עזרה

[תוליק]

עזרה

תסלחו לי שאני לא מעדכנת ולא משתתפת. אני עוברת עכשיו תקופה של התבודדות. מה שכן רציתי זה עזרה בחיפוש קטע שכתבה, כך נדמה לי, הרמוניה (נראה לי שזה היה בטאג´ ליין) מין מכתב שהופנה לכל אלה שלא מבינים מה עובר עלינו. לא הצלתי למצוא אותו לא בקישורים לא במאמרים ולא במקומות אחרים... ויש לי מספר אנשים שחשוב לי להבהיר להם מה עובר עלי... טוב אם אני כבר פותחת הודעה - אני גם אפרט. זה ההורים שלי. הם טוענים שאני צריכה להפסיק את כל הטיפולים וללכת לטיפול אלטרנטיבי כי "הכל בראש לי". הם טוענים שאני מסתגרת, ושזה לא תקין שאני לא מוכנה להפגש עם חברות שלי שבהריון. הם מאוד עדינים ואוהבים - אבל אני צריכה איכשהו להבהיר להם מה עובר עלי - הם לא מבינים כי לא שיתפתי אותם מההתחלה ועכשיו כשאני מזכירה הפריה חוץ גופית הם נלחצים שאני "רצה " מהר מדי. אז זהו, אשמח לשמוע איך אתן מסתדרות עם ההורים ומה היחס שלהם, וגם אם מישהי תמצא לי את הקטע שדיברתי עליו בהתחלה... תוליק - שדי בדאון בימים הארונים.

 

[פפושקי]

תוליק יקירה, לא יכולה

לעזור לך במציאת הכתבה כי אני לא זוכרת. אבל מקפיצה לך את ההודעה, ומקווה שבקרוב מאוד תפסיקי להתבודד. לגבי ההורים - רק בגלל דברים כאלה והדאגות וההתקרצצות שיכולה להיות, אני לא מספרת ולא מעדכנת. פשוט אומרת כשיהיה משהו להגיד אני אגיד. אולי השיטה היא לא לערב אותם יותר מדיי לגבי מהלך ואופן הטיפולים... לא יודעת, זה בכל אופן מה שעובד על ההורים שלי ושל הפפושקון שלי. אז שיהיה בהצלחה נשיקות פפושקי

 

[מרב של ערן]

תוליק עצוביק,

מצרפת לך את הקישור למאמר. אני השתמשתי בו והוא מאוד עזר. כשגיליתי את הפורום, מצאתי את המכתב, כמובן שנשפכו הרבה דמעות שלי ושל ערן כשקראנו אותו, כי הזדהנו מאוד, והיו גם הרבה דמעות של מי שנתנו לו לקרוא אותו. הסברנו שלא כל מה שכתוב בו התרחש בדינמיקה המשפחתית/חברית שלנו, אבל מרביתו התאים, ואנחנו נותנים אותו כדי שמי שלא עובר את התהליך יוכל אולי לנסות להיות אמפטי יותר לרגשות שלנו. ביקשנו להיות קצת יותר רגישים, לשים מעט יותר תשומת לב לדברים שנאמרים, כי בצד שלנו כל זבוב באותה תקופה הפך לפיל. אנחנו הבהרנו חד משמעית שאנחנו מבקשים לא לייעץ לנו עצות רפואיות, ולא לספר לנו איך הבת-דודה מגדרה החליטה לקחת הפסקה, נסעה לחו"ל וחזרה בהריון. את כל סיפורי הניסים והנפלאות אנחנו מכירים, ועדיין מאמינים שהרפואה היא זו שתעזור לנו. ביקשנו שיכבדו את ההחלטה שלנו. לשמחתנו, מרבית מקבלי המכתב היו נרגשים מעצם זה ששיתפנו אותם בתהליך כל כך אישי שלנו, ואפילו התנצלו אם אמרו משהו בתום לב ולא שמו לב שפגעו. תוליק יקירה, מאחלת שהימים האפורים יעברו, ויבואו רק ימים בהירים ושמחים יותר.

מרב

 

[תוליק]

זה בדיוק מה שחיפשתי!!!

