עזרה.

[ori1998]

עזרה.

שלום לכולם, חדשה כאן. נכנסתי הצצתי אני מקווה שאולי תוכלו לעזור. אני אמא לילד מתבגר בן 15 וככל שהוא מתבגר כך הדאגות לא מרפות. הן מכרסמות ללא הפסקה וכבר יש לי תחושה שאני מסובבת עם חור ענק בבטן. הנער שלי חוווה התבגרות לא קלה בעצם מילדות לא היה קל. ילד מאוד מופנם ורגיש מאובחן ADD. קשיים כמעט בכל תחום וביחד עם זאת קשיים חברתיים. כשעלה לחטיבה נוצרו קשריים חברתיים ואני הייתי בעננים, כל כך שמחתי שהבן שלי מסוגל לקשור קשריים חברתיים אך לאט לאט הכל דואך והקשרים מתפוררים והילד נותר לבדו. רוב הזמן הוא עם עצמו מבודד ועצוב במיוחד בערבי סופ"ש. אני יודעת שילד בן גילו אמור להיות מוקף חברים יוצאים מבלים. אני מנסה לדלות ממנו פרטים אך קשה לו מאוד להסביר את המצב. יש לו קושי עצום בביטוי עצמי והוא חסר קישורים חברתיים. פעם שאלתי אותו מה לדעתו חסר לו לעומת ילדים בגילו הוא טען שחסר לו כוח. הוא טוען שזה כוח פיזי מה שעושה ילד למקובל. אך לדעתי מה שחסר לו זה היכולת לזרום ולהביע את עצמו בחברה. הוא סיפר פעם שהיה עם חברים והיתה סיטואציה במפגש היו מספר ילדים מצומצם מתגודדים ומספרים סודות והוא הרגיש לגמרי לבד. מאז המצב רק מחמיר. אני חוששת שאולי מאוחר לילד בגילו לשנות עורו. לא יודעת אם יכול להיות שמילד מופנם ובודד יהפוך להיות אסרטיבי וחברותי מקווה שאני טועה ואולי אפשר לשפר את המצב. חייבת חייבת לשנות את המצב אני צריכה כלים, לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה מראש.

 

[שמחה37]

ניסית טיפול כלשהו?

לי יש ילד בן 13 וחשבתי שאת כותבת במקרה עליו. עכשיו עברנו דירה בכלל וממש לא פשוט לו ליצור קשרים חדשים. לדעתי הדימוי העצמי הנמוך ובטחון עצמי ברצפה גורמים להם להרגיש ש"אין לי כח"" אני לא מספיק טוב" וכד'. אנחנו ניסינו מס' טיפולים ועכשיו מהכירותי את עולם האימון ואת הפלאים שהוא מחולל בזמן קצר יחסית אני מחפשת מאמן גבר שיעבוד איתו על הדימוי העצמי. כי שם זה מתחיל ממש לא מאוחר להתחיל טיפול עם ילד בן 15 ואני הייתי נעזרת גם עם הצוות בבי"ס. בגדול הכלים הדרושים זה לחזק את הילד בכל מצב, להיות שם בשבילו להדגיש את החוזקות שלו ולהיות קשובים ל ווהכי חשוב לשדר לו אהבה בכל תנאי וללא גבולות זכרי שהוא מודע לאתגרים העומדים בפניו והדבר האחרון שהוא צריך זה "שיטיחו" או "יסבירו" לו אותם גם ככה לא פשוט לו והוא צריך המון אהבה. זה לא פשוט וזה אתגר יומיומי. בהצלחה יודעת בדיוק על מה את מדברת

שמחה

 

[ef26]

