עזרה קצת דחופה

עזרה קצת דחופה

אוקיי...הגעתי למסקנה שאני מודאג יותר מדי ממה שחושבים עלי,ואני נכנע יותר מדי לפחדים שלי... לדוגמה-היום הזמינו אותי למין מסיבה כזאת,מסיבה קטנה אצל מישהו בבית,והמצב החברתי שלי די על הפנים,ואני כל הזמן מודאג ואני בטח לא אלך... אז רציתי לדעת אם יש איזה שיטה שתעזור לי להפסיק לדאוג מה חושבים עלי,ופשוט להגיע למצב שאני אשים זין על כל מה שיחשבו עלי (סליחה על הביטוי)ופשוט לחיות את החיים נטול דאגות בנוגע לעצמי... אנ'לא יודע אם זה המקום,אבל חשבתי אולי כן...יש איזה דרך?ובבקשה תענו לי,זה חשוב לי
 
חשבת על המוות?

תחשוב, אתה אני והאנשים שאתה חושב עליהם מה הם יחשבו עליך, כולנו נידונים למוות, תחשוב איך היית רוצה לפעול ביומך האחרון, ופעל כאילו זהו יומך האחרון. כל מה שהיה עד עכשיו היה, ולא יהיה. כל מה שיהיה אינו ידוע. המסקנה היחידה שנותרה היא שכל מה שנותר הוא לחיות את הרגע הנוכחי, בלי לחשוב על אף אחד(גם לא על עצמך), אנחנו לא חשובים. הדברים החשובים באמת מתגלים ברגע שמבטלים את החשיבות של הדברים הלא ממשיים. הדאגות שלנו והפחדים שלנו, אין בהם ממש. אתה לא כזה וכזה והאחרים הם לא כאלה וכאלה, אף אחד לא מובן, זה כולל אותך אותי וכל דבר אחר הקיים ביקום. הכל מסתורין.
 

יה-יה

New member
ייקוש?

אני יכולה לומר לך רק מה עוזר לי... אתן לך דוגמא למה שאני עושה: לי יש "בעיה" (=הזדמנות...) עם ארוחות בנוכחות ההורים / החברים של... של מי? לא חשוב. כל בחור חדש שאני יוצאת אתו, למשל... כשאני מגיעה למצב שאני מוזמנת לארוחה עם ההורים/החברים, אני פשוט עושה לעצמי שיעורי בית לפני. אני מחליטה (!!!) להגיע כאילו אני הכי יפה/חכמה/מוכשרת וכו' בעולם. אני יודעת שזה לא משנה אם זה נכון או לא (ובינינו כולנו שלמים, יפים, חכמים, מוכשרים, לא?). הבחור החדש לא מכיר אותי ב"ארוחות עם הורים", כך שהוא אפילו לא יודע שאני "מחופשת". לפעמים אני אומרת לעצמי להיכנס כאילו אני מגיעה לבית עם אנשים שאני מכירה כבר. אין לי מה להתבייש מאנשים שאני מכירה, לא? ואתה יודע מה הכי כיף בכל העניין? שבשלב כלשהו במהלך הערב אתה מגלה שלמרות שזה כביכול 'משחק' - אתה באמת יפה, חכם, מוכשר, איש שיחה. למה? כי אתה 'אתה'. בלי מסיכות, בלי מחסומים, בלי לחשוב יותר מדי. ומה יוצא לך מכל זה? הידיעה שאתה יכול. אתה יכול להשתחרר מכל השטויות שאתה מריץ על עצמך בראש ("אני כזה וכזה וכזה"). אתה יכול גם אחרת. מי מחליט? א ת ה!!! אה, אני יכולה לדבר על זה שעתיים וחצי. להמשיך?
{יש גם את 'ארבע ההסכמות' המופלאות שיעזרו לך במצבים כאלו. לא יודע מה זה? תשאל
) יה-יה.
 
