עזרה...
אני שמה בצד עכשיו את כל הבעיות האחרות שלי ואני מתייחסת רק לאחת ספציפית. אין לי משמעת עצמית. זה דבר נורא. הציונים שלי בבית ספר הם ממוצעים לחלוטין. אני יודעת שאני יכולה להרבה יותר אם אני אשב ואלמד. כל שנה, כל מחצית, כל יום אני אומרת לעצמי שלמבחן הבא אני אשקיע. אני אלמד שבוע לפני ולא יום לפני, לא לדחות הכל לדקה ה-90. ללמוד מראש. להוציא את הציונים המעולים שאני מסוגלת אליהם. היה אמור להיות לי יום שלישי מבחן גדול בהיסטוריה, לא הייתי מוכנה (כי שוב, דחיתי את הכל והתחלתי ללמוד בקושי יומיים לפני, שזה ממש לא מספיק למבחן הזה.) והמורה במזל הסכים לדחות לי למועד ב'. מועד ב' יהיה השבוע או שבוע הבא. היה לי כמעט שבוע שלם להתכונן. ומה עשיתי? כלום. אני מתבטלת מול המחשב. אני לא משקיעה בלימודים, אני לא נותת את כל מה שיש לי. המחשב זה כאילו מגנט. התמכרות. אני לא מסוגלת לשבת בבית וללמוד. כל פעם המחשב מפריע. אם אני מכבה אותו, אחרי רבע שעה גג הוא נדלק שוב, בתירוץ עצמי של "רק הפסקה של כמה דק'." וזה לא נגמר. אני עובדת על עצמי, לחלוטין. אני סובלת מיזה, ואני יודעת שהכל מתחיל ונגמר בראש. אבל אני לא מצליחה. במתמטיקה הידרדרתי. יש לי ראש למתמטיקה, אני פשוט לא מתרגלת. ובמתמטיקה העניין הוא תרגול. זאת בסה"כ טכניקה. אני מודעת לזה שאם אני לא אתרגל אני לא אשתפר, ואם אני לא אשתפר אני משובצת שנה הבאה ל3 יח'. אני שואפת ל4. אבל בקצב הזה זה לא יבוא. ועם כל זה שזה מתסכל, אני עדיין לא מצליחה להקשיב לעצמי. אין לי משמעת עצמית, ולא משנה כמה פעמים אני אומרת שהשנה אני הולכת להשקיע, ולמבחן הזה אני הולכת ללמוד לא יום לפני, אלא שבוע לפני. אלו בסה"כ דיבורים. אני עובדת על עצמי- ומפסידה. אז אם עכשיו, בכיתה ט' אני לא מצליחה לעמוד בזה, ולא לומדת למבחנים כמה זמן מראש. מה יהיה שנה הבאה ובעוד שנתיים ובעוד שלוש שנים? מה אז אני אעשה? שוב אחשוב עד כמה שאני מטומטמת ואשב ואתבטל מול המחשב? מה יהיה בצבא? מה יהיה באוניברסיטה? אני פרפקציוניסטית. כלפי עצמי בלבד. זאת תכונה שאני מודעת אליה, ומודעת לזה שהיא לא תכונה טובה. אבל רוצה להגיע לממוצע מעל 85. אפילו מעל 90. כשאני לא משקיעה הממוצע שלי הוא סביבות 83. אז מה יקרה כשאני אשקיע? אני רואה חברות שלי יושבות, לומדות. ואני גם, יושבת, אבל לא לומדת. אלא יושבת וסתם נכנסת ויוצאת לאתרים במחשב. ולא עושה כלום. באמת באמת שאני לא יודעת מה לעשות. אולי זאת בכלל בעיה פסיכולוגית. יש מצב. אני מתחילה עכשיו לעבוד עם מאמנת אישית. (מי שלא יודע- סוגשל פסיכולוגית. פשוט רושמים נקודות מה אני צריכה לעשות. משהו כזה.) אבל אני לא רוצה להיות תלויה בעצמי. אני רוצה לפתח לעצמי משמעת עצמית, חזקה. שאני אוכל ללמוד. (ואין לי הפרעות קשב וריכוז, אגב.) ממש לא. אם למישהו יהיה איזשהו שמץ של פיתרון או משהו להגיד, אם מישהו עבר משהו דומה, ואם מישהו סתם יכתוב איזו תגובת עידוד זה יהיה בסדר לגמרי. תודה למי שקרא, אגב.