מקום האמא ומקום הבן

הי יקירה אני רואה שני מקומות 1. מצבו החברתי של הבן וההתמודדות עימו (התמודדות גם יכולה להיות רגשית) 2. הדאגה שלך כאמא לרווחת בנך האהוב במקום הראשון אהבתי לראות את החקירה העדינה שלך עם ילדך בשאלות כמו "מה הוא חושב שחסר חסר לו" שאלה מסוג זה היא מקום נפלא להתחיל להבין כיצד בנך רואה קבלת מיקום חברתי גבוה. אני חושבת שבעזרת ייעוץ או טיפול מתאים ניתן להמשיך לעבוד עם הילד בחילוץ עולם התפיסה שלו ולבדוק מה עומד מאחוריה – כמו למשל מה הוא חושב שכוח פיזי יכול לתת לו. לפי זה אפשר לראות גם את בחירת הנערים אותם הוא רוצה כחברים. אני לא חושבת שמופנמות היא דבר רע, לא שהיא לא יכולה להשתנות במהלך השנים אך בתקופת הבגרות בטח שלא הייתי רואה בה בעיה, אלא להפך מקום שיש לקבל אותו. יש הרבה אנשים שהם "מופנמים" שמסתדרים טוב מאוד בחיים ושיש להם חברים. נראה שבנך משתף אותך בעולמו וזה דבר מצויין, ואני רואה את המקום שלך כאם בהכלה ובהקשבה. אמנם ברור שכאם דאגה היא בדרך כלל בלתי נמנעת אך אני כן חושבת שגם אלו הם מקומות שאת יכולה לחקור ולשאול את עצמך ממה את כל כך מפחדת. את יכולה לבחון את העוצמה של הדאגה, כיצד היא משרתת את בנך, האם הדאגה עצמה מושלכת אל העולם של הבן, כל אלו הם גם מקומות לעבודה שלך עם עצמך. וכמו שנאמר כאן גם אני חושבת שאימון יכול לעזור בהתבוננות על הדברים ממקום בהיר יותר וכן בקבלת כלים להעצמה של עצמך ושל הבן (רק במידה שבנך רוצה לעבור זאת). לגבי ה-ADD עמדתי האישית היא שכל עוד היא לא נצפית כבעיה (ללא קשר לבחירה אם לפעול בנושא או לא) לא צריך להיות לה קשר עם מצב חברתי כל שהוא.

 

[סאלי תדמור]

למעשה הורים הם מאמנים

שלום לך, כשניסיתי לחשוב איך לנסח את מה שרציתי לומר לך, עלה בדעתי שהורים הם בעצם מאמנים. בין אם הם רוצים בזה, ובין אם לאו. אנחנו לצד ילדינו, והם נושאים אלינו עיניים, ורוצים להעזר בנו. רוצים שנלווה אותם. אני חושבת שיש מעט מאוד מאמנים טובים שלא מתאמנים בעצמם. המאמנים שאני מכירה מתאמנים ברציפות רוב חייהם (גם אני), בשיטות וכלים אלו ואחרים. מאמנים שלמדו אימון ויש להם נסיון רב באימון, מבינים שבלי לקבל תמיכה בצורה רציפה - הם לא יוכלו לאמן היטב. והורים? החברה בעצם מצפה מאיתנו לאמן (במידה מסוימת) את ילדינו, ואנחנו מקבלים מעט מאוד כלים לכך. זה יהיה נפלא אם בנך יוכל להעזר באימון, או בעבודה רגשית כלשהי אחרת. בהחלט. אבל זה יהיה רק שעה בשבוע. אולי שעתיים או שלוש. ואילו הקשר שלכם הוא יומיומי. התועלת הגדולה תהיה אם את עצמך תוכלי לתמוך בו יותר, בתהליך שלו. ולכך, אני מסיקה מדברייך, שאת צריכה תמיכה. את צריכה תמיכה בתהליך זה. אולי צריכה זה לא מדויק - אבל זה יכול להיות טוב עבורך. אני יודעת מעצמי שהרבה מהאימון שאני מקבלת (ספציפית אצלי לרוב זה "התמקדות") הוא על תחום ההורות. אני חושבת שזה אחד התחומים המאתגרים. למה? כי זה כל כך רגשי. כי אנחנו מרגישים שזה אומר עלינו המון. וכי זה מאוד חשוב לנו. כל זה יוצר קושי. וקושי שאפשר כמובן להתגבר עליו, בהדרגה, למזלנו המאמנים

בהצלחה רבה

 

[ענבל כהן חמו]

קשיים חברתיים

יקירה, קשיים חברתיים הם נפוצים אצל ילדי ADD (לחלוטין לא אצל כולם, יש בעלי ADD חברתיים מאוד). הרבה פעמים יש קושי להתגמש, קושי לקרוא סיטואציות חברתיות, אימפולסיביות בתגובות. לפי מה שאת כותבת כמה דברים יכולים לעזור: חוג ספורט, במיוחד דברים כמו ג'ודו, קרטה, או אומנויות לחימה אחרות. עובדים שם גם על יכולת גופנית וגם על יכולת מנטלית. וגם - טיפול אישי או אפילו עדיף קבוצה טיפולית לבני גילו אשר עוסקת במיומנויות חברתיות. שם ימצא בני גילו במצב דומה, יגלה שאינו היחיד, וגם יתרגל מיומנויות חברתיות. עבורך הייתי מציעה ללכת לקבוצת הדרכה להורים שתתן לך כלים להבין אותו ולסייע לו וגם עבורך שלא תרגישי לבד בתוך המצב. אם אינך מוצאת גם הדרכה אישית תסייע לך.

