עזרה ועצה

[שי רגב]

בסוף יתברר שאנו מכירים...

בעלך לומד קיוקושינקאי??

 

[אמא של רום]

לא. מה זה?

 

[elflife]

גבירותי לי קוראים נילי ו-

הינה קצת מימה שאני חושבת /מרגישה על חגורת ודרגות: ביפן היו *מבחנים* גם לפני מאות שנים ואפילו יותר:לדוגמה: היה מאוד נהוג כי תלמידי שיטה היו מגיעים לבית-ספר אחר "ובודקים" את יכולת התלמידים שליפניהם , מורים היו "בודקים" מורים אחרים ,שיטות סיגסגו או נפלו עקב כך- וזה לא היתה לחימה היה מאוד נהוג כי תלמיד שהגיע לרמה מסוימת היה עוזב את בית-סיפרו ואפילו העיזור בו הוא גר ויוצא לראות מה יצא מימנו -לוו דווקה כלוחם- ואם היה מצליח הרי שגם השיטה/ המורה שלו הצליח ויש עוד סיפורים -אבל הפואנטה היא תמיד היו מבחנים חגורות- היו כדי להחזיק את המכנסים / חרב ועוד ואכן רק בשנים ,האחרונות" הדבר הפך להיות מסורתי *בכול העולם* גם ביפן וגם בסין וכול', לדעתי האישית, זה קרה כיוון שבמאה +- האחרונה ללכת לעיר אחרת ולנסות את מזלך או להיכנס לדוג'ו "לנסות" את המורה / תלמידים כבר לא אקטואלי אני בטוחה שיש פה חברה שיגידו "למה לא תנו לנו להיכנס בהם" אבל עצם המשפט והמחשבה הזו מראה עד היכן אפשר ליפול ומראה על פיספוס פוענטה אחרת לגמרי. אז חגורות/ מבחנים זה אותו הדבר - אותה גברת בשינוי עדרת תכניקות לחימה ותכניקות אחרות: זה טלוי אך ורק בכוונת המבצע דוגמה: לפני כ-10 שנים הגיע מסטר בחיר ביותר מיפן לישראל לסמינר של 3 ימים בעמצה הסמינר אדם זה עצר לרגע הכול הסתכל על הסובבים אותו ( לא כולם היו ישראלים) ואמר את המשפט הבא: "לכם הישראלים יש רוח לחימה שלנו היפנים ,ואפילו לתלמידי הבחירים כבר אין,או שכימעט ונעלמה ,זה בגלל המצב בישראל ..ביפן אין מלחמות יותר אין סכנות כמו שלכם " מה לעשות המצב בארץ הינו קללה אבל בכול רע יש % קטן של תואלת כניראה שזו היא אז מה זה משנה אם מורה אחד כן או לא מלמד תרגיל אפקטיבי או ישן ,אם יש תחרויות ולפיכך יש חוקים או שאין השאלה היא מה אתן ואתם עושים אם מה שמלמדים אותכם -ולא על המיזרון וגם לא בקרב רחוב בחיי היום יום - זה המקום האמיתי -מול הבוסים ,הבירוקרטיה ,זכויות וכול שאר הדברים שאליהם באמת שווא להילחם והשאלה היא עד כמה אתם באמת מיישמים את מה שהתחניקות והפילוסופיות מעניקות לכם בתקווה שהעברתי את מה שאני חושבת ומרגישה בצורה הנכונה

 

[שי רגב]

../images/Emo45.gifאת עוד תהיי מורה ג-ד-ו-ל-ה...

אל תתיאשי. תקשיבי רק לעצמך (ולמורים שלך). ותני אמונה בחברים. ואל תעמיסי על עצמך יותר מדי. כל טוב ובתקווה למסיבה גדולה (כשאת חוזרת מיפן...).