אני שמה בצד עכשיו את כל הבעיות האחרות שלי ואני מתייחסת רק לאחת ספציפית. אין לי משמעת עצמית. זה דבר נורא. הציונים שלי בבית ספר הם ממוצעים לחלוטין. אני יודעת שאני יכולה להרבה יותר אם אני אשב ואלמד. כל שנה, כל מחצית, כל יום אני אומרת לעצמי שלמבחן הבא אני אשקיע. אני אלמד שבוע לפני ולא יום לפני, לא לדחות הכל לדקה ה-90. ללמוד מראש. להוציא את הציונים המעולים שאני מסוגלת אליהם. היה אמור להיות לי יום שלישי מבחן גדול בהיסטוריה, לא הייתי מוכנה (כי שוב, דחיתי את הכל והתחלתי ללמוד בקושי יומיים לפני, שזה ממש לא מספיק למבחן הזה.) והמורה במזל הסכים לדחות לי למועד ב'. מועד ב' יהיה השבוע או שבוע הבא. היה לי כמעט שבוע שלם להתכונן. ומה עשיתי? כלום. אני מתבטלת מול המחשב. אני לא משקיעה בלימודים, אני לא נותת את כל מה שיש לי. המחשב זה כאילו מגנט. התמכרות. אני לא מסוגלת לשבת בבית וללמוד. כל פעם המחשב מפריע. אם אני מכבה אותו, אחרי רבע שעה גג הוא נדלק שוב, בתירוץ עצמי של "רק הפסקה של כמה דק'." וזה לא נגמר. אני עובדת על עצמי, לחלוטין. אני סובלת מיזה, ואני יודעת שהכל מתחיל ונגמר בראש. אבל אני לא מצליחה. במתמטיקה הידרדרתי. יש לי ראש למתמטיקה, אני פשוט לא מתרגלת. ובמתמטיקה העניין הוא תרגול. זאת בסה"כ טכניקה. אני מודעת לזה שאם אני לא אתרגל אני לא אשתפר, ואם אני לא אשתפר אני משובצת שנה הבאה ל3 יח'. אני שואפת ל4. אבל בקצב הזה זה לא יבוא. ועם כל זה שזה מתסכל, אני עדיין לא מצליחה להקשיב לעצמי. אין לי משמעת עצמית, ולא משנה כמה פעמים אני אומרת שהשנה אני הולכת להשקיע, ולמבחן הזה אני הולכת ללמוד לא יום לפני, אלא שבוע לפני. אלו בסה"כ דיבורים. אני עובדת על עצמי- ומפסידה. אז אם עכשיו, בכיתה ט' אני לא מצליחה לעמוד בזה, ולא לומדת למבחנים כמה זמן מראש. מה יהיה שנה הבאה ובעוד שנתיים ובעוד שלוש שנים? מה אז אני אעשה? שוב אחשוב עד כמה שאני מטומטמת ואשב ואתבטל מול המחשב? מה יהיה בצבא? מה יהיה באוניברסיטה? אני פרפקציוניסטית. כלפי עצמי בלבד. זאת תכונה שאני מודעת אליה, ומודעת לזה שהיא לא תכונה טובה. אבל רוצה להגיע לממוצע מעל 85. אפילו מעל 90. כשאני לא משקיעה הממוצע שלי הוא סביבות 83. אז מה יקרה כשאני אשקיע? אני רואה חברות שלי יושבות, לומדות. ואני גם, יושבת, אבל לא לומדת. אלא יושבת וסתם נכנסת ויוצאת לאתרים במחשב. ולא עושה כלום. באמת באמת שאני לא יודעת מה לעשות. אולי זאת בכלל בעיה פסיכולוגית. יש מצב. אני מתחילה עכשיו לעבוד עם מאמנת אישית. (מי שלא יודע- סוגשל פסיכולוגית. פשוט רושמים נקודות מה אני צריכה לעשות. משהו כזה.) אבל אני לא רוצה להיות תלויה בעצמי. אני רוצה לפתח לעצמי משמעת עצמית, חזקה. שאני אוכל ללמוד. (ואין לי הפרעות קשב וריכוז, אגב.) ממש לא. אם למישהו יהיה איזשהו שמץ של פיתרון או משהו להגיד, אם מישהו עבר משהו דומה, ואם מישהו סתם יכתוב איזו תגובת עידוד זה יהיה בסדר לגמרי. תודה למי שקרא, אגב.
