עזרה ועצה בבקשה
גילוי נאות : העתקתי את ההודעה מפורום בינו לבינה כדי לקבל עוד אולי חוות דעת למרות שזה אולי כבר לא נחשב זוגיות במשבר
היי לכולם
נפרדתי מחבר שלי שבוע שעבר אחרי שנתיים יחד ומגורים משותפים של חצי שנה.
הסיבה וההסבר שנתתי לו היא שידעתי שהוא לכיוון חתונה (29) בעוד שאני (24) לא יכולתי להגיד בוודאות כמו שהוא הצליח , שאני רוצה ומוכנה לעתיד משותף ללא ספק .
אני אוהבת אותו והייתה לנו מערכת יחסים אוהבת , עם הומור , תמיכה ושיתוף .
נכנסתי ללחץ וראיתי את זה כהחלטה כל כך חשובה ומשמעותית בחיים שלי , שכן הורי גרושים והרבה אנשים שאני מכירה + סטטיסטיקה ויש לי אופי שמנתח וחושב כל הזמן על מה יכול להשתבש , ולא רציתי להשאר איתו ועוד שנתיים להחליט שזה לא מתאים לי .
חשבתי עליו שזה לא יהיה פייר כלפיו .
עכשיו עברו שבוע ויום וכמה שזה נשמע נדוש אני כל כך אוהבת אותו ורוצה לבלות את חיי איתו , שיהיה אב לילדי בעזרת השם ולהיות שם בשבילו ולעשות אותו מאושר .
הוא אמר לי שברגע שאמרתי לו שאנו נפרדים ( באותה נשימה הסברתי לו שאינני סוגרת את הדלת שלנו ושאני אקח את הזמן ואם נחזור והוא יסכים וירצה זה יהיה הרבה יותר חזק וגם אני אקבל את הבטחון שאני זקוקה לו , אחרי הכל זה הקשר הרציני הראשון שלי) שמחר היה מתחתן איתי ועכשיו הוא בטוח בזה.
מה לגבי ? אני גם יודעת את מה שהוא יודע עכשיו וגם אני רציתי לבוא בשלה עבור שנינו כדי שהזוגיות תהיה עם בסיס איתן כי כבר הייתה לנו חברות טובה ואמון רקרציתי להרגיששאני בטוחה ולא חצי בטוחה.
זה עושה אותי בן אדם רע ? לי לא מותר גם אחרי אירוע דרמטי לראות ביותר בירור ? השנים שיש לו עלי מבחינת הגיל בעיניי נתנו לו ושפכו אור על מי שהוא רוצה ואני גם בגלל ההיסטוריה שלי ואירועים שעברתי לא היו לי יותר מידי או בכלל את ההיסטוריה שתגיד לי מה אני רוצה ומה אני לא .
אני יודעת עכשיו
לעולם לא רציתי לפגוע בו בכוונה או ניצלתי אותו והוא אמר לי שאני הייתי החבר , החברה , אהובתו והמסתי לו חומות ושהוא מרגיש שהוא זכה בלוטו איתי.
אני גם מרגישה את זה עכשיו וכל כך כואב לי לדעת שעשיתי כנראה את אחת מטעויות חיי רק כי רציתי הרגשת ביטחון וכשנמצאים בתוך קשר או בועה לא תמיד , לפחות אני , הצלחתי לעשות זום ולפרש ולדעת כל מה שהייתי צריכה .
תודה למי שקרא עד פה ושאלותיי הם :
האם יש סיכוי שנחזור ?
כדאי לי להלחם ? או לתת לו זמן שגם הוא יוכל לחשוב
לא טוב שאני בשבוע הזה כותבת לו שקשה לי או מתקשרת ( התקשרתי 3 פעמים סהכ) מגיע לו שאעזוב אותו ושלא אפתח את הפצע אה ?
אני כאילו שוכחת שאני נפרדתי ממנו תבינו .. מרוב שאני אוהבת אותו זה כאילו בורח לי מהראש ואז שאני נזכרת אני מבינה למה הוא לא מטלפון או שואל לשלומי אני כל הזמן שוכחת
אני לא מפסיקה לבכות ואם הוא יתן לי סיכוי אני אגרום לו להיות מאושר אני יודעת את זה .. בחור כל כך מקסים ורגיש וקיבל אותי כמו שאני .
