חכי ותראי כיצד הוא משתלב
1.רגישות והזלת דמעות נובעים פעמים רבות מקווי אופי, ולא מחוסר בגרות, חוסר בשלות רגשית ושאר קשקושים פסיכולוגיים ללא טעם וללא ריח. ישנים "ילדים" שממשיכים להזיל דמעות עד לאוניברסיטה ואף מעבר לכך. זה לא מעיד על קושי ולא על חולשה, להפך, זה מעיד על ייחודיות ורגישות מאין כמוה. אנשים כאלה גדלים פעמים רבות להיות אומנים, משוררים, שחקנים, כי יש להם את האופי הרגיש, העדין והמיוחד - נפש של אומן. 2.ילדים שהם דחויים חברתית ולא יודעים כלל כיצד להתנהג בחברה (אלימים, מלשינים, לא מתקשרים, "חסרי טאקט") יכול להיות שמקור הקושי שלהם הוא בליקוי למידה, ויש גם כאלה שמקור ה"קושי" הזה שלהם הוא באופי הלא מאוד נחמד שלהם. 3. לפעמים הורים ופסיכולוגים טועים בכך ומפרשים את ההתנהגויות החריגות של הילד בצורה שגויה (לדוג' שהוא לא בוגר מספיק) ואף מסיקים מסקנות שגויות בעליל (כגון, שיש להשאיר אותו שנה נוספת בגן כדי שיתבגר) 3. לא משנה מהו מקור הבעיה. יש ילדים שרוצים עזרה ויש כאלה שלא מוכנים לשמוע עליה בכלל. את שניהם צריך לכבד. אין טעם לנסות לעזור לילד שלא רוצה לקבל עזרה, כי להפך, זה רק יפתח כלפיו אנטי. אם הילד שלך בוכה מדברים מסוימים כדאי בעדינות לנסות לברר מה כואב לו בהם. אם מדובר בדברים רבים ייתכן שהוא פשוט רגיש מידי ושהרבה דברים אפילו קטנים שלרובנו לא מזיזים כואבים לו מאוד עד כדי כך שגורמים לו לפרוץ בבכי. אין הרבה מה לעשות, אלא רק לנסות לשדר לו כמה את אוהבת אותו ולחבק אותו. כי באמת העולם שלנו מלא בטיפוסים ואי אפשר כל כך לשלוט על כולם. אני מצרפת לכאן שיר, שאמנם אינו נוגע לנושא שאותו הזכרת, אך הוא מדבר על ילד חריג מנקודת מבטו האישית ומנקודת מבטה של המערכת... בהצלחה!
