הכנה מנטלית לקראת גיוס והטירונות
שלום וברוכה הבאה
חיבוק לך ולבתך
כל הכבוד על הרצון שלה להתגייס ולהתמודד למרות הקושי
כבר היא מנצחת!
וחשוב לציין שאתן לא לבד
יש הרבה מאוד חיילים וחיילות שסובלים מבעיות שונות בתחום הנפש ומאובחנים לפני הצבא וכמובן הצבא מתייחס לזה
במלוא הרצינות ותשומת הלב
המטרה היא לשבץ כל חייל וחיילת בהתאם ליכולותיהם והמגבלות הספציפיות
הצבא מכיר בכך שכל אחד יחיד ומיוחד ומשתדל לתת לכך מענה
אמנם יום הגיוס והטירונות קצת מאיימים כי יש הרבה אי וודאות
אין מושג איפה נישן
איפה נאכל
מי יהיו האנשים סביבנו
אומרים לנו מה לעשות ומה לא לעשות בכל דקה מהיום
מנתקים אותנו מהשגרה
כלומר נוצר שינוי לא פשוט
ואין לנו עליו שליטה מוחלטת
לכן סיטואציה כזו עלולה להוות איום מסוים על שלוות הנפש של כל החיילים והחיילות
וכן, גם של ההורים
הגיוס של הבן או הבת הם שינוי משפחתי
לא רק החיילים הצעירים מבולבלים
הרבה פעמים גם אנחנו ההורים חווים מצוקה מסוימת
אנו הלוא מכירים את הילד/ה הכי טוב
ומקווים שיתייחסו אליהם כמו שמגיע להם
בהגינות ומתוך דאגה אמיתית לשלומם
מניסיון זה מה שבסופו של דבר קורה
במקרים רבים משתדלים לבוא לקראת החיילים והחיילות.
אבל צריך לזכור שהצבא הוא מערכת גדולה מאוד ומורכבת
ולא תמיד העניינים מסתדרים מייד
כלומר, ישנם תרחישים שבהם התהליך לוקח זמן
ואם יש לנו את הסבלנות, העקשנות וההתמדה
ינסו לפתור את הבעיה.
אבל צריך לבוא ב"מוד" של סבלנות בדואית
ואמונה במערכת.
לפעמים צריך לעזור למפקד/ת לעזור לנו.
כמו כן יש פורום נהדר כמו שלנו
ותמיד אפשר להישען זה על זה ולעזור להתמודד
יש כאן עידוד, תמיכה, עצות טובות
וניסיון שלא יסולא בפז
וביחד קל יותר.
מבחינת התכל'ס מה שהייתי עושה הוא להתמקד במה שקרוב ועכשיו
לברר כמה שיותר על הטירונות ועל יום הגיוס
אם אפשר לשוחח עם חברות מהשכבה או אלה שעברו טירונות בשנים האחרונות
וזאת כדי להפחית חרדות ולהכין את הבת לכל מיני מצבים ותרחישים
הכי חשוב להכיר את המצבים ולחשוב איך להגיב וכיצד להתמודד
אם יש קושי לחשוב על דרכי התמודדות לבד
אולי שווה עכשיו כשהיא עדיין אזרחית
להיעזר באיש/אשת מקצוע פסיכולוגית/פסיכיאטרית - רצוי כזו שמכירה את מערך בריאות הנפש בצבא
ולדון איתו / איתה על כל מיני תרחישים ודרכי התמודדות
לקבוע אם יש צורך כמה פגישות לפני הטירונות וגם במהלכה לסוף שבוע כשהיא מגיעה
ממה שידוע לי אם זו טירונות כללית מדובר בכמה שבועות בודדים
אמנם חלפו עברו להם שנים מאז אני הייתי טירונית
אבל לא שוכחים את החוויה הזו
יום הגיוס כולל
את תהליך החיול בבקו"ם (בסיס קליטה ומיון)
מקבלים מדים, קיטבג וכרטיס חוגר וגם קצת חיסונים
לפעמים צריך לעשות תורנות מטבח בבקו"ם
ונוסעים לבסיס
מכירים את המפקדות בשטח
ונכנסים לתהליך מהיר של הכרת המטלות הנדרשות
וביניהם עושים תרגילי סדר (להסתדר מהר בשלשות!)