אני זוכרת שגם אני מאוד התרגשתי לקרא אותו. ההורים שלי לא מתקרצצים אבל הם לא מבינים וצריך להסביר להם. בדיוק כמו שמרב כותבת - כל אחד מספר סיפורי נפלאות ואצלינו כל זבוב פיל. השילוב של שני אלו ביחד - קטלני. יותר מזה. אמא שלי כל פעם מספרת לי על X שלקח לה 5 שנים וא - בלי טיפולים ובלי כלום - הצליח להם. ועל אחרת ששש שנים לקח לה ואולי אני אלך לדבר איתה ועל עוד אחת ש10 שנים ואז אימצה - בקיצור כל אותם סיפורי פלא - והיא לא מבינה שה לא מענין אותי שגם הבת של היועץ מס שלהם לא הצליחה... למה זה אמור לעודד אותי?!! בכל אופן תודה. אני אתן להם לקרא - ואני מאמינה שזה יעזור... לפעמים אני חושבת שבלי הפורום הזה הייתי משתגעת.

נ.ב - מישהי יודעת מה אפשר לעשות עם צ´יסטה?

 

[אולה *]

בתשובה לנ.ב.

אם הציסטה קטנה ובודדה - ניתן להתעלם ממנה. ז"א, מחכים עד שהיא תיספג. אם מדובר בהרבה ציסטות - שאריות של הטיפול - לפעמים אין מנוס מגלולות. כן, גלולות נגד הריון.

 

[רוצה ילד]

כ"כ מזדההה עם המכתב !

 

[רוצה עוד 1]

תוליק גם אני לא זוכרת במה מדובר

אני מצטערת שאת בכזה דאון. דווקא בזמנים כאלה אולי כן כדאי למצוא מישהו שאפשר להשען עליו/עליה ולקבל תמיכה. חבל שההורים שלך לא יכולים למלא את הפונקציה הזו, כי אני מתרשמת שיש להם כוונות טובות ויש ביניכם קרבה. אני טועה? גם אם לא יימצא הקטע המבוקש, אני בטוחה שאם תחליטי שאת בכל זאת רוצה להסביר להם, יש לך את היכולת המילולית (וגם כושר הניסוח בכתב, כפי שזכור לי) להעביר להם את הרגשתך הקשה. נסי לנסח לעצמך ובעקבות זאת להם, מה הציפיות שלך מהם, לאיזו מעורבות את מצפה מהם, עכשיו שהם כבר כן בתמונה, למה את זקוקה מהם (תמיכה בדרך בה בחרת לאחר שלמדת את הנושא ושקלת לעומק-כן, שיפוטיות והצעות שאין להן בסיס של ידע והיכרות מעמיקה עם הנושא - לא, תודה). נסי לנסח במילים את הרגשתך נוכח חברותייך ההרות. נסי למצוא דרך להעביר להם שאחת הסיבות לכך שלא שיתפת אותם מההתחלה היתה בדיוק זו - שחששת מאופן ההתמודדות שלהם עם הקושי שלך והנה חששותיך התאמתו. לדעתי, די אם תראי להם את הקטע שלך שכיכב בטאג ליין על התינוק שלך שמחכה לך, כדי שיוכלו להתחיל ולהבין מה שעובר עלייך. ולגבי זה שזה רק "בראש שלך", נו, איך מתמודדים עם זה? לוקחים את אמא איתך לרופא בפעם הבאה שאת הולכת לקבל פרוטוקול? מדפיסים אסופה של כתבות בנושא אי-פוריות מהאינטרנט? מזמינים אותם להציץ לפורום, איפה שמתכנסות כל אלה שזה "רק בראש שלהן"? לא יודעת. תוליק מקסימה, אם ההסתגרות וההתבודדות שלך היא מבחירה, כי אין לך כוח לאנשים אחרים, זו זכותך ועמדי עליה. אם את זקוקה לתמיכה, בקשי אותה. אנחנו כולנו כאן בשבילך, תמיד נכונות לתמוך ולחבק.

 

[רוצה עוד 1]

עכשיו קראתי את המכתב ואני מבינה למה

רצית דווקא אותו. הוא אכן מנוסח לעילה ומסביר באופן מושלם ה-כל.