בבקשה תמשיכי,זה מאוד חשוב לי

תראי-דיבורים לחוד ומעשים לחוד...גם אני אומר "תהיה עצמך","תחייה את הרגע",ואני מאמין בדברים האלה,רק שאני לא יכול ליישם אותם,וכל זה ממש פוגע בי בחיים שלי.ואני יודע שזה ממש טיפשי להיות מודאג ממה שחושבים,ולהיכנע לפחדים שלי,אבל אני לא מצליח להתנתק מזה... בבקשה תכתבי הכי הכי הכי הכי הרבה שאת יכולה על הנושא...תודה
 

cozy

New member
ועוד משהו

יש טכניקות לשבור את הדבר הזה שנקרא חשיבות עצמית על בסיס של רחמים עצמיים דון חואן היה אומר לקסטנדה שלמצוא בן אדם טיראן שמשפיל את הלוחם בדרך שלו זה מה שעוזר להפטר מהרגשות שתיארתי למעלה
 

cozy

New member
זה לא נראה לי דרך הלוחמים בכלל:)

הטולטקים תמיד היו נגד רחמים עצמיים וחשיבות עצמית אני לא חושב שזאת עצה טובה לתת לבן אדם במצב כזה היו לי בידיוק אותם מצבים שהוא מתאר ורק אחרי שקראתי את כל ספריו של קסטנדה וספרים אחרים על נגואליזם השתניתי לגמרי תוך בערך חצי שנה ולהגיד לעצמך שאתה הכי יפה חכם ומוכשר זאת לא הדרך בכלל
 

cozy

New member
אומנות החלימה זה לא הספר הכי חשוב

שצריך להתרכז עליו:)
 
אין דבר כזה חשוב יותר או חשוב פחות

זה כמו שתגיד שעשייה זה יותר חשוב מאי עשייה, בעוד ששניהם חשובים באותה המידה. כל אחד משתמש בכלים שניתנו לו בזמן ובמקום המתאימים לו.
 

cozy

New member
בידיוק

בגלל זה כתבתי הודעה כדי להעלות מודעות שצריך להוסיף עוד כלים:)
 
אוקיי...תודה אבל...

ממש לא הבנתי מה רשמתם בהודעות האחרונות...אפשר בבקשה לקבל הסבר?
 

kesem amiti

New member
paradox emotion O

kamuvan sheani MASKIM itcha be-100% hakavana sheli hayta sheani chash shelo tamid sora po (baforum haze) ruach hahrmonya velachen hibaty et hitpaaluti lirot ota mitkayemet
Hamafteach tamun bedvareicha: "derech halochamim nikret gam derech hadaat o derech hahrmonya" Nidme li shelifamim merov daat anu shochachim et hahrmonya velifamim merov harmonya anachnu shochachim et hadaat. Ksheani kotev "anachnu" ani mitkaven lanu haanashim shekotvim kan beforum "derech halochamim" shel tapuz. Kamuvan sheim mishehu lo maskim im ma shekatavti lemala az ani lo machlil oto baamira sheli sheharey ani lo meyatseg af echad.
 
הדעת בהרמוניה

אנחנו לא נפרדים אחד מהשני. חייבת להתקיים אחוות לוחמים, באחוות הלוחמים נמצאים השמחה והאושר האמיתיים. האחווה חייבת להתקיים לא רק בפורום אלא גם מחוץ לפורום הזה. אני אתה וכל לוחם אחר כאן, על כולנו להיות בהרמוניה בדעת האמת. אנחנו הרי חותרים אל החרות והחרות נמצאת באמת. כולנו נמצאים באותה הסירה. אנחנו כל אחד ואם אין הרמוניה בינינו זו רק התוצאה של הדיסהרמוניה שבתוכנו. אנחנו מחוברים בסיבים של אנרגייה אחד לשני, כל אחד ברמת אנרגייה אחרת, כל אחד חווה רמות שונות של אנרגייה ואין סוף לרמות האנרגיה שביכולתנו לחוש. כל אחד מרגיש אחר ועם זאת כל אחד הוא כל אחד אחר. רק האגו נפרד מכל דבר אחר, מה לעשות - זהו טבעו. אני לא יודע דבר, ואני לא המצאתי דבר. אם זה לא זה אז זה לא
 

יה-יה

New member
אז מה הדרך בכלל? (ארוך...)

