שמצאה היה נפלא בשביל אחד החברים שלה. מה עם אגם שקוף? אידיאלי בשביל היופי, חור בגזע העץ? מושלם בשביל הצניעות, מאחורי כנפי הפרפר? הכי טוב בשביל החושניות, מה עם משב הרוח? יוצא מן הכלל בשביל החופש. כך הנדיבות מצאה מקום צנוע אבל מתאים לה בקרן שמש קטנה. האגו לעומתה, מצא מקום מצוין מלכתחילה, גדול, מאוורר, נוח, אבל אך ורק בשביל עצמו בלבד. השקר הסתתר בעומק הים (אבל האמת היא שהסתתר מאחורי הקשת), התשוקה והחשק במרכז הרי געש, השכחה שכחה אפילו איפה הסתתרה. כשהשיגעון ספר 999,999, האהבה עוד לא מצאה מקום להסתתר, כי כל המקומות היו תפוסים. "מיליון!" הכריז השיגעון והחל בחיפושים. הראשונה שמצא הייתה העצלות, רק שלושה צעדים ממנו מתחת לאבן. אחר כך שמעו את האמונה שמתווכחת עם אלוהים על זואולוגיה, את התשוקה וחשק שמעו מרעידים את הרי הגעש. באופן פתאומי, הופיעה לה הקנאה וכך הצליח לפענח איפה ההצלחה. את האנוכיות לא היה צורך לחפש, היא בעצמה ולבדה יצאה ממחבואה, שהיה זה קן דבורים. מרוב שהלך, השיגעון הרגיש צמא, וכך הגיע לאגם ושם מצא את היופי. עם הספק היה קלי קלות, כי מצא אותו יושב על הגדר בלי להחליט עדיין באיזה מקום להסתתר. כך מצא אחד אחד את כולם, את הכשרון בין עשבים הטריים, את החרדה במערה חשוכה, את השקר מאחורי הקשת ואפילו את השכחה שכבר שכחה ששיחקה מחבואים. רק האהבה לא הופיעה בשום מקום. השיגעון חיפש מאחורי כל עץ, מתחת לכל אבן, בפסגות ההרים וכשעמד להיכנע, הבחין בשיח ורדים והתחיל להזיז את הענפים. לפתע פתאום, נשמעה צעקה איומה וכואבת; קוצי הורדים פצעו את האהבה בעיניים… השיגעון לא ידע מה לעשות כדי להתנצל. בכה, התחנן, ביקש סליחה ואפילו הבטיח לאהבה להיות המלווה הצמוד שלה. מאז אותם ימים, בהם שיחקו מחבואים בפעם הראשונה על האדמה, האהבה היא עיוורת והשיגעון מלווה אותה… כוכב הים: איש אחד הלך על חוף הים.בעוד הוא הולך, הוא רואה ילדה קטנה מרימה כוכבי ים שנתקעו על החוף וזורקת אותם חזרה למים... הוא ניגש אליה ושאל: "מה את עושה?" הילדה הקטנה ענתה: "כלום אתה לא רואה? אני מרימה כוכבי ים שנתקעו על החוף וזורקת אותם חזרה לים." האיש גיחך ואמר:"ילדה קטנה, את לא יכולה להציל את העולם... את ילדהקטנה ואת יכולה ללכת רק ק"מ וחצי בכל יום, והחופים בעולם גדולים... את לא תצילי את אוכלוסיית כוכבי הים ולא תשפיעי על החיים של אף אחד!" הילדה הקטנה הרימה כוכב-ים וזרקה אותו בכל כוחה 10 מטר לתוך הים, ואמרה:"על החיים של כוכב הים הזה, השפעתי!"