 

[חמניה 12]

אורי שלום,

מאז שבנך אובחן בADD האם הוא קיבל טיפול כלשהו -ואם כן איזה טיפול? הייתה כאן המלצה להכניס אותו לחוג שקשור לספורט - אני תומכת בהמלצה הזו כיוון שמעבר ליתרונות שציונו - בסופרט יש גם עניין עבודת הצוות - עבודה עם ולמען חברי הקבוצה -האם בנך מעוניין באיזה שהוא ספורט או אומנות לחימה? יש גם חוג DND -מבוכים ודרקונים - החוג נוצר על מנת לעזור לילדים ובני נוער לסגל לעצמם כישורים חברתיים - יש הרבה משחקי תפקיד ועבודת צוות. חסרים לי פרטים בנוגע לחוג -אם תיהי מעוניינת אני אברר עבורך פרטים בנוגע לחוג. אני בהחלט ממליצה למצוא עבור בניך טיפול המתאים לו -ולשלב לטיפול טיפול קבוצתי. לגביך אני תומכת בהמלצה שהייתה כאן - מאוד מומלץ למצוא קבוצת תמיכה להורים לילדים עם ADD -בעזרת מפגשים עם הורים אחרים אשר מתמודדים עם דברים דומים, תוכלי גם למצוא מקום שבו תוכלי לפרוק את הקשיים שאת עוברת, לקבל הרבה טיפים והמלצות מאנשים שעוברים את מה שאת עוברת. אינני מאמינה שמאוחר מדי לבניך - האישיות מתייצבת סופית בגילאי 18-19 (וזה על פי הDSM-IV) בניך עוד לא סיים לעבור תהליכים אשר מעצבים אותו ואת אישיותו -ובהחלט יש זמן לעזור לו ללמוד כישורים חברתיים.

 

[ori1998]

תגובות

תודה אנשים יקרים, התגובות די מחזקות אותי, אין ספק שגם ההורה צריך כלים. אך בעיקר הילד. חשבתי דווקא על מאמן אישי ( גבר) או קבוצה שאיתה אפשר להמחיש ולעשות סימולציות למצבים שונים. אם יש לכם המלצות אשמח לקבל. תודה מכל הלב.

 

[ענבל כהן חמו]

המלצות שייכות לאיזור המגורים

אמרי מהיכן את ונראה אם יש לנו מידע רלוונטי. קבוצה טיפולית חברתית היא רעיון טוב עבורו. אין הרבה כאילו - מקומות ששווה לך לברר הם דרך היועצת בבית הספר ודרך השירות הפסיכולוגי בעירך. כמו כן אפשר לעשות חיפוש באינטרנט ולראות מה את מוצאת. אם אינך גרה בתל אביב, רוב הסיכויים שלא תמצאי יותר מאפשרות אחת באזורך, או לכל היותר שתיים. המלצות אישיות איננו מעבירים מעל הפורום, אבל אני בטוחה שישמחו להעביר לך במסרים אישיים.

 

[bridges]

תוגבה..

שלום רב, קראתי את כל התגובות שקיבלת ואת התגובה שלך ואני רוצה לחזק כמה דברים:

חוג ספורט ובייחוד חוג של אמנויות לחימה (כמו קראטה, אייקידו או ג'ודו) יכול לעשות פלאים. לי חוג כזה עזר כשהייתי בן 30! חוג נוסף שמאוד יכול לעזור זה חוג תיאטרון.

לגבי מה שאת כותבת: "אין ספק שגם ההורה צריך כלים. אך בעיקר הילד.". אני חייב להיות כאן מאוד בוטה ולומר שאת טועה. הילד שלך נמצא רוב הזמן אתך ולא עם המאמן או הקבוצה ולכן שינוי אצלך וצל בן זוגך או כלים חדשים יכולים להביא לשינוי בלתי יאומן בילד. אני תמיד ממליץ להורים לעבור תהליך במקביל או לפני הילד. בקיצור אם היית מגיעה אליי אני הייתי ממליץ לשלוח את הבן לחוג אמנות לחימה ולכם לעבור תהליך של אימון או טיפול קבוצתי להורים מתבגרים. בהצלחה, רונן

 

[סאלי תדמור]

well put. בהצלחה ../images/Emo140.gif