 

[שמחה על התמיכה]

תוליקי יקרה... ../images/Emo39.gif

אני ואימי בקשר מעולה... (אם אבי אין לי הרבה קשר, כיוון שהם גרושים, הוא לא יודע כלום על הטיפולים) ואת אימי אני שיתפתי לא ממש מההתחלה, אבל קצת אחרי שהתחלתי עם הטיפולים, אני רואה את אמא שלי מתייסרת כולה שאין היא יכולה לעזור לי, כל הזמן היא שואלת אותי מה היא יכולה לעשות... אני ממש מבינה אותה, כי לא רוצה שאני, הבת שלה תסבול, קשה לראות את אמא שביתה סובלת, ולכן גם היא, כמו הורייך, המליצו לי על טיפול אלטרנטיבי.. ובאמת הלכתי, כאן כבר היתה הבעיה עם בעלי, "השטויות של אמא שלך", אבל החלטתי ללכת על זה, למה לא? ואז אצל המאבחן שאלתי אם ניתן לשלב את האלטרנטיבי עם הקונציונלי ואמר שכן, אז החלטתי שאכן אני הולכת על זה, וכבר עשיתי דיקור והתחלתי עם צמחי מרפא (למרות שעכשיו אני בהפסקה, בגלל זריקת הדקפפטיל הארוך, זה לא מסתדר יחד כרגע).. אני לעומת זאת בכלל לא מראה לאימי מה עובר עלי, למרות שהיא אמא ומצליחה לראות דרכי... זו גדולתה של אמא (וזה למה כולנו כל כך רוצות) גם היא אומרת כל כך הרבה הורמונים מזריקים לך... אולי משהו אחר אפשר לעשות, כל כתבה בנושא שהיא מוצאת, היא שומרת בשבילי....היא מרגישה שהיא חסרת אונים שאין היא יכולה לעזור, ואני כל כך מבינה אותה ולכן אני משתדלת לתת לה הרגשה שבעצם אצלי הכל בסדר... האמת אני נותנת את ההרגשה (או משתדלת לפחות) לכל הסובבים אותי, רק בלילה בלילה קורה לי שהדמעות זולגות לי (לא רק הגברים בוכים בלילה). בקשר למה שכתבה רוצה עוד 1, גם אני הוצאתי כמה דפים מהפורום, כדי שאימי תקרא, כל מיני דברים שכתבתם/ן שאלות שלי ותשובות שכתבתי, ואני רואה שלאימי זה עושה טוב לדעת, להבין ולהשתתף ולפעמים אפילו מרגישה שבעלי פחות משתתף, לא מעוניין בכלל לקרוא או לשמוע מהפורום (למרות שלפעמים אני כן מספרת, אי אפשר בלי, אני חיה על זה) הוא כנראה מפנים (כמו הרבה גברים) תודה למירב שמצאה את הקישור, גם אני הוצאתי את המאמר, רוצה גם לקרוא אותו, אולי היום בבית בלילה, במקום לבכות... תוליקי, מקווה שבכל זאת נצליח קצת להוציאך מהדאון, אני מבינה אותך, אבל אנחנו כאן איתך, נותנת לך

גדול גדול... ושרק יהיה לך אושר (ותינוק כמובן) וסליחה שיצא לי ארוך...

 

[מ ו ח]

הורים../images/Emo166.gif

אין לי מושג לגבי מה שהרמוניה כתבה, אבל סיפור ההורים הזכיר לי את אמא של בעלי. היא תמיד מספרת שכאשר היא נסתה להכנס להריון של בעלי ואחיו התאום, היא לא הצליחה. ורק כאשר היא טסה ללונדון וכו´, ונרגעה ההירון הגיע. לפי דעתה אנחנו לא בהריון כי אני לא רגועה. אמרתי לה בלי שום מחשבה, שאצלנו יש בעייה רפואית אמיתית, שנראית לעין, ולא סתם גחמות פרטיות. לא יודעת עד כמה היא באמת קלטה, אין מה לעשות. ההורים שלי תומכים ומתעניינים. ואני באמת משתפת אותם בלכ התהליך. אני חושבת שהידיעה עוזרת להם להתמודד עם המצב. מקווה שהדכאון יתחלף בקרוב, למצב רוח טוב. ושיהיה בהצלחה ובקלות