 

[elflife]

עכשיו תורי להסמיק ../images/Emo9.gif

אל תתיאשי: מהמ יש לי להתיאש שי ? תקשיבי רק לעצמך : האמת היא שליפעמים אני די צועקת זה מחריש אוזניים ))או שכל )))))) למורים שלי אני תמיד מקשיבה ( גם כשהם מדברים ביפנית וזה סינית בשבילי) ותני אמונה בחברים- נו שי האם אי פעם נתתי לך להרגיד שאני לא מאמנינה לך ? ואל תעמיסי על עצמך יותר מדי- טוב בזה התקלתה אותי, באמת למה הכוונה ? ( אתה יכו להתקשר או באימאייל)אני עסוקה ,נכון ,אבל אתה צריך לראות את הדירה אכשיו עוד שבועיים אולי פחות צובעים )))) מסיבה תהייה, גם כך הבטחתי לתלמידים להביא -אתה לא תאמין -אבל הם באמת ביקשו-תמנונים משומרים -אייייח ואתה יודע מה אני מתחננת לדני- בתקווה שיסכים ושיהיו מספיק יותר אנשים ))

 

[Tonjin]

תעשו לי רק טובה אחת....

תמשיכו את הדיון.... אבל בבקשה בלי ההצהרות הגורפות מסוג "ביפן - יש רק שחורה ולבנה"... ביפן (בדיוק כמו בישראל הקטנה ממנה פי כמה והלא מחולקת לאיים) ניתן לפגוש בכל מקום את שתי הקצוות של הגישות המיוצגות כאן. ההכללה הזו היא בדיוק מסוג ההצהרות שאנשים כאן עושים שמיניות באויר כדי להמנע מהם (טאי-צ'י לא יעיל,באייקידו אין בעיטות, BJJ שולת!!!!111, קפואירה זה ריקוד ובווינג-צ'אן אין פנימיות.....) ובדרך-כלל גם עושים את זה יפה.... דבר אחר, מנוגד או לא לאופי היפני, או מערבי או לא - חלוקת תארים ומבחנים לא ייחודית לאומניות-לחימה ביפן: לקליגרפייה, ציור, ואפילו שימוש בחשבונייה משתמשים באותה מערכת קיו/דאן (אני אישית פגשתי מישהי שאוחזת בשודאן בחשבוניה - ואם הייתי יכול לעשות על הטאטאמי חצי ממה שהיא יכולה לעשות עם החשבונייה מצבי היה טוב בהרבה....) התיאוריה האישית שלי לגבי למה זה כך לא קשורה לויכוח הזה ולכן אחסוך לכם אותה, מה שכן נראה לי שהמידע הזה דווקא כן יכול לעניין אותכן בהקשר הזה....

 

[amir_aikido]

../images/Emo45.gif

ביפן כמו בכל מקום אחר יש הרב מורים והרבה גישות ולא "שחור ולבן" כבר סיפרתי שגם בין המורים המאוד בכירים בתוך השיטה שלי הייתי עד לחילוקי דעות על הדרך הנכונה לביצוע טכניקות כאלה וכו'. זכיתי לבקר לאימון אחד בדוג'ו של קוריו (טקנאוצ'י ריו) ואם אני זוכר נכון היו שם תלמידים עם חגורות צבעוניות (חומות). לכן, בהחלט רצוי להמשיך בדיון הזה - בזכות ולא בחסד. אך אנא המנעו מהכללות גורפות. אמיר

 

[אמא של רום]

קיבלתי. נכון.

