מצטערת שהתאכזבת
אבל אני תוהה למה את מוצאת צורך לפגוע. כל אחד כאן כתב לך את דעתו ותשובתו לא במטרה להתחמק מהשאלה אלא כדי לעזור. ואם אלך לשאלה הנוספת ששאלת, אני לא חושבת שיש קשר בין הדומאות. טראומה הוא חוויה מאוד קיצונית שמביאה לעיתים לקושי בתפקוד - פוסט טראומה. מאחר ולמדתי את הנושא של טיפול בטראומה אני יכולה לומר שאם אדם עבר תאונת דרכים טראומטית, והוא מבוהל וחרד מכדי לנהוג, אעשה איתו תהליך קודם לכן, של להיות מסוגל לראות את עצמו בתוך האירוע, פחות מבוהל, להפריד בין הדברים שקרו ובין תחושת האשמה שבדרך כלל נמצאת (למה לא עשיתי כך או כך), ורק אחר כך לדמיין את עצמו ברכב - לראות שהוא מסוגל להיות רגוע, ומשם להתקדם צעד צעד אל היכולת לשבת ברכב ולנהוג בו שוב. בשום פנים ואופן לא הייתי שולחת אותו לעלות על הכביש לפני שהוא מוכן ולא יכנס לחרדה מזה. לא נראה לי שהלקוח שלך עבר טראומה, שמונעת ממנו את ההתמודדות עם הבוסים. יותר סביר שיש לו אמונות ותפיסות לגביו ולגביהם שמונעים ממנו. נכון - אפשר לתרגל אותו בלעמוד מולם ולבקש את מה שהוא רוצה באופן ברור, אפשר לחשוב על איך לנהל את השיחה - האם עם אחד מהם, עם שניהם, במשרד, בארוחת צהריים, בבוקר, בערב - כל אילו משתנים שיכולים להשפיע על הצלחת השיחה. אבל אני מוצאת שלפני זה (לא במקום), עלינו לברר מה מעכב אותו כיום מהשיחה הזו. מה קשה לו בזה. השאלה שאנו שואלים הרבה באימון "מי אתה צריך להיות כדי לעשות זאת" היא מאוד במקום ומאוד עוזרת - האם אני עובד חלש וללא זכויות, או אני אדם שווה ובעל ערך אשר מבקש את המגיע לי בזכות יכולותי? הגישה שאתה מגיע איתה משנה מאוד את התוצאה. הרבה הצלחה באימון הזה, ושנה טובה.