eclipse angel
New member
עזרה!
אתמול ראיתי סרט תיעודי על סאדם חוסיין (ימח שמו) הבחור היה פשוט לא אנושי- במובן השלילי רוב הסרט היה: כפרים שנהפכו על אנשיהם, אוכלוסיות שלמות של אנשים שנהרגו מנשק כימי- כמה זה היה נורא לראות אימהות ותינוקות.. אבות.. ילדים וכו' מוטלים בצורה כזו, קברי אחים.. עונשים שונים: אנשים ערומים קשורים לבל יברחו וכיתת יורים מוליהם, גופה קשורה למנוף של מאות מטרים לבל יראו ויראו, עריפת ראשים, קיצוץ ידיים, קיצוץ כפות ידיים, קיצוץ אוזניים, שבירת ידיים- הצעקה של הבחור עוד מהדהדת לי בראש, השלכת אנשים מהחלון, מלקות- עשרות אנשים פשוט ללא מתום, המבט בעניהם שלהם- העייפות, הכמיהה למוות, הגוף שנראה כולו כמו מליוני דפי נייר קרועים, שרוטים.. אין לי מושג איך להסביר את זה. והדבר הזה פשוט מטריף אותי! למה הדברים האלו מתאפשרים? מה חטאו האנשים? למה מגיע להם עולם כזה? למה למה??? איפה אלוהים היה? לא הוא איפשר את זה? הייתי מחבק כל אחד ואחד מהם- רציתי לבכות! אבל רגע רגע... גם אצלנו זה לא כ"כ שונה בהרבה- גם אצלנו יש חנק פה, שריפה פה, סקילה פה גם אצלנו היה עריפת ראש, קיצוץ רגליים וידיים - אלוהים!!! אבל לאלוהים יש סמכות.. אבל עדיין זה פשוט לא מתחבר אני כמעט מרגיש את ההרגשה של אותם העירקיים שמצאו את עצמם חסרי אונים לחלוטין אין להם לאן לברוח, כפופים לצווים וחייבים לעמיד פנים כמה הנשיא שלהם נערץ ואין כמוהו. אז עכשיו נהפכו היחסים שלי עם אלוהים ליראה אני לא יודע עד כמה זה נשגב יותר מאהבה שעוד הייתה.. אבל עדיין אני לא מצליח להשלים עם זה- האלוהים שלי הוא הדבר/המשהו הכי נעלה ונשגב, רחום וחנון, מלא חסד.. משהו/מישהו מדהים שאני מעריץ מאהבה - דמות מושלמת. זה פגם- אין לי ספק שזה פגם קצת.. אני מנסה אולי לשכנע את עצמי שאולי יחסית לדור ההוא- בטח זו הייתה רחמנות או משהו אוחח- אני חייב עזרה, אלוהים שלי הוא האלוהים שלי- בתקווה שהמציאות לא תכה לי בפנים
אתמול ראיתי סרט תיעודי על סאדם חוסיין (ימח שמו) הבחור היה פשוט לא אנושי- במובן השלילי רוב הסרט היה: כפרים שנהפכו על אנשיהם, אוכלוסיות שלמות של אנשים שנהרגו מנשק כימי- כמה זה היה נורא לראות אימהות ותינוקות.. אבות.. ילדים וכו' מוטלים בצורה כזו, קברי אחים.. עונשים שונים: אנשים ערומים קשורים לבל יברחו וכיתת יורים מוליהם, גופה קשורה למנוף של מאות מטרים לבל יראו ויראו, עריפת ראשים, קיצוץ ידיים, קיצוץ כפות ידיים, קיצוץ אוזניים, שבירת ידיים- הצעקה של הבחור עוד מהדהדת לי בראש, השלכת אנשים מהחלון, מלקות- עשרות אנשים פשוט ללא מתום, המבט בעניהם שלהם- העייפות, הכמיהה למוות, הגוף שנראה כולו כמו מליוני דפי נייר קרועים, שרוטים.. אין לי מושג איך להסביר את זה. והדבר הזה פשוט מטריף אותי! למה הדברים האלו מתאפשרים? מה חטאו האנשים? למה מגיע להם עולם כזה? למה למה??? איפה אלוהים היה? לא הוא איפשר את זה? הייתי מחבק כל אחד ואחד מהם- רציתי לבכות! אבל רגע רגע... גם אצלנו זה לא כ"כ שונה בהרבה- גם אצלנו יש חנק פה, שריפה פה, סקילה פה גם אצלנו היה עריפת ראש, קיצוץ רגליים וידיים - אלוהים!!! אבל לאלוהים יש סמכות.. אבל עדיין זה פשוט לא מתחבר אני כמעט מרגיש את ההרגשה של אותם העירקיים שמצאו את עצמם חסרי אונים לחלוטין אין להם לאן לברוח, כפופים לצווים וחייבים לעמיד פנים כמה הנשיא שלהם נערץ ואין כמוהו. אז עכשיו נהפכו היחסים שלי עם אלוהים ליראה אני לא יודע עד כמה זה נשגב יותר מאהבה שעוד הייתה.. אבל עדיין אני לא מצליח להשלים עם זה- האלוהים שלי הוא הדבר/המשהו הכי נעלה ונשגב, רחום וחנון, מלא חסד.. משהו/מישהו מדהים שאני מעריץ מאהבה - דמות מושלמת. זה פגם- אין לי ספק שזה פגם קצת.. אני מנסה אולי לשכנע את עצמי שאולי יחסית לדור ההוא- בטח זו הייתה רחמנות או משהו אוחח- אני חייב עזרה, אלוהים שלי הוא האלוהים שלי- בתקווה שהמציאות לא תכה לי בפנים