כיום ניתן למצוא ביפן את הכל, ורוב התלמידים לאומנויות לחימה ביפן לומדים אותן כמונו. אכן מועדונים כמו קורינדו אייקידו הינם נדירים ודועכים. אילו מועדונים משפחתיים המנוהלים ע"י אנשים שהיו לוחמים בשעתו כמו מינורו היראי, ולמדו אומנויות לחימה כמקצוע ולמדו על בשרם את טיב הטכניקות ויעילותן. אכן כיום יותר ויותר מוצאים ביפן מועדונים שהמורים בהם למדו אומנויות לחימה בשעותיהם הפנויות, ועוסקים בכל מרצם בקריירה אחרת. חלקם הגיעו לרמה גבוהה אולם רובם לא התנסו בלחימה ממש. אולי יותר נכון היה להתייחס לתקופה בה אומנויות לחימה שימשו כהכשרה צבאית לכל דבר - או במילה אחרת ללחימה. אני לא הסטוריונית אבל תזכירו לי בבקשה מה היתה דרגתו של מיאמוטו מוסאשי? האם בכלל יש לכך איזושהיא רלוונטיות? הדרגות עצמן ושיטת הדירוג הן בהחלט המצאה יפנית אולם עד כמה שידוע לי דירוג הונהג לאחר שנאסר להשתמש בחרב, והופסקה הלחימה. החל עידן נסיון השימור ההיסטורי של אותה לחימה. ולאחר מלחמת העולם הראשונה החלה השאיפה היפנית להטמיע את תרבותה בעולם המערבי והחל שגשוג הג'ודו ויחד עימו שאר האומנויות. מטרת הלחימה המקורית החלה ללכת לאיבוד, והחלו להצמיד לה כל מיני מטרות משנה: יכולת זן, תחרותיות וכן הלאה. אתם יכולים לומר שגם בימיו של מוסאשי היו "תחרויות" - דו קרב למינו. אולם אנשים שילמו בחייהם בתחרויות מעין אילו וזה בהחלט לא היה ספורט (במובן של "זה רק ספורט"). השיטה המקורית אותה אני למדתי - קורינדו אייקידו הורתה לי ע"י מורה שלמד אותה במועדון משפחתי ביפן ישירות ע"י ראש השיטה - סמוראי מקצועי שנלחם באמצעות האומנויות הללו כלוחם. השיטה היא עתיקה יותר, ולמרות שאף היראי "נכנע" למוסכמות ונהג לחלק חגורות, חילק רק דרגות שחורות, לפי ראות עיניו וללא בחינה. וכך מקובל שם עד היום. כשאנו מדברים על רוח אומנויות הלחימה - הרוח היתה ונשארה זו המקורית ששימשה את אותם אילו שהמציאו אותה שכללו אותה על בשרם והשתמשו בה יומיום. ואילו לא היו אנשי משרד מודרניים. אילו היו לוחמים קשי יום. ואמח מאד מאד לשמוע על התאוריה האישית שלך. זה יכול להתפתח לדיון מעניין!

 

[Tonjin]

התיאוריה האישית שלי קשורה

יותר למבנה האישיות של היפנים (והנה גם אני אחרי כל המילים היפות, חוטא בהכללה גורפת...). לדעתי ליפני הטיפוסי קשה מאד לבלות ולמלא זמן פנוי ב'התבטלות' ולכן הוא חייב לשלב מערכת של פידבקים, מבחנים, ציונים ו/או תחרויות גם בתחביב או ב'עיסוק המשני' שלו... אבל זה לא קשור לא ללחימה ולא לדיון, לכן אפסיק כאן ואשאל - " אכן כיום יותר ויותר מוצאים ביפן מועדונים שהמורים בהם למדו אומנויות לחימה בשעותיהם הפנויות, ועוסקים בכל מרצם בקריירה אחרת" האם (או למה) את רואה בזה פסול בואי נתעלם לרגע מ"כל מרצם" ונניח שבכל זאת הם השקיעו כמה שעות בלימוד מה שהם מלמדים בעצמם (וסמכי על היפנים שבד"כ לא יקפצו ללמד לפני שהם באמת מוכנים) וגם קצת בתלמידים. אם אני זוכר נכון בביוגרפיה של יותר ממאסטר סיני אחד חוזרת סיטואצייה דומה - המאסטר ה'יוצא' מתעקש באיזשהו שלב שהתלמיד ילמד מקצוע או יפתח עסק משלו - אם זה כדי שיהיה עצמאי כלכלית ויוכל לדאוג לעצמו ב'עידן החדש', אם זה כדי להתבסס ולתרום לחברה, אם זה כדי ללמוד אחריות ויכולות חדשות, אם כדי ללמוד שלא הכל בחיים זה לחימה או 'סתם' בכדי להשתפר כאדם... מי יודע אולי זה אפילו עוזר לשמר את השיטה - כי אם תפתח דוג'ו ('קוון' במקרה הזה) ותהיה תלוי בו כלכלית - הופ! הנה אתה בCATCH 22 של התמסחרות שאת כל-כך יוצאת נגדו. לא ככה?

 

[אמא של רום]

בטח ככה! צודק ב- 100%!

