עזרה
שלום , אני רוצה לקבל איזשהו יעוץ ראשוני כי המצב בבית הפך להיות בלתי נסבל , ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה לעזור בזה . אני בשנות העשרים של חיי, אני סטודנטית , אני לא גרה עם ההורים עברתי לעיר אחרת כי לא יכלתי לסבול את המצב בבית . אני אשתדל לתאר את המצב בקצרה , אימא שלי התחתנה מחדש לפני כ8 שנים אחרי גירושים לא פשוטים מאבא שלי . אנחנו משפחה שעלתה לארץ , היא מעולם לא התאקלמה , ובעיקר הייתה תלויה באבי , אחרי הגירושים היא התחתנה עם גבר שהיא חיבבה , שמבוגר ממנה בעשר שנים בעיקר על מנת שיכלכל אותה . לפני כ6 שנים נולד להם ילד, זה נבע בעיקר משיקולים שלבעלה אין ילדים . אחרי הלידה היחסים הדרדרו , והיא סבלה מדכאון של אחרי לידה , באותה תקופה עוד גרתי בבית וניסיתי לתמוך בה להרגיע את הרוחות . לפני שנתיים עזבתי את הבית לטובת הלימודים מכיוון שלא יכלתי לסבול את הצעקות והריבים שיש בבית , והכל מול הילד . היום בערב היה שיא חדש, בעלה התקשר אלי להגיד שאחרי מריבה נוספת היא פשוט הלכה מהבית . אחרי כשעה היא חזרה הביתה , אבל המריבות האינסופיות נמשכות כבר כל הזמן , עקב המשבר הכלכלי, בעלה עכשיו מובטל כבר כחצי שנה אז היא יצאה לעבוד בעבודות זמניות כמו בייביסיטר , אין להם גם שום נכסים משותפים . הילד סופג את כל מה שקורה בבית ומתייחס בצורה מגעילה כלפי האבא, צועק כל הזמן על כל דבר , כי זה מה שהוא רגיל לראות כנורמלי . בנוסף , היא מנסה כל הזמן לשנות וכל דבר שהוא עושה זה לא בסדר, היא לא מצליחה להירגע וכל הזמן לוקחת כדורי הרגעה ועכשיו גם בעלה התחיל עם זה.. כשהוא מציע להתגרש , היא מתחילה להשתולל שהוא מסיר אחריות מעצמו ושבגללו נולד הילד והוא חייב להישאר , אני רואה את המצב הזה , וכואב לי . אני אוהבת את אימא שלי מאוד , למרות שאני לא מסתדרת איתה , אני גם משתדלת לא לתקשר איתה יותר מידי מכיוון שהיא רק עסוקה בבעיות של עצמה כל הזמן. מדברים שבעלה סיפר לי יש לה התקפי זעם , שהיא מנסה לחנוק אותו , אני לא יודעת אם זה נכון כי מעולם לא ראיתי את זה . בעבר הייתי מנסה להתערב ולנסות לדבר איתה אבל זה היה פוגע בי , הייתי הופכת לנסערת לא מרוכזת בלימודים , עד שלא יכלתי יותר. אני מנסה להתנהג כרגיל, כי כרגע יש לי עוד כמה שנים של לימודים לפני ואני לא אוכל לתמוך כלכלית באחי ואימי. אני מרגישה שדברים רק מדרדרים גם כשנדמה לי שכבר אין לאן. אני לא יכולה לשתף בזה אף אחד , לא חברים ולא את החבר , שבזמן האחרון היא כבר לא מחבבת אותו במיוחד . למי אפשר לפנות ? אני לא רוצה שיוציאו את אחי לפנימיה או מהבית , אני לא אוכל לסלוח לעצמי על דבר כזה, זה הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם , אבל גם נקרע לי הלב שהוא סופג את כל הצעקות והריבים בבית כל הזמן , הוא לא נהנה מילדות אמיתית . אולי הייתי צריכה לשפוך את זה החוצה , אשמח לקבל עצות , או סתם גם קצת תמיכה מאנשים שחוו משהו דומה .. הלוואי שהלילה הזה יעבור בשקט בבית...