גילוי נאות : העתקתי את ההודעה מפורום בינו לבינה כדי לקבל עוד אולי חוות דעת למרות שזה אולי כבר לא נחשב זוגיות במשבר
היי לכולם
נפרדתי מחבר שלי שבוע שעבר אחרי שנתיים יחד ומגורים משותפים של חצי שנה.
הסיבה וההסבר שנתתי לו היא שידעתי שהוא לכיוון חתונה (29) בעוד שאני (24) לא יכולתי להגיד בוודאות כמו שהוא הצליח , שאני רוצה ומוכנה לעתיד משותף ללא ספק .
אני אוהבת אותו והייתה לנו מערכת יחסים אוהבת , עם הומור , תמיכה ושיתוף .
נכנסתי ללחץ וראיתי את זה כהחלטה כל כך חשובה ומשמעותית בחיים שלי , שכן הורי גרושים והרבה אנשים שאני מכירה + סטטיסטיקה ויש לי אופי שמנתח וחושב כל הזמן על מה יכול להשתבש , ולא רציתי להשאר איתו ועוד שנתיים להחליט שזה לא מתאים לי .
חשבתי עליו שזה לא יהיה פייר כלפיו .
עכשיו עברו שבוע ויום וכמה שזה נשמע נדוש אני כל כך אוהבת אותו ורוצה לבלות את חיי איתו , שיהיה אב לילדי בעזרת השם ולהיות שם בשבילו ולעשות אותו מאושר .
הוא אמר לי שברגע שאמרתי לו שאנו נפרדים ( באותה נשימה הסברתי לו שאינני סוגרת את הדלת שלנו ושאני אקח את הזמן ואם נחזור והוא יסכים וירצה זה יהיה הרבה יותר חזק וגם אני אקבל את הבטחון שאני זקוקה לו , אחרי הכל זה הקשר הרציני הראשון שלי) שמחר היה מתחתן איתי ועכשיו הוא בטוח בזה.
מה לגבי ? אני גם יודעת את מה שהוא יודע עכשיו וגם אני רציתי לבוא בשלה עבור שנינו כדי שהזוגיות תהיה עם בסיס איתן כי כבר הייתה לנו חברות טובה ואמון רקרציתי להרגיששאני בטוחה ולא חצי בטוחה.
זה עושה אותי בן אדם רע ? לי לא מותר גם אחרי אירוע דרמטי לראות ביותר בירור ? השנים שיש לו עלי מבחינת הגיל בעיניי נתנו לו ושפכו אור על מי שהוא רוצה ואני גם בגלל ההיסטוריה שלי ואירועים שעברתי לא היו לי יותר מידי או בכלל את ההיסטוריה שתגיד לי מה אני רוצה ומה אני לא .
אני יודעת עכשיו
לעולם לא רציתי לפגוע בו בכוונה או ניצלתי אותו והוא אמר לי שאני הייתי החבר , החברה , אהובתו והמסתי לו חומות ושהוא מרגיש שהוא זכה בלוטו איתי.
אני גם מרגישה את זה עכשיו וכל כך כואב לי לדעת שעשיתי כנראה את אחת מטעויות חיי רק כי רציתי הרגשת ביטחון וכשנמצאים בתוך קשר או בועה לא תמיד , לפחות אני , הצלחתי לעשות זום ולפרש ולדעת כל מה שהייתי צריכה .
תודה למי שקרא עד פה ושאלותיי הם :
האם יש סיכוי שנחזור ?
כדאי לי להלחם ? או לתת לו זמן שגם הוא יוכל לחשוב
לא טוב שאני בשבוע הזה כותבת לו שקשה לי או מתקשרת ( התקשרתי 3 פעמים סהכ) מגיע לו שאעזוב אותו ושלא אפתח את הפצע אה ?
אני כאילו שוכחת שאני נפרדתי ממנו תבינו .. מרוב שאני אוהבת אותו זה כאילו בורח לי מהראש ואז שאני נזכרת אני מבינה למה הוא לא מטלפון או שואל לשלומי אני כל הזמן שוכחת
אני לא מפסיקה לבכות ואם הוא יתן לי סיכוי אני אגרום לו להיות מאושר אני יודעת את זה .. בחור כל כך מקסים ורגיש וקיבל אותי כמו שאני .