אבל... וכאן בא האבל האגדול: תסכים איתי שיש הבדל רציני בין הרמה של מי שעוסק ומקדיש את חייו למשהו לבין משהו שבשבילו זה רק תחביב? בטח יש! כמובן שזה תלוי גם בכשרונו וביכולתו ללמד, אבל מאידך מי שאין לו כשרון לרוב לא יקדיש לכך את חייו. אני לא אומרת שמי שעוסק בזה כתחביב לא יגיע לרמה רצינית - נהפוך הוא יש אפילו אנשים שמזלזלים בעבודתם ורואים בה רק פרנסה והתחביב הוא עבורם הדבר הרציני. אבל לרוב, כמו עם מלחינים - אם אתה הולך על כל הקופה בכזה תחום עיסוק - אתה בדרך כלל תותח. וזו הסיבה לכך שלרוב תמצא אנשים רציניים יותר ועם הרבה יותר ידע בקרב אילו שהקדישו את חייהם לאומנויות לחימה בדיוק כמו עם אומנים או מוזיקאים. אז אני לא פוסלת את כל השאר, אבל אני אישית מעדיפה תותח. (ובשביל זה אני גם מוכנה להסחב לקצה השני של גוש דן בפקקים למרות שיש לי חובב מטר מהבית). חבל מאד שהמציאות של ימינו מכתיבה מצב בו לא ניתן להתקיים מאומנויות לחימה, וזהו מעגל קסמים. עדיין ובמיוחד בגלל זה אני גם מרגישה חובה לפרנס דווקא את התותח. גם התמורה שאני מקבלת יותר טובה, וגם אני עוזרת לתותח להתקיים ולהמשיך להקדיש את עצמו לאומנות. ואגב עד כמה שאני התרשמתי, היפנים נהנים באופן כפייתי ממש - כל יום הם הולכים "לבלות" יחד. זה שזה מוכתב להם מהעבודה, וכו'......זו כבר סאגה אחרת (ועוד סיבה למה ליפני יותר ממערבי קשה להמשיך בתחביב לצד העבודה....).

 

[מיתר נדיר]

בכלל לא ככה, משתי סיבות עיקריות:

ראשית, הדוגמא שהבאת לא רלוונטית. נכון שמי שמקדיש את כל חייו למוסיקה מתקדם יותר ממי שזה עבורו רק תחביב. זה נכון גם עבור מי שמקדיש את כל חייו ללחימה. אבל אף מורה לאומנויות לחימה אינו מקדיש את חייו ללחימה. גם אם אין להם מקור פרנסה אחר, הם מבלים את זמנם בהוראה, וזה משהו אחר לגמרי. את יודעת, כמו הפתגם שהיה לנו בבי"ס: "מי שיכול עושה, מי שלא יכול - מלמד". האם אותם חוקים חלים על הוראה כמו על עשייה? אולי. יש בהחלט דעות לכאן ולכאן, ומשני הצדדים יש תותחים לא קטנים. שנית, אומנויות הלחימה מסוג דו, אלה שמתיימרות ללמד דרך חיים ולא רק טכניקות לחימה, ממילא אמורות למלא את הזמן בכל דבר שעושים. מה זה משנה אם הלוחם מקדיש את כל חייו ללמד עדת חובבים, או לעצב חרבות בנפחיה, או למכור רכב משומש? מרגע שהפנים את עקרונות הדו והפך ללוחם, כל דבר שהוא עושה הוא "קודש" לאומנות הלחימה שלו.

 

[אמא של רום]

מממ.....נתת לי נקודה למחשבה.