א. זו לא דרך הלוחמים בכלל!!! זו אחת הדרכים שעוזרות לי. אם ההנהלה מוצאת כי ה"עצה" שלי אינה מתאימה לפורום זה, היא מוזמנת למחוק אותה... [היי, היי, hold your horses, אני צוחקת
). ב. אין ולא היתה שום כוונה לשום סוג של חשיבות עצמית מיותרת בהצעתי ואני מצרה על כך שזה מה שהשתמע מדבריי. קצת קשה לי להעביר חוויות פנימיות שלי... הכוונה אינה ליהירות (מסוג 'אני הכי' ואתם לא...) או לחשיבות עצמית יתרה ('תסתכלו עליי, אני פה ואני היפה ביותר'). ממש לא. הכוונה היא להרגשה הפנימית שהייתי שמחה אם לכולם היתה, שכולנו יפים, מוכשרים, חכמים וכו', רק שלפעמים פשוט קשה לנו לראות ולהאמין או לקבל, שכולנו כאלה. אני באמת מאמינה, שכולנו שלמים, בדיוק כפי שאנחנו (הלוואי והייתי זוכרת את זה בעצמי בכל שנייה מחיי...). השינויים הללו, שאנו מבקשים לעצמנו, הם חזרה ל'עצמנו' נקי. 'עצמי' שאינו מושפע מניסיון העבר, אינו מושפע ממה שחושבים עליי והחשוב ביותר - משוחרר מכל ביקורת עצמית, שיפוט עצמי נוקשה ובמילים פשוטות - טחינת מוח שאנו עושים לעצמנו (מה חושבים עליי, איך אני איראה אם אומר משהו, מה פתאום שאני אעשה כך וכך, מה יחשבו עליי...). הכל בראש שלנו!! מה שניסיתי לומר לאדם שפנה, הוא שלפעמים "לעבוד על עצמנו", עוזר לנו להבין שאנחנו יכולים אחרת, אם רק נחליט. זה מזכיר לי עוד דוגמא: פעם כשהייתי צריכה להתלונן על שירות לקוי שקיבלתי, הייתי מקבלת פיק ברכיים. אני? להתלונן? מול "מעצמה" שכזו? מי אני בכלל? באתי מלכתחילה מעמדה 'חלשה' אל מול נותן השירות. לימים, כשגדלתי (לא פיזית...
), החלטתי שאני מגיעה כשווה מול שווים. אני לא יותר טובה מהם והם לא יותר טובים ממני. מותר לי לבקש את אשר מגיע לי. מה שהם יעשו בנידון כבר לא ממש עניין אותי. אני באתי כאילו אני מישהו אחר - עם בטחון, בנועם (כי לא פחדתי...), באסרטיביות. אני כבר לא בטוחה שהדוגמא קשורה, איבדתי אותי בדרך
בקיצור, הרעיון של לומר לעצמי: "אני יפה, מוכשרת, חכמה", הוא גרוע באותה מידה כמו לומר: "אני טפשה, מכוערת, משעממת". שניהם לא תורמים בכלום, אבל שניהם הוא התנסות בייקוש... אני מצליחה לגלות יכולות שלא העזתי לחלום עליהן בזכות הניסיונות האלו. ומה יצא לי מכל זה? הידיעה שאני יכולה להיות מי שאני רוצה, מתי שאני רוצה ובכך לשחרר את עצמי ממחוייבות כלשהי להתנהגות טיפוסית שלי, למחשבות מקובעות, לסגנון חיים אחד. אני לא עושה את זה, אבל אני יכולה להיות מה שאני רוצה... למה אני לא עושה את זה? כי גם אני פוחדת. ממה? זה כבר שייך לסרט אחר
מי נשאר בחיים אחרי ההודעה????? אוהבת, יה-יה.
 

kesem amiti

New member
Hey Maxima ../images/Emo13.gif

Hahesber shelach barur veNIFLA! Chuts mize CASTANEDA bichvodo ubeatsmo amar shemi shetsoed be"derech halochamim" tsarich lishlot baYIKUSH tchila. Vechuts mize, ze gam nachon shehaCHASHIVUT haATSMIT hi maka ayuma. Kol davar bemida! behamon
Amir
 
למעלה