שלום , אני רוצה לקבל איזשהו יעוץ ראשוני כי המצב בבית הפך להיות בלתי נסבל , ואני מרגישה שאני כבר לא יכולה לעזור בזה . אני בשנות העשרים של חיי, אני סטודנטית , אני לא גרה עם ההורים עברתי לעיר אחרת כי לא יכלתי לסבול את המצב בבית . אני אשתדל לתאר את המצב בקצרה , אימא שלי התחתנה מחדש לפני כ8 שנים אחרי גירושים לא פשוטים מאבא שלי . אנחנו משפחה שעלתה לארץ , היא מעולם לא התאקלמה , ובעיקר הייתה תלויה באבי , אחרי הגירושים היא התחתנה עם גבר שהיא חיבבה , שמבוגר ממנה בעשר שנים בעיקר על מנת שיכלכל אותה . לפני כ6 שנים נולד להם ילד, זה נבע בעיקר משיקולים שלבעלה אין ילדים . אחרי הלידה היחסים הדרדרו , והיא סבלה מדכאון של אחרי לידה , באותה תקופה עוד גרתי בבית וניסיתי לתמוך בה להרגיע את הרוחות . לפני שנתיים עזבתי את הבית לטובת הלימודים מכיוון שלא יכלתי לסבול את הצעקות והריבים שיש בבית , והכל מול הילד . היום בערב היה שיא חדש, בעלה התקשר אלי להגיד שאחרי מריבה נוספת היא פשוט הלכה מהבית . אחרי כשעה היא חזרה הביתה , אבל המריבות האינסופיות נמשכות כבר כל הזמן , עקב המשבר הכלכלי, בעלה עכשיו מובטל כבר כחצי שנה אז היא יצאה לעבוד בעבודות זמניות כמו בייביסיטר , אין להם גם שום נכסים משותפים . הילד סופג את כל מה שקורה בבית ומתייחס בצורה מגעילה כלפי האבא, צועק כל הזמן על כל דבר , כי זה מה שהוא רגיל לראות כנורמלי . בנוסף , היא מנסה כל הזמן לשנות וכל דבר שהוא עושה זה לא בסדר, היא לא מצליחה להירגע וכל הזמן לוקחת כדורי הרגעה ועכשיו גם בעלה התחיל עם זה.. כשהוא מציע להתגרש , היא מתחילה להשתולל שהוא מסיר אחריות מעצמו ושבגללו נולד הילד והוא חייב להישאר , אני רואה את המצב הזה , וכואב לי . אני אוהבת את אימא שלי מאוד , למרות שאני לא מסתדרת איתה , אני גם משתדלת לא לתקשר איתה יותר מידי מכיוון שהיא רק עסוקה בבעיות של עצמה כל הזמן. מדברים שבעלה סיפר לי יש לה התקפי זעם , שהיא מנסה לחנוק אותו , אני לא יודעת אם זה נכון כי מעולם לא ראיתי את זה . בעבר הייתי מנסה להתערב ולנסות לדבר איתה אבל זה היה פוגע בי , הייתי הופכת לנסערת לא מרוכזת בלימודים , עד שלא יכלתי יותר. אני מנסה להתנהג כרגיל, כי כרגע יש לי עוד כמה שנים של לימודים לפני ואני לא אוכל לתמוך כלכלית באחי ואימי. אני מרגישה שדברים רק מדרדרים גם כשנדמה לי שכבר אין לאן. אני לא יכולה לשתף בזה אף אחד , לא חברים ולא את החבר , שבזמן האחרון היא כבר לא מחבבת אותו במיוחד . למי אפשר לפנות ? אני לא רוצה שיוציאו את אחי לפנימיה או מהבית , אני לא אוכל לסלוח לעצמי על דבר כזה, זה הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם , אבל גם נקרע לי הלב שהוא סופג את כל הצעקות והריבים בבית כל הזמן , הוא לא נהנה מילדות אמיתית . אולי הייתי צריכה לשפוך את זה החוצה , אשמח לקבל עצות , או סתם גם קצת תמיכה מאנשים שחוו משהו דומה .. הלוואי שהלילה הזה יעבור בשקט בבית...