זה נכון בעקרון שאומנותו של מורה היא ללמד. וגם לנו היה פתגם שרופא טוב הוא מרצה גרוע ולהיפך. תראי - אני הגעתי לאילושהן הארות בדרכי הלחימה. אני למדתי גם דו וגם ג'יטסו. הדבר היחיד שאני יכולה לומר לך (ואני יודעת שזה ישמע קלישאי באופן מחריד, ולא אכפת לי, כי עבורי זו האמת) זה שככל שהבנתי יותר, היה לי יותר ברור שאני לא יודעת כלום. ומצד שני היתה לי יותר מוטיבציה ללמוד עוד. כאילו ככל שהבנתי את הדרך יותר לעומק התחוורו לי יותר המעמקים אליהם ניתן להגיע - בכל דבר. כאילו המים נהיו יותר שקופים, אבל עדיין לא רואים את הקרקעית. אני לא יודעת אם אני מצליחה להבהיר את עצמי - אני לא טובה בפילוסופיה. מצחיק כי בהתחלה הייתי רודפת אחרי כל טכניקה, ואחרי כל כלי חדש. ופתאום מצאתי את עצמי מסרבת בנימוס לשלמה, ואומרת, חכה רגע, לפני שאתה מציג לי עוד משהו, לא הבנתי את הקודם עד הסוף. אני יכולה לומר לך שהוא חייך בהבנה כשאמרתי את זה. אבל מפרספקטיבה זו, וכמי שנחשבה עד כמה שהגיעו אלי פידבקים למדריכה מוכשרת, אני לא חושבת שיש נקודה כזו "הפנים את עקרונות הדו והפך ללוחם". ואני עברתי מזמן את הנקודה בה אומנויות לחימה השפיעו על כל דבר שעשיתי בחיי - כולל הטיפול בפציינטים שלי. יהיה מעניין לשאול את שלמה, האם הוא חושב את עצמו כלוחם, והאם הוא הפנים. מהפעם האחרונה שהיה לנו דיון בנושא התרשמתי שדעתו די דומה לדעתי אם כי הוא נמצא הרבה מעבר למה שאני יכולה להבין כרגע לפחות. אבל יש לפחות נקודה אחת חשובה: מי שמקדיש לכך את חייו יש לו יותר זמן ויותר הזדמנויות ללכת בדרך הזו עוד קצת, וזה יתרון אדיר.

 

[שי רגב]

וואו... (השארת אותי בלי אויר!)

 

[amir_aikido]

אתה מחפש משהו אחר ../images/Emo35.gif

זו זכותך להחליט שמהסלול בו הלכת עד היום לא מתאים לך, ולבחור לחפש לך מסלול אחר. 9 שנים הן בהחלט פרק זמן סביר ללימוד אמנות לחימה שאחריו תלמיד יכול להחליט שהוא שבע ממורהו ומחפש "משהו אחר". רק שאני חושש שאנחנו כפורום לא נוכל לעזור לך. "רוחניות" מטבעה איננה דבר שניתן להעריך אותו. ומה שנראה לאחד כדרך רוחנית, יכול להראות לאחר כטכניקה טהורה. יש מורים שמלמדים בגישה יותר רוחנית מבחינת ההסברים שלהם, ואחרים ילמדו אותך את אותו החומר, ואולי אף ברמה גבוהה יותר טכנית ומנטלית ואולי גם "רוחנית", אך לא יספקו את אותו ההסבר ה"רוחני". מי רוחני יותר: זה שמדבר על זה, זה שמשאיר אותך להתעמק במשמעות של סיפור זוטא שניתן כמשל לדרך התירגול, או אותו אחד שהשאיר אותך לנסות ולהבין דברים סתומים הכתובים בספר כזה או אחר

לכן, אני חושש שאנחנו כאן בפורום לא נוכל לעזור לך רבות. מעבר לעצה הפשוטה: אם אתה באמת מאמין שלמורה שלך אין את היכולת לתת לך את שאתה רוצה. והאמירה על החגורה השחורה היא סתם דחיה בקש אז לך וחפש לך מורה אחר. ולא בגלל חוסר הרוחניות אלא בגלל שאם אתה לא מאמין למורה שלך לא תוכל ללמוד ממנו "באמת" אחרי 9 שנים בתחום, אני חושב שאתה מספיק ותיק כדי שתוכל לבחור לעצמך מורה אחר אם זוהי החלטתך. בשונה מצעירים שלא ראו שיטות אחרות מימיהם, אתה בהחלט תוכל להסתכל על שיעור/שניים ולהחליט האם אותה האמנות מתאימה לך אם לאו. מורים מומלצים לא חסרים, השאלה היא רק מי מהם יתאים לך וזו החלטה שלך בלבד אמיר

 

[שי רגב]

ועוד עצה קטנה...

