עזרה
שלום, אני בחורה בת 26. לפני 7 חודשים סיימתי תואר ראשון (כללי מדי...) ומאז אני בתהליך מתמיד של חיפוש עבודה-אני שולחת קורות חיים, מגיעה לראיונות עבודה, עוברת לפעמים את השלב הראשון בקבלה לעבודה, אבל בסוף אני לא מצליחה לעבור את כל השלבים ונשארת ללא עבודה תקופה ארוכה. כל ראיון עבודה שאני מקבלת עליו תשובה שלילית ובכלל.. כל התקופה הזאת מאוד מתסכלת ומעציבה אותי ומורידה לי מהערך העצמי שלי. בנוסף, יש לי עוד תחום שלא מצליח לי ומוריד לי את מצב רוח והוא שאני לא מצליחה לפתח קשר זוגי ולהגיע לדייטים עם גברים- יש לי חברות וידידים ואני יוצאת לבלות איתם, אבל אני לא מצליחה לפגוש גברים במקומות האלו וגם מאתרי ההכרויות לא יוצאות לי הצלחות. אני הולכת למאמנת אישית כבר 4 פגישות, לאחר שהמליצו לי עליה. התחלנו לדבר בפגישות על 4 ההסכמות (לא לקחת אישי, לעשות כמיטב יכולתי, להזהר בדיבור שלי על עצמי ועל אחרים ולא להניח הנחות) ועל להתחיל לחשוב מחשבות חיוביות. אני באמת מנסה לחשוב ככה ולהדוף כל מחשבה שלילית שיש לי, להבין שהמצב הזה לא יישאר ככה לנצח ושאין דבר כזה כשלון, אלא שכל מצב בחיים הוא הזדמנות לקבל משוב ולהוקיר את עצמי ולתקן. הבעיה היא שאני לא מצליחה עד הסוף להשתחרר מהייאוש ויש לי הרבה פעמים נפילות של המצב רוח- במיוחד כשאני מוצאת את עצמי קמה כל בוקר ולא תמיד מצליחה להעסיק את עצמי ולהדוף את השליליות והפאסימיות. רציתי להתייעץ איתכם מה עוד אני יכולה לעשות והאם כדאי לי להמשיך עם המאמנת האישית? כשהלכתי אליה קיוויתי יותר שהיא תלמד אותי מה להגיד בראיונות עבודה, אבל היא אמרה לי שאין תשובה נכונה ולא נכונה והחשוב הוא להסתכל על החיים בצורה חיובית, להיות שלמה עם עצמי, לדבר בביטחון על עצמי (למרות שאין לי נסיון רב בעבודות), להדגיש את החוזקות שלי וזה מה שיוביל אותי בסופו של דבר להצלחות. אני מאמינה בה ומנסה להתאזר בסבלנות ולהיות אופטימית אבל 7 חודשים זה כבר יותר מדי זמן.. מקווה שלא סרבלתי יותר מדי ותודה על העזרה..
לא לפרסם בראשי!!!!!
שלום, אני בחורה בת 26. לפני 7 חודשים סיימתי תואר ראשון (כללי מדי...) ומאז אני בתהליך מתמיד של חיפוש עבודה-אני שולחת קורות חיים, מגיעה לראיונות עבודה, עוברת לפעמים את השלב הראשון בקבלה לעבודה, אבל בסוף אני לא מצליחה לעבור את כל השלבים ונשארת ללא עבודה תקופה ארוכה. כל ראיון עבודה שאני מקבלת עליו תשובה שלילית ובכלל.. כל התקופה הזאת מאוד מתסכלת ומעציבה אותי ומורידה לי מהערך העצמי שלי. בנוסף, יש לי עוד תחום שלא מצליח לי ומוריד לי את מצב רוח והוא שאני לא מצליחה לפתח קשר זוגי ולהגיע לדייטים עם גברים- יש לי חברות וידידים ואני יוצאת לבלות איתם, אבל אני לא מצליחה לפגוש גברים במקומות האלו וגם מאתרי ההכרויות לא יוצאות לי הצלחות. אני הולכת למאמנת אישית כבר 4 פגישות, לאחר שהמליצו לי עליה. התחלנו לדבר בפגישות על 4 ההסכמות (לא לקחת אישי, לעשות כמיטב יכולתי, להזהר בדיבור שלי על עצמי ועל אחרים ולא להניח הנחות) ועל להתחיל לחשוב מחשבות חיוביות. אני באמת מנסה לחשוב ככה ולהדוף כל מחשבה שלילית שיש לי, להבין שהמצב הזה לא יישאר ככה לנצח ושאין דבר כזה כשלון, אלא שכל מצב בחיים הוא הזדמנות לקבל משוב ולהוקיר את עצמי ולתקן. הבעיה היא שאני לא מצליחה עד הסוף להשתחרר מהייאוש ויש לי הרבה פעמים נפילות של המצב רוח- במיוחד כשאני מוצאת את עצמי קמה כל בוקר ולא תמיד מצליחה להעסיק את עצמי ולהדוף את השליליות והפאסימיות. רציתי להתייעץ איתכם מה עוד אני יכולה לעשות והאם כדאי לי להמשיך עם המאמנת האישית? כשהלכתי אליה קיוויתי יותר שהיא תלמד אותי מה להגיד בראיונות עבודה, אבל היא אמרה לי שאין תשובה נכונה ולא נכונה והחשוב הוא להסתכל על החיים בצורה חיובית, להיות שלמה עם עצמי, לדבר בביטחון על עצמי (למרות שאין לי נסיון רב בעבודות), להדגיש את החוזקות שלי וזה מה שיוביל אותי בסופו של דבר להצלחות. אני מאמינה בה ומנסה להתאזר בסבלנות ולהיות אופטימית אבל 7 חודשים זה כבר יותר מדי זמן.. מקווה שלא סרבלתי יותר מדי ותודה על העזרה..