מתרגלים עמידה בזמנים
עוברים מסדרים
אוכלים מסודר (3 ארוחות ביום) ודי מרזים אז זה רווח מיידי
עוברים מסדר ערב
מתקלחים
מתקשרים לאבא ואמא וקצת בוכים ומאוד מאוד מתגעגעים (גם ההורים)
והולכים לישון עייפים ונרדמים יחסית במהירות
ו...משכימים קום
עסוקים מאוד
עושים ספורט
שומעים שיעורי מורשת
לומדים לירות בנשק
מתחילים להכיר את החברות מסביב וכבר יותר נוח לנו
אין זמן לחשוב יותר מדי
ולאט לאט מתרגלים
הלילה הראשון הכי קשה
השני קצת פחות
בשלישי כבר יותר ברור מה קורה
ואחר כך אולי מגיע סוף השבוע והביתה
מתפנקים אוכלים טוב
ואורזים ממתקים גם לחברות מסביב
ביום ראשון שוב חוזרים
קשה אבל לפחות עברו כמה ימים
וההורים צריכים לעודד ולהסביר שיעבור והכל יהיה בסדר
ושמה שלא יהיה ההורים תמיד איתם.
אם פוחדים מאוד מאוד מאחד השלבים אז תשקיעו יותר בלהבין מה מפריע בשלב הספציפי הזה
אם מפחדים שיהיה קר – מביאים כמה גופיות חמות גרביונים חמים כפפות וכובע צמר
אם מפחדים שאין מה לאכול בצבא –מצטיידים בקרקרים ופירות יבשים וכדומה
אם מתביישים במקלחת - אז מתקלחים עם בגד ים או מחכים עד שכולם סיימו להתקלח
אם זה הנושא של המיטה שיש בה קצת אבק - מביאים סדינים וציפיות מהבית
אם מפחדים מהבדידות - אפשר לנסות לברר מבעוד מועד אולי יש חברה מהשכבה שמתגייסת באותו יום
שווה לנסות ולהכיר במהלך יום הגיוס שתיים-שלוש מתגייסות שנראות נחמדות
לקחת טלפונים גם שלהן וגם של ההורים
דואגים לסלולרי + מטען +שירים שאוהבים
וזוכרים שבערב אם ניתן, מרשים לנו להתקשר הביתה – שעת ט"ש – טרום שינה
והכי חשוב לזכור לבקש עזרה אם מרגישים שקשה מדי
אבל לעשות את זה מתוך ההבנה שלא תמיד יהיה פתרון מיידי
ושצריך סבלנות
בבסיס עצמו אמור להיות קבן/"נית
שמבצע פגישות עם חיילים מספק אוזן קשבת ומייעץ להם במידת הצורך
חלק נוסף בתפקידו של הקב"ן מתבצע אל מול המפקדים, מהמ"כ ועד למג"ד.
הוא מנהל שיחות ומעביר הדרכות בהן ניתנים דגשים על רגישות ופתיחות מול הפקודים.
במהלך ההדרכות לומדים המפקדים כיצד לזהות סימני מצוקה
גם בתור אמא יש מה לעשות
אפשר תמיד לפנות לקצין העיר ולבקש שיעזרו מול המפקדות בשטח – כי אם הבת תבקש קב"ן ולא תקבל צריך לנסות לעזור לה
כשהיא חוזרת הביתה בסוף השבוע אפשר לקחת אותה לפגישה עם הפסיכולוג/ית אמנם עולה כסף אבל נותן שקט שהכל בסדר.
ונותן עידוד ותמיכה
עוד מעט אשלח פירוט על מערך בריאות הנפש בצהל.