למי שמחפש "לחימה עם רוח": לצערי (או שלא...) אחד הדברים שלמדתי ב-14 שנים של לימוד אמנויות לחימה (ובחיים בכלל), זה ש- מים שקטים חודרים עמוק והסוערים רק מגרדים את פני השטח"... מוגש כמוחר למחשבה בחסות "המועצה לשלום ולהתראות" ו-"האגודה לתרבות הציבור".

 

[לחימה משולבת]

אתה לומד לחימה משולבת? CMA??

כי אם כן... זה נשמע לי מוזר שמי שאתה לומד אצלו מתעקש על רוחניות! בלחימה משולבת אין רוחניות.... חוץ מקאטות שזה האומנות........... עוד שאלה לי אליך.... בן כמה אתה? ואצל מי אתה מתאמן....? תודה, יניב

 

[mrubnov]

לחימה משולבת

תיקון קטן, אני מתנצל בפני כל אנשי ולוחמי "לחימה משולבת" (מיסודו של אלי אלימלך) בפורום. לא התכוונתי "לגנוב" לכם את השם, אלא רק להשתמש במינוח. השיטה שאני לומד בה נקראת מיג'ין-קאי, היא דומה ללחימה משולבת של אלי אלימלך (הקאטות הן אותן קאטות, עבודת הכפפות די דומה והאיפונים די דומים), אבל היא מתיימרת להיות אמנות ולא שיטת לחימה בכך שיש לה הסתכלות כוללת על כל מה שנקרא לחימה (די צולע, אני מודה, אבל המאסטר, אף פעם לא הצליח להסביר את זה יותר טוב). זה נלמד בשני מקומות ברחובות ובראשל"צ (מכון איתן, אם מישהו מכיר). יכול להיות, שאתה צודק ואין לי מה לחפש שם, בגלל זה בקשתי עזרה והמלצה. משה ר.

 

[לחימה משולבת]

הבנתי....

אבל בכל מקום כמעט יש לך לפי חגורות!!! זה המדד לקידום שלך...., וזה גם מאפשר למאמן שלך לבדוק את הרמה האישית שלך.... ע"י זה שהוא בוחן אותך אישית.... אבל במגין קאי אין בכלל רוחניות!!!! איפה יש שם רוחניות???

 

[elflife]

אם אני מבינה נכון :

אז "הבעיה" היחידה היא שבפרנציף אתה לא מעונין לעשות חגורה שחורה ? אם זה המצב, ואם הבנתי נכון הרי שלמורה ולך ( עד לא מזמן) היו קשרים טובים אולי כדי שתדבר איתו , אולי תימצאו דרך ביניים שמתאימה גם לו וגם לך ואולי שווה לברר מדוע הוא כולכך מתאקש שתעשה מבחן בהצלחה

 

[שי רגב]

ובאותו עניין (הענקת חגורה)

(נילי את מכירה את הנושא, אז זה לא עבורך אלא עבור "משה ר."): המורה הוא "הכל יכול" עבורך. הוא המחליט. ואם הוא החליט שאתה צריך לעבור/לקבל חגורה, אזי אי-ההסכמה שלך כמוה כעירעור על יכולת השיפוט שלו! במצב כזה, ייתכן ועליכם להפרד... ולעניין מבחני חגורה. לי, אולי בהשפעת "שנות האקדמיה" שלי, יש גישה שונה לגמרי (מישהו אמר "מהפכנית"

) לנושא: לדעתי מבחן אינו משקף יותר מאשר "ידע נקודתי/ריגעי" (למדת - שכחת...). אני מעדיף "מבחן ארוך טווח" (ראה דוגמת "עבודה סמינריונית" באוניברסיטה, לעומת "מבחן סמסטר"), כזה שישקף את יכולתו והתקדמותו ובעיקר את הבנתו של התלמיד. יש מורים שפועלים עפ"י גישה זו, ואחד מהם הוא המורה הנוכחי שלי (ותאמין לי שאיני מושפע ממנו בעניין זה, אלא התפיסה שלי נובעת אך ורק מהפנמת "משמעות הלימוד", משנותי האוניברסיטאיות). בהצלחה!